מחפש מברג פנוי להברגה

בניגוד למצופה השיר של משינה, "אני רוצה מכונית" לא מתנגן אלא שלושה שירים שנמצאים בrepeat תמידי כבר יומיים בערך: תפוזים – יוני בלוך, השחזור – יוני בלוך+אפרת ו קיטש – אלג'יר.

בימים האחרונים, כששואלים אותי את השאלה הקבועה מה המצב, אני מחליף את ה"פ'סדר" הסטנדרטי ב"מצויין" או לחילופין "נפלא". לענות כל דבר פחות מזה יהיה זלזול!

הכל מסתדר מצויין בדיוק כמו שצריך דמיינתי ורציתי ואפילו יותר. חוץ מהסיבות הברורות (כמו חופשת שיחרור) שטחנתי בהם בפוסט הקודם התווספו עוד ועוד סיבות. למען ההגינות אני אציין שבכלל לא בזכותי. אני עדיין פדלאה שמבזבזת את זמנה, אבל הכל פשוט נופל לחיקי.

בתוכניות שלי ראיתי את עצמי מבזבז לי את החיים ונוסע מקסימום בקטנוע משומש. אז זהו שכנראה שלא. למרות שכבר השגתי לי מורה לנהיגה על קטנוע, אני מקבל מכונית משלי. מה זה ת'אמרת "מקבל"? אמא קנתה מכונית חדשה, נותנת את הקודמת לאחותי ובעלה והם בתמורה נותנים לי את המכונית הישנה שלהם. אמא שאלה אם אני רוצה מכונית. הגבתי שאולי כן, אבל אין לי יכולת כספית להחזיק מכונית. "המכונית שווה בערך 20,000 , אנחנו לא ניקח ממך כסף עליה, הביטוח והרישוי משולמים עד אפריל 2005, כלומר אתה תשלם רק על דלק ותיקונים קטנים. אתה רוצה את המכונית?" אז שאני אסרב?! למכונית כמעט חינם? ביום ראשון הביטוח יתעדכן ואני אוכל לנסוע בה, עד אז צריך להשיג מדבקה "Gas, Grass or Ass – Nobody rides for free!" .

בנתיים לקח לי חצי יום לנקות את המכונית ולהביא אותי למצב אכשהוא הגיוני. אבל זה היה כיף, כי זה המכונית שלי שאני מנקה. אני כל כך מתרגש, מכונית משלי, ארבע גלגלים, קופסת פח לבנה, מנוע ושלי. לא עוד תמיד לבקש ממישהו אם הוא יכול לוותר על המכונית שלו לשעות הקרובות. אומנם קצת טרנטה, בת עשר, אבל עושה את העובדה והיא שלי. פיסת רכוש משלי, ארבעה גלגלים, גוף לבן ומנוע. אני לא אנסה לעשות את העליות של ירושלים איתה אבל את הדרך לתל אביב וחזרה היא תעשה כמו גדולה. צריך לתקן כמה דברים כמו את הרדיו וכאלו, אבל אני מאושר. Mine I tell you, Mine! ~צחוק מרושע~