מחפש מברג פנוי להברגה

זהו, היום הוא היום הראשון בחופש"ש. מעשית סיימתי להיות חייל. נשארו כמה עניינים רשמיים של לסיים טופס טיולים ולבוא לבקו"ם, אבל בדוגרי אני לא צריך עוד ללבוש מדים. לעולם! או לפחות עד המילואים עוד שנה.

אפילו בעיתון כתוב שגיוס אוגוסט 04 החל, כלומר יש לי נינים. אני כבר לא סבא, אלא סבא-רבה. כמה שאני זקן, עוד שבועיים אני מת. המחלות זקנה כבר החלו, נהפכתי לאלרגי. עושה רושם כאילו אני אלרגי לשחרור. טוב אז לא אלרגיה. אבל שפעת באמצע יולי, זה לא הגיוני, אני מת מחום ומתעטש בו זמנית. ביום ראשון התחלתי לחלות, ביום שני, היום האחרון בצבא התפרקתי לחלוטין, רק היום אני חוזר לעצמי. האמת היא שלפי דעתי הכול זה ענייני קרמה שכאלו. יום ראשון היה מוקדש ברובו להשווצה שאני משתחרר ולהסביר לאחרים שהם עדיין לא. אז כל הטיולים האלו בין המשרד המוקפא לבין החמסין בחוץ הרגו אותי. אז ככה זה, אתה תוקע להם שיחרור בפנים והם תוקעים לך שפעת בחזרה.

אז לעזוב את הצבא לא היה כזה כיף, גם לא חגגתי במיוחד בערב, חוץ מלישון איזה 12 שעות, שזה כיף, אבל לא חגיגה. היום אני אחגוג ואם לא היום אז מחרתיים.

למרות המירמור הקל על להיות חולה בחמסין, סך הכל, הכול מצויין! לפעמים יש לך את החצי שבוע הזה שבו נראה שהכל מסתדר לטובה.

אני יצאתי לחופשת שחרור, את זה אתם יודעים ולא צריך להסביר למה אני שמח. אבל זה לא שאני אהיה בבית ואשמע את אמא שואלת ומציקה מה אני מתכנן עכשיו לחיים. ההורים יוצאים לחופשה. כלומר הבית מתרוקן לשבוע, מה שמשאיר אותי עם: 0 חברי משפחה בבית, 7 חדרים, 1 כלב, 2 מכוניות והרבה אוכל. רק אלכוהול צריך לקנות.

בתקווה שאני גם לא אהיה לבד בבית. חבר קרוב יצא ביום חמישי לחופשה השחרור שלו. חבר קרוב שני החליט עכשיו שאוניברסיטה זה נחמד אבל זה לא בשבילו. אחרי שנה בביולוגיה מספיק לו. הוא לוקח שנה חופש בשביל למצוא את עצמו. כלומר ברגע שהוא מסיים את המבחנים שלו, יש לי חבר לסטלנות. נוכל לבזבז את חיינו ללא מטרה, זה אחד הדברים שהוא יותר טוב בהם, אנחנו הגדרנו את זה: This summer would be known as the summer of George . רק מכורים לסיינפלד יבינו. החלטה ראשונה שלנו, סיני, בקרוב, לא יודעים מתי, אבל בקרוב.

ואחרונה אבל לא אחרונה חביבה, יש מישהי לחלוק איתה את העושר/אושר הזה.

כל פעם שאני מסתכל על הלוח שנה שלי אני מאושר מחדש. במקום תורניות וישיבות ששלטו ביומן בדרך כלל, עכשיו הכול מלא בהופעות, סרטים והצגות. סרטים בחינם על החוף בבננה ביץ' או הצגה בתיאטרון, הופעה בבארבי או מסיבת יום הולדת. האחריות שלי כרגע מסתכמת בשני דברים; לקום ברביעי בשמונה בבוקר ולפתוח את הדלת לעוזרת – נראה לי שאני אתמודד עם השעה המוקדמת והמחויבות השנייה היא לקבוע תאריך למסיבת שיחרור. החיים הקשים...

בקיצור הכל עושה רושם שמסתדר מצויין. הנה, אפילו לא התעטשתי כבר איזה ארבע שעות.