נו, אז מחר יום ההולדת. הרגע שניסיתי להימנע ממנו ולדחות אותו מגיע אני משנה קידומת לשתיים.
כשאני חושב על זה מאז יום ההולדת ה14 אני לא אוהב ימי הולדת. הם רק גורמים לי להרגיש מבוזבז ובודד.
למען האמת אני פשוט משקר ומשלה את עצמי. היום הולדת היחיד שטרחתי והשקעתי – 18 היה סבבה. העפתי את ההורים, הבאתי מוזיקה, הכנו ברביקיו (זה מנגל לאשכנזים עשירים, AKA אליטות) והזמנתי כל מיני אנשים שרציתי שיבואו (ולא משפחה או סתם את כל הכיתה). דאגתי שבקושי משהו יבוא ובמקום זה הרבה יותר – הרבה שלא הזמנתי רצו לבוא. אזה אגו boost.
בכל מקרה הצלחתי, כרגיל אמרתי לכולם שלאומנם נולדתי ב 17 במאי אבל זה היה ערב שבועות (בשנת 1983). אני חוגג לפי העברי מה שמקנה לי עד ה4 ביוני (לפחות השנה). יום אחרי נדבושקס ויומיים לפני הג'ינג'י. אולי אני אעשה מסיבה איתם.
נ.ב. מחשבה חולפת: חשבתי שלחלוק מחשבות ולקרוא את המחשבות והחיים של אחרים יגרמו לי להרגיש פחות בודד – אבל זה לא זה. וכמו ש"איש דשא" כתב "למרות שאפשר לטבוע בים וירטואלי, הוא אף פעם לא רטוב". אין תחליף לקרבה אנושית אמיתית. למרות זאת זה משחרר את המחשבות ולכן אמשיך...
אבל אני בכל זאת אשמח לאיחולי מזל טוב...