מחפש מברג פנוי להברגה

קמתי היום בארבע ורבע בבוקר. עמוק בתוך הלילה. היו הרבה יותר פעמים שהלכתי לישון בארבע מאשר שקמתי בארבע. התארגנתי, הסתדרתי, נסעתי וכבר ברבע לשש בבוקר (!) הייתי בתחנת הדלק, עוד לפני הזריחה, מוכן להתחיל את המשמרת ההתלמדות הראשונה.

כן, כן, גם אני, זהו, זרקתי את הכיף והאושר, מצאתי לי איזה עבודה דפוקה ליד איזה כביש מהיר. איך היה, כיף זה לא בדיוק המילה הנכונה. צורפתי למטורפת שתלמד אותי המון תוך כדי שעת העומס של הבוקר.

אני חשבתי שעבודה בתחנת דלק שירות עצמי תהיה פשוטה וקלה יחסית. אבל אתה צריך לעשות כל כך הרבה דברים בו זמנית כשאנשים מחכים ואני ביום הראשון שלי לא יודע כלום ולוקח לי שעה. עשיתי רק חצי משמרת, משש בבוקר עד עשר. בעשר וחצי הייתי כבר רכיכה בכיינית שהתיישבה מול הים רק כדי להירגע. אין כמו נוף הים ורעש הגלים בשביל להרגיע את עצמי מהעומס המנטאלי והפיזי.

אז יש לי, חולצת עובד משומשת ומלוכלכת, יש לי תג שם ויש לי עבודת Dead-end. בדיוק כמו שרציתי. יש לי הרגשת סיפוק על שאני ממן את עצמי שתגדל כשהכסף בעצם יגיע ויש לי עבודה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי. או שברגע שאני אלמד את הטריק, זה יהיה יותר קל. לא האמנתי שיש כל כך הרבה ללמוד בתחנת דלק. בכל מקרה תמיד אפשר לעבוד במשמרת הלילה ולא בשעות העומס.

הביאוס הראשי עד כה היה העובדה שאני חייב לדבר במשפטי מפתח ורק בהם. למשל אסור לי להיפרד מלקוח ב"יום טוב" או "נסיעה נעימה", זה עבירה משמעתית, אני חייב להגיד "נסיעה טובה", פאק! מה כבר ההבדל? נהייתי פודל קטן.

כל אחד בעבודה מנסה להסביר לי מה הכי טוב בשבילי, איך אני צריך לעשות, כמה שהמשמרת שלו לא תתאים לי. אף אחד לא רוצה שאני אתחיל להתחרות איתו על משמרות וכל אחד רוצה לחנך אותי. זה כמו חייל חדש בבסיס, באסה צבאית באזרחות.

חזרתי הביתה רציתי רק לישון, אבל בבית יש שיפוצים שאמא רוצה. הם דופקים בקיר המטבח ודופקים לי בראש. אני צריך ללכת לאכול צהריים, לחדר כושר ואז למצוא מקום שקט לישון. מחר בעשר בלילה, משמרת התלמדות שנייה ושבוע הבא אני במשמרת לבד.

נקודת בונוס – לקוח צעק עלי. לא שזה מפריע לי שהוא צעק עלי, מפריע לי שאני לא יכול לצעוק עליו בחזרה.

אוי, הבלוג יצא כרגיל נורא מתלונן ומתבכיין. אני רוצה לתקן את הרושם המוטעה. אני בחרתי את העבודה הזאת, היא עבודה מעודפת יחסית קלה, רוב הזמן אתה עומד בסופר קטן ולוחץ על כפתורים. אני ויתרתי על עבודת היי טק, כי אני רוצה לחוות דברים אחרים. עכשיו אני מודע לזה שכל ההתחלות קשות ועוד כמה משמרות זה יהפוך להיות הרבה יותר קל וזורם. ובמקרה ולא, ואני שונא את העבודה הזאת, אני תמיד יכול להתפטר, זה היופי שבעבודה שכזאת. יש עוד המון כמוה ואני לא לחוץ על הכסף. ולעיקר, למוטו:

חפיף, הכול חפיף.