זה אחד מהפוסטים שאני כותב אותם במשך שעות על גבי שעות, כבר כמה ימים וכל הזמן מוחק ומתקן. פרפקציוניסט שכמוני אף פעם לא יהיה מרוצה והציפורים כבר התעוררו אז אני פשוט אפרסם ואלך לישון...
השיר שמתנגן ברקע והוא גם הכי מתאים: אבא עורך דין –שייגעצ. (תקראו את המילים)
אז למה התכוונתי שהכול מסתדר לי בלי שאני דואג. לפני כמה ימים אני מקבל טלפון מאחד מהקצינים. הוא מכיר מנהל בחברת היי-טק שמחפשת עובדים. ידה ידה ידה, אני צריך לנסוע לחברה ברמת החייל, משהו בהתקנת ציוד תקשורת ומחשוב.
נשמע כדבר מצויין, אבל לא כל כך. אני יכול לכתוב ספרים שלמים על ילדותי הנעלמת אבל בעיקרון אני לא רוצה לעבוד בשלב הזה של החיים במשרד. שנתיים וחצי של התעסקות במודיעין ומחשוב השניאו את כל ההתנהלות המשרדית עלי. בימים האחרונים אני עובד כמה שעות ביום בצביעת הסורגים בבית, מעין החזרת טובה להורים תמורת המכונית. זה עבודה לא נוחה בשמש ובחום אבל אני באמת אוהב את זה. ההרגשה שאתה עושה משהו עם הידיים, כשאתה מרגיש את מזג האוויר וכשהבגדים מתלכלכים. אני מרגיש שאני סוף סוף עושה משהו אמיתי ולא דברים וירטואלים.
באותה מחשבה בדיוק הנחתי שכשימאס עלי החופש או כשיגמר הכסף של השיחרור, מה שיבוא קודם, אני אמצא לי עבודה מטומטמת וחסרת עתיד. משהו פיזי שאני ארגיש שאני עושה משהו. משהו בסגנון של תחנת דלק ושם הרי גם מקבלים מענק נוסף של 7000 שקל. האמת היא שאם היו לי ביצים וחבר שיבוא איתי הייתי באמת ממשיך בראש הזה ונוסע לאיזה מושב בערבה או קיבוץ בצפון בשביל לעבוד שם חודש/חודשיים. אז אם מישהו רואה את הביצים שלי שיודיע לי, כי זה מה שנראה לי שיהיה טוב לעשות כרגע בחיים שלי. (הערה: אם תשמעו אותי עובר לדבר על תיקון הפירמידה ההפוכה – תרביצו לי!)
הכוונה היא לעבודה במשהו קשה, משהו שאין לו עתיד. ככה גם לא יהיו לי בעיות רגשיות של לזרוק את העבודה ולעשות את מה שבא לי באותה תקופה. הרי אני אחד האנשים שיותר קשה להם להחליט ולהתחייב, לכל דבר. הכוונה בלעשות את מה שאני רוצה היא בעיקר להחליט שיש לי מספיק כסף ולעלות על המטוס הראשון לאירופה.
אבל רק רגע, עבודה בתור טכנאי התקנות מחשב, בחברה רצינית, עם משכורת רצינית, זה נורא בורגני כזה, לא? מה אני כזה בן אדם רציני, הנה אני מוצא עבודה אמיתית, מוותר על הטיול לחו"ל בגלל התנאים הטובים, מתחתן, מתחייב לבנק למשכנתא שאני בחיים לא אעמוד בה ומעביר את שאר החיים במחשבה מה יכולתי לעשות כשהייתי צעיר. אז אני יודע שקצת הגזמתי, אבל זה הכיוון שאני מרגיש שאני פונה אליו.
רק רגע, אני עוד פעם חוזר לזה, למה אני לא מנסה לרדוף אחרי העבודות שאני באמת רוצה לעשות כמו לעבוד ברכבת או להיות סאונד-מן. אולי בכלל שאני לא באמת יודע שום דבר רציני בציוד הגברה ובעצם זה תהיה עבודה בסחיבת רמקולים, אבל מה רע? חבר מברר לי אופציה, אולי הגב ידפק אבל אני אשמע הופעות בחינם.
כל אחד והעבודה שלו, אבל כל עבודה מכבדת את עושיה. אפילו אם זה למכור מציתים בנחלת בינימין. הבורג 2004
לעומת זאת חברת היי-טק יכולה לשלם לי יותר מכל עבודה, אפילו כאלו עם מענק. היא גם, ברור, עבודה הרבה יותר קלה, פיזית ונפשית ועם הרבה אפשריות לעתיד. זו הזדמנות טובה מידי בשביל לזרוק אותה לעזאזל. אז לא זרקתי אותה, התקשרתי למנהל, קבענו פגישה, אני אתנהג יפה ואנסה לקבל אותה. אבל אני ממש לא אתאכזב אם אני לא אקבל אותה. התחנת דלק תחכה לי.
אני לא יכול להתעלם מאחת המחשבות היותר שנטי בזמן האחרון: רק רגע, אם אני צריך עבודה בשביל לשלם על הרכב ואני צריך רכב בשביל העבודה, אולי אני פשוט יכול לוותר על שניהם. אני, השרוואל שלי והאופניים באוהל בגינה, מה עוד צריך?
הרי אני זה שתמיד אמרתי לחברים, "שכר גבוה בעבודה, אבל מה עם הנשמה?" . אני זה שטענתי בתוקף שצריך לעבוד במה שאתה באמת אוהב ולא במה שאתה יכול להרוויח בו עוד כמה שקלים.
הגעתי לאחת הצמתים הראשיות בחיי ואני לא אוהב את הבחירות שאני עומד לעשות...
הערה: טוב לי פה, כמעט שש בבוקר, אוכל בייגלה, שותה בירה טובורג ומקליד בישראבלוג, פשוט, אבל פשוט טוב לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
