כמה ימים לפני יום כיפור, היום הקדוש ביותר ליהדות, היום שבו עושים את ההחלטות הדתיות בשביל כל השנה. כמה לא מפתיע שאני נתקף במחשבות כפירה. בדיוק כמו שנה שעברה.
העבודה החדשה בתחנת הדלק בשירות עצמי מתגלה כלא כל כך נוראית כמו שזה נראה בהתחלה, בעיקר בגלל שאני כבר לא מתלמד ואין מישהו שיושב לי מעבר לגב וטוען על כל דבר שאני עושה את זה לא נכון. בקיצור, בינתיים, נחמד לי.
בתור תחנת דלק, המקום פתוח 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. מאז שהיא נפתחה לפני קצת פחות משנה, היא לא נסגרה לעולם. עד עכשיו, בסוף שבוע הקרוב כשיגיע יום כיפור והיא תיסגר ל25 שעות. הבעייתיות היא, שבתור תחנה שלא נסגרת לעולם, הרבה דברים יקרים נמצאים תמיד בחוץ. דברים שקשורים רק עם מנעול קטן אבל עולים הרבה מאוד כסף.
לכן הוחלט במטה החברה, שאחד העובדים ישמור, כלומר ישב וישן 25 שעות בתור הסופר הקטן שבתוך התחנה. ישלמו לבחור 200% משכר מינימום, כלומר ביום אחד של עבודה, ניתן להרוויח כמעט 1000 שקלקים. בהחלט סכום שאין לזלזל בו.
עכשיו פה נכנסת ההתלבטות, מצד אחד, זה קצת כמו בצבא, קונים ממני שמירה בסכום אגדי. זה אפילו לא באמת לשמור, זה לשכב ולישון בתור בניין ממוזג. הרי אף אחד לא באמת ידע אם אני שם או בים, אין לי נשק או משהו, מקסימום שאני עושה אם אני רואה משהו חשוד זה להתקשר למשטרה. חוץ מזה, גם בבית אני הרי לא מתכוון לצום או לא להדליק מכשירי חשמל. אני רוב הזמן אהיה בבית משועמם. אז למה לא לעשות את זה במקום אחר ולקבל על זה הרבה כסף?
אז זהו, שזה יום כיפור ואפילו שאני אתיאיסט, יום הכיפורים מייצג משהו: את הקשר והקטן והחלש שיש לי בתור לא מאמין, אך חלק מהקהילה, לדת.
בניגוד לצבא שביום כיפור 2001 הוכרחתי לשמור על הבסיס, כי זה באמת חובה, במקרה הזה לעבוד תהיה בחירה שלי, וזה יהיה עבור כסף. אם אני עושה את הבחירה הזאת, אני מקלקל סופית את יום כיפור, כי מה יכול להיות יותר נורא מלבחור לעבוד ביום כיפור. אמנם העובדה שאני לא אהיה בבית הכנסת בכל נדרי לא מדירה שינה מעיני, אבל איזה מין יהודי יתנדב לעבוד ביום כיפור.
נכון לעכשיו, אף אחד לא בחר לעבוד ביום כיפור. הבוס טוען שאם אף אחד לא יתנדב, הוא יעשה הגרלה ומי שיצא יהיה מחויב. אני חייכתי בליבי. אחרי שבמשך שלוש שנים האיום היה שירתקו אותי לשבועיים או יכניסו אותי לכלא לכמה שבועות, האיומים של העבודה נראים אנמיים משהו:
אפשרות ראשונה שלהם היא לנזוף בי, כלומר לצעוק עלי ולהאט את ההתקדמות המהירה שלי בדרגות העובדים. רק שיהיה ברור, אני אצטרך להיות שם שלוש שנים כדי להתקדם ואני בקושי מתכנן להיות שלושה חודשים.
אפשרות שנייה היא לקנוס אותי ולהוריד בשכר. אבל לאור העובדה שאני מקבל מינימום ואפילו מרמים אותי קצת בשעות, אין מאיפה להוריד.
אפשרות שלישית והחמורה ביותר היא לפטר אותי. אבל אני שואל, איפה עוד אני אמצא חרא עבודה בשכר מינימום, שאני לא אוהב ושלא דורשת שום ידע או כשרון?!
כלומר אני לא מתרגש מהאיומים שלהם וכל פעם שאני נלחץ או מתעצבן מהעבודה אני משנן לעצמי את המשפטים האלו.
ניסיתי להתייעץ עם אנשים לגבי הדילמה. החברים שלי באופן די מפתיע מציגים חזית אחידה של "למה לעזאזל לא לעשות בדיוק את אותו הדבר כמו בבית רק לקבל עבור זה הרבה כסף?!".
ההורים ואחרים קצת מרימים גבה לגבי לעבוד ביום כיפור, אבל לא מביאים עמדה נחרצת.
לכן, הויכוח נוצר בעצם בין ההיגיון הלוגי שלי שרוצה כסף לבין הנפש שטוענת שלעבוד ביום כיפור זה באיזשהו מקום לא נכון. יש לכם עצה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
