מחפש מברג פנוי להברגה

זהו, עבר לו יום חמישי, ה5/8/2004 , סיימתי שלוש שנים מינוס יום אחד של שירות למדינה. השלט שבתמונה הפסיק להיות כמו חלום, הנה אנחנו, אותם אנשים שפגשתי בבקו"ם לפני שלוש שנים, רק שונים לגמרי מבפנים, עומדים מתחת לשלט ומשתחררים. את החיוך אי אפשר להוריד אפילו עם שפכטל.

להשתחרר זה לא יותר מידי קשה, הרבה יותר קל מלהתגייס. זה לא לוקח הרבה זמן, חוץ מהתור לאפסנאות שגם בה בקושי בודקים האם החזרת את הציוד שלך. כמה תחנות והופ קיבלתי תעודת מילואים, נותנים הצבה למילואים ויאללה עוף לנו מהעיניים. כמו שחבר שלי הציג את זה: זה קצת מאכזב, אחרי שלוש שנים זורקים אותך. הרי זה לא שציפיתי שבוגי או מופז יעמדו מחוץ לשער וימחאו לי כפיים, למרות שזה יכול להיות נחמד. אבל אפילו מילה טובה לא נותנים." אבל התגברתי.

הלכנו לאכול ארוחת משתררים בבורגר קינג של תל השומר. מסתבר שאם מראים תעודת שחרור מקבלים ארוחה ב19.90 ש"ח, רואים? לא סתם בזבזתי שלוש שנים.

חזרה הבייתה, מגלה שדלק למכונית החדשה זה קטע ממש ממש יקר! כלומר אני חייב למצוא עבודה, אבל זה קטע ששייך לפוסט הקודם.

בבית עובד טיפה בגינה, חוזר לישון ומתארגנים לצאת לחגוג בכפר הארורים בניצנים. מגלים שאחד החברים חולה (האזרחות משפיעה קשה עליו) ומבריז לנו. אז חיפשתי אם מישהו יכול להיות מוכן תוך שעה ורוצה לבוא במקומו לניצנים. אחרי טלפון לחצי מהאנשים בנייד שלי, אלו שאני מוכן לסבול אותם ללילה שלם, גילית שלכולם יש חיים. זה עובד, זה בצפון, זה בים המלח, זה יש לו דייט, עוד כמה סתם נמצאים בצבא וזה מלווה נוצרים נורווגים אוהבי ישראל בטיול לירושלים (?!). אז סירבתי להיכנס לדיכאון הרגיל של "אין לי חברים ואף אחד לא רוצה לבוא איתי לבלות", פאק איט, שיעשו מה שהם רוצים. בזבזנו כרטיס, שזה חבל אחרי שבשבילו חפרנו בפחים, אבל הוא לא באמת עלה לנו שום דבר. נסענו רק שניים. היה כיף.

בתמונה זקני צפת מחממים וכולם מנסים להתעלם. אמנם רוב האנשים שם היו תינוקות שמאור כהן הקים את הלהקה, אבל פאק, הם היו גרועים! (איזה משפט של זקנים, אני מרגיש זקן L)  לא היו להם פעם שירים טובים?! הם התעקשו לא לשיר שום דבר מוכר. כמה שעות אחרי זה סוף סוף היהודים. אני לא צריך אפילו להגיד איך היה, אין מצב שהיהודים יעשו הופעה שלא תקפיץ את כולם, מטורף. היו אפילו כמה שירים מהאלבום שבדרך.

"אנשים, עוצמים את העיניים,

ונרדמים כי מאוחר.

מה שנשאר לנסות כי בינתיים

אני ערה מהשבוע שעבר."

עוד ארון אחד – היהודים.

כמה עצוב, אבל אני חושב שאני אלך לישון. כי מאוחר ואני גם עייף... יום ארוך, מיוחד, מהנה והיסטורי.