בנסיעה ההיא למדתי משהו מאוד חשוב. בריחה באמצעות נסיעה לטיול היא פתרון שעובד. כמעט מהרגע שבו עליתי למטוס, החיים באנגליה הפכו להיות חסרי משמעות. מרגע שנדלקו ההודעות על הידוק חגורות הבטיחות, כל הבעיות כבו. משענות יד שבורות נעשו חשובות יותר מלבבות שבורים. עד שהמטוס המריא כבר שכחתי שאנגליה בכלל קיימת. - אלכס גרלנד, החוף.
שאלו אותי את זה פעם. לא יכולתי להגדיר את זה יותר טוב גם אם הייתי חושב על זה חודשיים.
אז מזל שלקח לי רק יומיים וחצי לקרוא את 450+ העמודים המרתקים שלו.
בפינת "הידעת?", גרלנד, שכתב את הספר החוף בגיל 29, תיאר סיפור דמיוני שעובר על הגיבור, שמבוסס את מצבו שלו בגיל 18-19 במהלך אחד מהטיולים הרבים שלו באסיה. הכוונה הייתה לצאת נגד תרבות התרמילאים. נגד כל הנזק שהיא גורמת. כמה הוא לא ידע, איך הספר, ובמיוחד הסרט בכיכובו של ליאונרדו דה קפריו, יעשה בדיוק את ההפך. מה שיגרום למיליונים של צעירים ברחבי העולם, כולל אותי, בורג אחד קטן, לצאת למסע בעולם בחיפוש אחר ההרפתקאות והמקומות שנמצאים בסיפור.
יש המון הבדל בין הספר לסרט, אבל אני מאוד מאוד אוהב את שניהם. רק בצורה שונה.