4/2007
בשופי
זו מילה נהדרת. המילה האהובה עלי בשפה העברית. היא גם לא כל כך מוכרת, אז היא יכולה להיות רק שלי, ורק אנשים טובים מבינים את הפירוש שלה. רשמית, מילון אבן שושן מגדיר " שֶׁפִי; בנחת, בשקט". אבל זה הרבה יותר. בשבילי המשמעות היא "שאנטי, רוגע, תירגע, אל תדאג, שלווה אין קץ, מעין אקונה-מטטה וno worries ביחד". אבל חוץ מהמשמעות השנטית שלה היא גם מתגלגלת מציין על הלשון, בבב-שששששווו-פפפפי. הפ' הלא דגושה בסוף מעבירה את הרוגע שהמילה. יש המחמירים שאומרים: וואלה אחי, מה זה השנטי פה, סוף סוף הקרחנה נגמרה והלקוחות הלכו, אבל צריך לתקתק ולסדר הכל חזרה." והתלמיד חכם יענה לו: "בשופי אחי, אל תהיה כל כך לחוץ, יש זמן, בוא שב, תוריד איזה צ'ילום".
אבל למה לדבר אם תמונה מעבירה את הכל טוב יותר. והרי לכם תמונת שופי.
יום שישי שעבר. בהחלטה די ספונטאנית משפחת שביל (ישראל) התאספה לה שוב, בייצוג חלקי שנכנס לתוך מכונית אחת עם דלקן ויצאה לה לעבר ים המלח בחיפוש אחרי המעיין הנסתר. השמועה דיברה על מעיין גופרית חם על חוף ים המלח שאי אפשר לראות אותו מהכביש. ובעיקר שבניגוד למעיינות האחרים שנוצרו בשנים האחרונות על חוף ים המלח, זה אמור להיות די בודד, בלי ערסים, בלי משפחות. ואכן לאחר קצת ברבורים מצאנו מקום מגניב ביותר. והרי לכם תמונת שופי, או לפחות תמונה שלא רואים פנים של אף אחד. חוף ים פרטי, צילייה קטנה שאלתרנו, ערסל, בשרים על האש. אבל הכי כיף לשבת במעיין החם, בין הבועות שעולות מהקרקעית עם בירה קרה עד שחם לך מידי במי הגופרית ואז פשוט לעבור לצוף במי ים המלח הקרירים, לצאת להתייבש בשמש קצת, לעשן איזה גוינט קטן ולחזור על כל התהליך. מדהים כמה קל להעביר יום שלם בשנטי עם חברים. סליחה, מדהים כמה כיף להעביר יום כזה שופי עם חברים.
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
