מחפש מברג פנוי להברגה

פעם המילה הזאת דיברה על ציפיות לעתיד, על דברים שאני רוצה שיהיה. בחודש האחרון, חלומות זה הדברים האלו שרודפים אותי בשנתי. שבגללם לא משנה מתי אני הולך לישון, אני כל בוקר מתעורר מוקדם, מבולבל, לא מבין, לוקח לי כמה שניות להבין ששוב חלמתי, שעכשיו זו שעה שאני עוד שומע את אבא מכין ארוחת בוקר ואין סיבה להיות ער. אז אני מתמרמר, תוהה אם אני אזכור את החלום עוד כמה שעות. מסתובב חזרה וחוזר לשינה טרופה של עוד כמה שעות. שינה מלאת חלומות. חלומות שלא נותנים לי מנוח.

חשבתי שהחלומות הם בגלל תקופת הפסיכומטרי, העומס של הלימודים, ההשתקעות המוחלטת בלימוד, הלחץ של מבחן ששווה בחשיבותו ל12 שנות לימודים. חלמתי כבר שאני מגיע ערום למבחן הפסיכומטרי, חלמתי שאני מפשל במבחן וצריך ללכת ללמוד במכללת סמי-שמעון בבאר שבע, חלמתי שאני הולך לשירותים באמצע המבחן וננעל שם לשארית המבחן.

ואכן, הפסיכומטרי עבר, בלי התרגשות יתרה בעולם האמיתי ובאמת הוא נעלם מהחלומות. אבל החלומות עצמם לא נעלמו. המשכתי להתעורר עם הנץ החמה מוטרד מחלומות. התחלתי לחלום פלאש-באקים. אירועים ומקומות שקרו בעבר, אבל תמיד עם הבדל. בדרך כלל עם אנשים שבכלל לא היו שם או אירוע לא הגיוני; פתאום אני חזרה בלאוס, קופץ מהאומגה לתוך מי הנהר של ואנג-ויאנג, ביחד עם חברים שאני אפגוש רק חודשים אחרי כשאחזור לארץ בשביל ישראל.

או שאני חזרה בתחילת הטיול, מטייל בהונג קונג אבל לא עם סימפוני, אלא עם החברה שלי מהתיכון.

בחלום אחר אני מטייל במדבר בארץ עם הבחורה הגרמנית שסובבה אותי ממבט ראשון בריינבו ביץ, אוסטרליה. זאת שרציתי לשנות את האוטובוס שלי ולנסוע איתה למקאיי אחרי שיחה של שעה. אבל פחדתי ממה שאולי אני ארצה שיקרה ולקחתי את האוטובוס המתוכנן לבנדרברג. אני בכלל לא זוכר את השם שלה, בקושי זכרתי אותה בכלל. אבל בחלום הזה אני פתאום מטייל עם היפיפייה המדהימה הזאת, סטודנטית למתמטיקה אם אני לא טועה, באיזה גבעה בנגב.

בחלום אחר אני בכלל קופץ לים סוף בסוף שביל ישראל וסימפוני שם איתי.

ועוד דברים הזויים לחלוטין כמו לפגוש את שבט הצופים הישן שלי בחאקי מלא ביציאה מבית חב"ד בנקוק.

ז'אנר שונה לגמרי של חלומות הוא המטריד ביותר בימים אלו, באלו אני לא רואה את העבר בצורה מעוותת, אלא את העתיד, אני רואה את עצמי בעבודה בגיל שלושים, בגיל ארבעים. השפעה של הניסיון שלי להחליט מה אני רוצה ללמוד. בחלום אחד אני צלם כושל, בקושי מסיים את החודש, עובד בצילום אירועים ובהמתנה בשיחים מתחת לבית של סלבריטי. בחלום אחר, לפעמים באותו הבוקר אפילו, אני צלם אומנות מצליח, איזשהו עדי נס, בפתיחת עוד תערוכה בניו יורק. אבל אני פלצני ושחצני, עם שפם מצחיק ותספורת בצבעים מטורפים. מתחכך ומתחנף בצורה כל כך מזוייפת.

ביום אחר אני חולם שאני עובד במחקר, אני אפור ונראה זקן, אבל לא באמת, רק העבודה הארוכה במעבדה עשתה אותי כזה. עבודה שחורה וסזיפית של שנים הביאה אותי ליום פרסום המאמר, רק שהוא נחתך לפיסקה בודדת ונדחף לעמודים האחרונים באיזה עיתון מדעי. עבודה של שנים הסתכמה בכלום.

אבל לפעמים בחלום אחר אני עוסק בהשפעת סמים על המוח, כל יום אני מגלה משהו חדש, כל יום הוא אתגר מחשבתי חדש. אני נלהב, מצחיק, סוחף בהתרגשות שלי למקצוע. כל כך שמראיינים אותי לתוכניות בערוץ שמונה לעיתים קרובות. חלום נחמד, גם אם חנוני להחריד.

לפעמים אני באיזשהו מקצוע לא ברור, על יאכטה, מטייל בעולם. או פתאום אני רואה את עצמי עושה סנפלינג באיזה מערה חשוכה וענקית. לא ברור לי באיזה מקצוע עושים את זה.

קרה גם שראיתי את עצמי בתור איש עסקים כבד, מנהל עסקות של מיליונים מכסא נוח על חוף הים הטרופי באי הפרטי שלי. בחלום אחר, אני ילד בן שלושים, שוכב על הספה בבית הורי, מבקש מאמא שתספר לי על זמנים שהייתי מאושר ועדיין לא יודע מה אני רוצה לעשות כשאשתחרר מהצבא.

אבל בוקר אחד, התעוררתי מחלום, ולשם שינוי, הרגשתי לא רק בלבול והקלה. בחלום הזה העבודה שלי הייתה שחקן פורנו. פתאום כל בחורה שקרה לי משהו איתה, שחשקתי בה ולו לשנייה, עומדות להן שם בשורה. J

אז למרות הכול, אולי בכל זאת עדיף להמשיך לחלום.