מחפש מברג פנוי להברגה

בימים האחרונים הייתי בצפון, אצלה כמובן. נסענו שני זוגות ביחד לאירוע חוף האקסטרים של סלקום, היה משעמם, אז הלכנו משם וידה ידה ידה היינו רטובים לגמרי מחכים למונית או משהו שייקח אותנו הביתה. אבל מי יכניס אותנו למונית בלילה כשאנחנו רטובים לגמרי ומסריחים כמו הים. אז מה עושים? את מירוץ הועידה! יש כאלו שיטענו שקוראים לזה מירוץ ישיבה או מירוץ קוקוס (Caucus-race במקור) אבל זה לא באמת משנה. סמפוני טענה שקוראים לזה מירוץ חבירבורים והחלה במירוץ.

למקרה שיש לכם חור חמור בהשכלה ועדיין לא הבנתם שלואיס קרול היה פדופיל מטורף ומסומם:

"מה שביקשתי לומר," המשיך הדודו בקול נעלב, "הוא, שהדבר היעיל

ביותר שיוכל לייבש אותנו הינו מירוץ - ישיבה."

"מה זה מירוץ - ישיבה?" שאלה עליסה, ולא מפני שרצתה מאד לדעת,

אלא משום שהדודו השתתק כאילו חשב שמישהו חייב לדבר ושום יצור

מלבדה לא נטה כנראה לומר משהו.

"ובכן," אמר הדודו, "ההסבר הטוב ביותר לכך הוא עצם המעשה." (וכיון

שגם אתם תרצו אולי לנסות את הדבר בעצמכם, אספר לכם איך ניהל

הדודו את העסק.) קודם כול הוא סימן מסלול-מירוצים, כמין עיגול

"הצורה המדויקת אינה חשובה," אמר. ואחר-כך הוצבה החבורה כולה

לאורך המסלול. פה ושם. לא נשמעה קריאת "חת שתים שלש - רוץ", אלא

כולם התחילו לרוץ כשהתחשק להם והסתלקו כשהתחשק להם, ולכן לא

היה פשוט וקל לדעת מתי הסתיים המירוץ. מכל מקום, לאחר שרצו חצי

שעה, פחות או יותר, והיו שוב יבשים לגמרי, קרא הדודו פתאום:

"המירוץ נגמר!" וכולם הצטופפו סביבו מתנשמים בכבדות ושאלו: "אבל

 מי נצח?"

התרגום נלקח משיעור פיזיקה ספרותית, עליסה בארץ הפלאות, מאת לואיס קרול

עכשיו הבנתם, מרוץ מעגל, אמצע הלילה וסימפוני רצה במעגלים לעיניהם המשתאות של עוברים ושבים. אולי מחמם ומעייף זה כן, אבל לא באמת מייבש ושום ישועה לא מגיעה לקחת אותנו. עד שהיא רק מרימה יד לטרמפ והינה טרמפ ישיר הביתה לארבעתנו עוצר. ♫ לו הייתי כוסית, יבה דבה דבה די... ♪

למחרת, בדרך לניצנים, ערסים קטנים צפרו לנו. אבל לא מהמכונית. הם עברו אותנו ברגל, חזרו חזרה, הוציא משרוקית וציפצפו בה. מתוחכם והגיוני כמעט כמו להוליד אותם. אבל רק רגע זה אומר שאני נהפכתי לפריק? ערסים ברחוב מציקים לי.

ברכבת זה החמיר, הם כבר זרקו עלינו אבנים. הילדים הקטנים בפחונים ליד הרכבת בלוד השתעממו מלרכב ולרדוף אחרי העיזים שלהם והחליטו שיהיה הרבה יותר מגניב לזרוק אבנים על הרכבת. כמעט שבר את החלון מאחורי וזה כבר פעם שנייה שזה קורה. אחלה מקום, לוד.

בכפר המוזיקה של חברת משקאות גדולה מסוימת שאני לא אזכיר כי אני לא אוהב אותם, היה כיף, כצפוי, אפילו מואי כיף. פעם שנייה יותר כיף, אבל נראה לי שזה תלוי בעיקר בעם מי הולכים. אבל פאק, הבדיקות אבטחה, מזל שהם הסכימו לוותר לי על הבדיקה הראקטלית. חוץ מזה הם עשו הכל, כולל לשפוך את המים בבקבוק, לפתוח את הפאנל של הנייד ולאסור על המפתחות שלי להיכנס לכפר. אבל מחשבה חיובית; כמה טוב שחיי המין שלי כבר לא מסתכמים במישושים בבדיקות אבטחה פולשניות.

לעומת כל בדיקות הסמים שעברתי, בהופעות, נראה היה כאילו כל האומנים היו מסוממים, חלק מאלכוהול, חלק מדברים אחרים. שחר אבן צור בתחתונים, עניבה ופחית בירה, הקלידנית של איזבו אפאתית לחלוטין, מעשנת סיגריה ורק יוני בלוך, צלול, ביישן ולא קשור לשום דבר. בשלב מסוים עזבנו את הדוחק שמקדימה ועלינו על האמפי האחורי. משם רואים את הגלים, ואיזה גלים. נראה כאילו לנפטון נמאס מהרעש, מהמסטולים, מזה שלא נותנים לצבי הים שלו מקום להתרבות ופשוט החליט להציף את כפר הארורים. שום דבר שטרקטור של חמש טון לא מסוגל לסדר עם כמה טונות של חול.

"I can't tell you why
People go insane,
I can show you how
You could do the same"
♫ Shadow On The Sun - AudioSlave