מחפש מברג פנוי להברגה

31 שעות ועדיין בהכרה. בערך. כשהתעוררתי אתמול בבוקר, לא חשבתי שיעברו כל כך הרבה שעות עד שאני אראה את  המיטה שלי שוב. למה זה קרה? אני לא לגמרי בטוח. אבל אני יודע שהיו באמצע כמה סידורים, המון אירועים משפחתיים וגם לא מעט משחק מחשב חדש בשם Caesar IV . תתיישב, בנה לך כפר, שיהפוך לעיר רומאית ולבסוף לקיסר של כל האימפריה. פאק זה ממכר.

האמת שפשוט לא הרגשתי צורך ללכת לישון. אחרי הסדר, כבר היה מאוחר ולא הרגשתי עייף. משם איכשהו הגעתי לבוקר. ואז כבר הכנות למשפחה. והמשפחה הגיעה. ורק עכשיו חזר להיות פה שקט.

אני חושב שהכי חבבתי את השעה ה28, כן, כן, ה28. איפשהו שם, מסתמם לי בשמש בזמן ארוחת הצהרים המשפחתית בחצר התחלתי להזות. בעיניים פתוחות ובחשיבה מעורפלת. התחלתי לראות את טימון, החזיר החביב ממלך האריות. אבל זה חלף, לצערי.

בשעה ה29 כבר נהייתי באמת עייף. ניקרתי. נעצמו לי העיניים לכמה רגעים. אני לא בטוח כמה דקות עברו שם אבל התעוררתי מהאחיינית שלי. היא רצה, קפצה עלי, נחתה לי ישר על הביצים ורצתה שאני אראה את הציור שלה.

"כן,כן נפלא, נהדר." מנסה להתעלם ולשקוע חזרה בתנומה. זה עבד. הכל התערפל חזרה. עד כשהתעוררתי אחרי עוד כמה דקות, כשהפעם, אחיה הצעיר, האחיין שלי עומד מעלי, מסתכל עלי מנקר, מחייך עלי חיוך של מוצץ, וממנו בזווית הפה, טיפות של ריר תינוקות מטפטפות לי על המצח. למדתי לא להירדם שוב. לפחות לא בזולה במרפסת כשהאחיינים שלי בסביבה.

אבל עכשיו כולם הלכו. והכול מסודר. בערך. אני לא במצב שבאמת אכפת לי. ורק רציתי לקפוץ לישראבלוג לחלוק את חוכמתי כשהמוח מרוקן מחוכמה. אני מחבב לקרוא אחר כך, בהכרה מלאה, את מה שכתבתי קודם.

שינה! מעכשיו ועד מחר בבוקר!

חג שמח!