אם כבר הזכרנו בפוסט הקודם את הספר "פרא", ואת הברווזים* שבו, אז חשבתי לציין שקראתי בשער האחורי של גלובס, שרומן אברמוביץ', אוליגרך רוסי שחי בלונדון, אחד מעשירי תבל, בעל קבוצת הכדורגל צ'לסי ונשוי טרי לדוגמנית - התחיל את דרכו העסקית במכירת ברווזים מפלסטיק.
כנראה שלכולנו יש עוד סיכוי.
* הברווזים ב"פרא" הם סתם מטפורה. ציור "חבר את הקווים" של ברווז שבא להראות שכולנו נופלים לחוקים שלימדו אותנו. שאנחנו מורגלים לחשוב ולראות מה שהחברה אמרה לנו לראות ולחשוב. במקרה הזה, לחבר את הקווים במוח ולראות ברווז, למרות שבמציאות אלו רק נקודות בדו מימד.
ובמקרה של אברמוביץ' – שממכירת צעצועים זולים ברוסיה אי אפשר להתעשר.
בכל מקרה, מחשבה אחרת שעברה לי בראש לפני כמה דקות זה, יו כמה אור. כמה חם ונעים היום. ואיך זה שעדיין השמש לא שקעה בשש ומשהו בערב. מה שגרם לי להיזכר שהחלפנו לשעון קיץ היום בלילה. וכמו שכתבתי באיזה דיכאון חורף לפני כמה חודשים, מרץ זה תיכף מעבר לפינה ואיתו יגיע ה21 למרץ , יום השוויון האביבי - תחילת האביב הרשמית. מיד אחריו קיבלנו השנה גם את שעון הקיץ הנפלא.
ההדרים כבר נעלמו, אין ריח תפוזים וקלמנטינות. לעומת זאת השסק כבר מראה ניצנים של הבשלה. ונעים לי. ולא צריך כבר חימום בכלל. אפילו בלילה. ובנגב בכלל חם עכשיו (אל תשאלו מה עשיתי שם בלילה). ונרשמתי ללימודים עם הציון פסיכומטרי המפתיע שלי. והייתי בראיון לעבודה מושלמת (בתקווה שאני גם אקבל אותה) וביום ראשון יש לי דייט ראשון עם בחורה שאני מנסה לשכנע אותה כבר כמה זמן. (דתייה לייט, מעניין איך זה יעבוד).
וזהו, באופן כללי. הקיץ מגיע, החיים בכלל לא רעים ואני מאושר. לפחות עד ש35 מעלות ו90 אחוז לחות יגיעו. ואין שום שיר שיותר יתאים ברגע זה מאשר:
לכבוד הקיץ שהגיע כתבתי שיר.
אמנם אני עוד לא מזיע, אבל איני מסתיר
את תשוקתי אל העונה ששמה קץ לקור.
ולכבודה עם עפרון כתבתי שיר מזמור
לכבוד הקיץ -גזוז
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
