מחפש מברג פנוי להברגה

טרמפים זה כיף. אתה פוגש אנשים מוזרים ומעשעים באמצע הדרך. לא שהייתי נוהג לנסוע בטרמפים במיוחד, הרי אני פחדן מידי וילד טוב מידי, אבל עכשיו כשיש לי מכונית משלי אני בכלל לא מרים את אצבעי. אז הפתרון הוא לקחת טרמפסטים:

יום רביעי בלילה, אפשהו בכרמל בחיפה, שתי פרחות שמנמנות, לובשות את מיטב בגדי הפאקצות הורודים מחפשות טרמפ לעיר הנוער ליד הים. החלשנו את הרדיו, והצענו להן את הטרמפ המושלם, בדיוק עד למקום שהן צריכות. אבל הן לא ידעו מה נופל אליהן, ברגע שהן נכנסנו והתחלתי לנסוע, הוצאנו את הדיסק הכי Hard-core שיש לי – Rammstien והפעלנו בעוצמה מחרישת אוזניים. אין כמו רוק כבד אלטרנטיבי בגרמנית כדי להעלות מבטי של אימה על פניהן. אחרי רבע שעה, כשהגענו וחפשנו מקום חניה, אחת מהן פתחה את הפה: "תתן לנו לצאת פה, או שתכריח אותנו להשאר עוד?" הבורג - אימת הפרחות!

לעומת זאת, היום בצהרים, בדרכנו לחומוס בעוספייה/דליית אל כרמל ראינו ביציאה מחיפה היפי קטן וחמוד, שרוואל, שיער ארוך, תיק גדול וכל שאר האביזרים הנחוצים לקהיליית השאנטי. הסענו אותו לעוספייה תוך כדי שהוא סיפר לנו סיפורים. הוא שוכר דירה בעוספייה, כי הוא אוהב את האווירה הרגועה והכפרית, את תפיסת החיים הדרוזית. זה גם מזכיר לו את הודו, יקירת נפשו, כבר שלוש שנים שהוא מתגעגע לשם. בחור משעשע. בכלל כל הרעיון משעשע משהו, אני לא מכיר אשכנזי שבחר לגור בעוספייה, חוץ ממנו ומנפתלי הרץ אימבר.