אם היהדות אומרת ש"אני" זה רק מעין כלי, שנוצר ע"י האל, חי בזכות האל ושעושה פעולות חיוביות או שליליות למען ומול האל. מעין בובה מגניבה לשעשוע אל שלא צריך שעשוע.
ואם הבודהיזם אומר שאין בכלל "אני", כי אני ואתה, והסביבה שלי והכל בעצם, שאני קולט בתור קבוע תמידי ואמיתי הוא רק קטן, חסר חשיבות ובר חלוף.
ואם הקפיטליזם אומר שיש רק "אני". תדרוס את כולם, תדאג לעצמך, לצרכים הגופניים שלך, ותזנח את כולם, אלא אם כן אתה יכול להוציא מהם כסף.
אז אני רק מבין שככל שאתה שואל יותר "מי אני", בדיוק באותה מידה אתה מתרחק מאיזשהיא תשובה.
אז הסרתי את עצמי מטבעת האתיאיזם. לא כי פתאום הייתה לי פריצת דרך רוחנית, חוויה קרובה למוות או סתם שטיפת מוח מוצלחת. אבל פשוט כי בעצם ההכרזה הכל כך בטוחה במשהו שאף אחד לא יכול להיות כל כך בטוח בו, אני לא יותר טוב מחרדי שסוגר את עצמו במאה שערים ומכריז שאין שום דבר אחר ולא מעניין אותו גם אם יראו לו שיש.
וזה נוגד את ההחלטה שלי להקשיב לכולם, ללמוד כמה שיותר מכולם, ולהתייחס לכולם בכבוד, בחשדנות, מחשבה בריאה וקצת ציניות. גם לאתיאיסטיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
