כמו שכתבתי בפוסט אני יצרתי רשימת משימות לחמש השנים הבאות (בצד שמאל). אז החלטתי להתחיל מהקלות.
קורס ברמנים – התחלתי להתעניין במחירים ותנאים. הבעיה שהקורס בכל זאת עולה איזה 3000 שקל ואני מקבל משכורת של 400 שקל בחודש (חייל). חישוב קל גילה לי את הבעייתיות. אבל כמו שהמוכרת/ברמנית הנחמדה בטעם העיר (כן, גם אני הייתי שם) אמרה, אני יכול לעשות את הקורס חצי שנה לפני השחרור ולשלם בשחרור. כלומר זה נדחה בחצי שנה.
זחוח קלות חיפשתי את המשימה הבאה (והקלה ביותר) לשים מטבע על מסילת רכבת ולראות מה קורה לו. אני גר ליד מסילת רכבת אז זה לא היה קשה לעבור ליד המסילה. באתי, הנחתי, חיכיתי (כמה שההיסטוריה הייתה שונה אם יוליוס קיסר היה אומר את זה (: ).
חיכיתי עוד קצת ואז הרכבת עברה.
אני נרגש כולי, רואה איך היא עוברת על המטבע שלי.
אני נרגש כולי, מחכה שמחסום יעלה.
אני נרגש כולי, ניגש למטבע.
אבל המטבע נעלם. הרכבת כנראה זרקה אותו לעזאזל.
חיפשתי כמה דקות בכל כיוון אבל לא מצאתי.
זחוח עוד יותר, החלטתי שאני לא נכנע. הוצאתי עוד מטבע (בקצב הזה של איבוד מטבעות חצי שקל אני פושט רגל), הנחתי אותו על המסילה בצד השני וחיכיתי. אני אחסוך את הביטים ואת הזמן שלכם ואוותר על החזרה על הפסקה הקודמת. בקיצור עוד פעם לא מצאתי את המטבע.
התעצבנתי, איך אני לא מצליח אפילו במשימות הפשוטות (שלא לדבר על למצוא שתי בנות שתשכבנה איתי), אולי בכוונה אני מכשיל את עצמי איפשהו בתת מודע (זה ההחלטה להאשים רק את עצמי ולא בגורמים אחרים בצרותי).
חשבתי וההחלטה שלי היא לא! החלטתי שאני ממשיך הביתה ובבית אחשוב איך לגרום שזה אני לא אאבד את המטבע אחרי (לקשור לו חוט? למשל. למשהו יש רעיון – לכתוב בתגובות).
החלטתי: מחר מנסים שוב, ומחרתיים שוב, עד שאני אשים קו חוצה על המשימה הראשונה שסיימתי.
מה את אומרת NL?