מחפש מברג פנוי להברגה

מפעם לפעם אני צריך לילה כזה, לילה שיוצאים אליו בשעה שכבר הספקנו לראות את הבכורה של הסרט הרובטריקים קודם. לילה שזה שהגעתי מהים לא מצדיק שרוול וסנדלי שורש וגיל הכניסה קופץ לבדיוק שנתיים מעלי. כשאתה שוקל איזה אלכוהול דופק ת'ראש יותר ואיך אני שותה כמה שיותר ממנו בלי להקיא ובלי לשלם 40 שקל למשקה. במקום שכולם מדברים על קריסטל מת' ובשירותים יש מגשים לקוק.

כדי לדעת שזה לא בשבילי.

ואני רק חושב על זה שהמוזיקה מפוצצת לי את האוזניים ואני לא יכול לדבר עם אף אחד/ת. שכולם פה מזייפים להם תדמית ופוזה. שלא בא לי לדפוק את הראש, לא לאבד שליטה אלא לחדד את החושים. שתל אביב איבדה פרופורציות עם הסמים וכמה שאני בסדר ומרוצה רק עם 2 הג'וינטים מלפני שיצאנו. הא, וש"הסצנה" יכולה להשאר בראש שלי רק חלק מסרט או מחזה.

יוצא מהאוטו, כמעט 4 בבוקר, חזרה בישוב, איזה כיף השקט הלילי הזה ומדהים כמה כוכבים שיש כרגע בלילה בלי ירח. ושבכל היום הזה הרגשתי הכי טוב דווקא כשעבדתי קשה, כשעדרתי את הערוגה החדשה, למלונים, שעבדתי כל כך קשה שכל העור על כף היד התקלף ודימם.

בשקט, בשלווה, בשנטי, בשופי, חי את החיים ולא מקהה את החושים, חנון מקולקל, ובעיקר נאמן לעצמי וטוב לי פה.