מחפש מברג פנוי להברגה

אני רוצה לספר לכם על הפציעה הכי מטומטמת ומטופשת שהייתה לי. אבל קודם כל הזהרה: "בלוג זה מושפע מתמרי, אי לכך הוא לוקה בפליטת שטויות על גבול הטירוף. אין אחריות על כל נזק גופני, נפשי או שכלי שיגרם לאדם שקורא אותו או לדפדפנו." ועכשיו נמשיך עם הומור עצמי...

יום שישי בערב אני יושב ליד המחשב עוזר לאימא שלי בהכנת מצגת לעבודה. הייתם חושבים שהיא תדע יום אחד להפעיל מחשב... פתאום (ורעמסס) אני מרגיש עיטוש מתקרב. אני פונה לצד שמאל, אזור ההתעטשות הרגיל שלי. אבל אימא יושבת שם. לא נראה לי שהיא תעריך את העובדה שאני אשפריץ אליה, אפילו שאני עוזר לה במצגת. וויתרתי על הרעיון.

הסתכלתי ישר, מסך ומקלדת. אני לא יודע אם התעטשתם על המחשב שלכם פעם. אבל, זה די מגעיל ועוד לנקות את זה. ויתרתי גם על הכיוון הזה. אני כבר תכף מתפוצץ ואין באזור ממחטה.

גם בצד ימין, אין ישועה, יש פינה של קיר. החלטתי לבצע מהלך הרפתקני ומסוכן. סיבוב של 180 מעלות על הכסא המסתובב והתעטשות לאחור לפנים החדר. אני כבר מדמיין כמו בתחרות extreme games את הקריינים מריעים למברג שביצע סיבוב בורג מושלם (באמת יש דבר כזה). אני מתחיל להסתובב ימינה אך אבוי. האפטשי כבר יוצא. הוא משתחרר ישר שאני מול פינת הקיר.

אני תוקע את הראש בעוצמה ישר בתוך הקיר. בשניות הראשונות שחור לי בעיניים ואני לא מבין מה קרה. אחרי כמה שניות של התאפסות קלטתי מה קרה. הייתה לי פליטה מוקדמת... (אני נשבע לך, זה לא קרה לי אף פעם). ברקע אני שומע אימא מודאגת קוראת לי אבל אני לא מסוגל להגיב. אני עובר להישכב על המיטה ולאט לאט קולט מה קורה סביבי ומרגיע אימא לחוצה.

אני שולח יד לכאב בראש ורואה שהיד שלי מלאה דם. מכאן זה סטנדרטי, שוטף את הדם, עוצר את הדם, שם יוד. עד עכשיו העולם הפסיק להסתובב והפצע לא מספיק גדול בשביל ללכת לתפור אותו.

אז נשארתי לנוח ולישון בבית. עכשיו יש לי פצע, די עמוק, ובליטה (בונקלה) במצח. הנה, תראו:

טוב אז לא באמת. אני לא הארי פוטר, זה סתם השתעשעות בפוטושופ. אבל גם לי לא רואים את הפצע כשהשער למטה (כמו פוטר). אני פשוט אשנה תספורת עד שזה יחלים ולא אשים ג'ל. אני מקווה שלא תהיה צלקת. ככה זה באמת:

לא נראה מרשים, אבל גרם לחתיכת סחרחורת. גם בבוקר קמתי כאליו טרקטור עבר עלי. זה ממש, אבל ממש, הפציעה ההכי מטופשת שהייתה לי בחיים. להתעטש יש לתוך קיר, במלא הכוח. מזל שהומור עצמי לא חסר לי...