מחפש מברג פנוי להברגה

מעטפה שמנה מבצלאל חיכתה לי בחדר כשחזרתי מהעבודה. זה מה שבערך היה כתוב בה ביחד עם עוד המון טפסים:

אני שמחה להודיעך שהמחלקה לצילום החליטה לקבלך כתלמיד השנה הראשונה בשנת הלימודים תשס"ח.

מצורפים בזאת חוברת מידע וטפסים להסדרת הרשמתך ללימודים.

במידה ולא תסדיר את הרשמתך, עד ליום 03 ביוני 2007, תאפשר המחלקה למועמד מרשימת ההמתנה להירשם במקומך.

אני מאחלת לך הצלחה והנאה בלימודיך באקדמיה בצלאל.

בברכה, ראש מנהל הסטודנטים

וואו, אז מה עכשיו?

עד שהשלמתי עם הקונספט שאני נשאר במרכז, לומד ברחובות או בתל אביב ביוטכנולוגיה ועובד לי אחר"צ בעבודה הזאת, פתאום בא הדבר הזה ומשנה את הכל.

לא הרגשתי שמחה, לא עצב. יותר הלם. אוי וי, מה אני עושה עכשיו עם זה, פחות מחודש להחליט.

לוותר זה טיפשי, אם התקבלתי לדבר שכזה, אולי זה אומר שזה מה שאני צריך לעשות בחיים. להגשים חלום קטן.

לעומת זה ללכת להיות צלם זה טיפשי באותה מידה.