מחפש מברג פנוי להברגה

העבודה שלי ממש טובה.

יש ב V על כמעט כל מה שאני הייתי רוצה שיהיה בעבודה שלי.

אבל מה, לפעמים, יש ערבים שאני יכול לשבת ומארבע אחר הצהרים עד חצות יגיעו 2 שיחות. אז אני מתקשר לחנויות ומוודה שהכל עובד. אבל כמה אפשר להגדיל את הראש?!

בשביל ערבים שכאלו נדרשת מקוריות, למצוא דרך לבדר את עצמי שעות לבד.

מזל שיש אחות גדולה מגניבה שגם משועממת בעבודה מספיק בשביל לשלוח לי דואל עם רשימה של דברים שאני יכול לעשות.

תציעו גם רעיונות!

1.      לגלוש באינטרנט: פורומים

2.      לכתוב בלוג

3.      לכתוב ערכים בויקיפדיה

4.      לקרוא חומר לתחילת הלימודים, לרענן דברים שצריך מהתיכון ולקרוא דברים שיענינו אותך לשנה הבאה

5.      לקרוא ספרים

6.      תשבצים

7.      לשחק סוליטר ופריסל (אם אתה הבן של, ולא מפחד להתמכר)

8.      לסדר אלבומים

9.      לדבר בטלפון או בצאטים

10. לגלוש באתרי היכרויות ;-)

11. לנמנם

12.  להשתעמם

13. למצוא עבודות שאתה יכול לעשות משם ולהרוויח עוד כסף (הדפסת עבודות, בניית אתרים, אם אתה מוצא משהוא שוה תודיע לי)

14.  לשמוע מוסיקה

15. להציע להגדיל ראש ולעשות עוד דברים משעממים במקום

16. לצלם ואחר כך לעבד ולערוך תמונות

17. לעשות מדיטציה

18.  לצבוע מנדלות (אילו הייתי יודע מה זה...)

19.  לדקלם מנטרות

20. לכתוב ספרי ילדים

21. חוץ מלקרוא ספרים אפשר להוריד תסכיתים ולשמוע (היפופוטם רולז)

22. להוריד סרטים וסדרות ולראות

23. לכתוב רשימות של מה אתה צריך לעשות...

ואני מוסיף:

24.  לעביר שיחות לנייד וללכת לסידורים

25. לעביר שיחות לנייד ולהסתובב חסר מעש בקניון תוך בהייה בחלונות הראווה הנוצצים

26. לעביר שיחות לנייד וללכת לשחק סנוקר ליד

27. להזמין בחורה למשרד ולשחק במזכירה ובבוס הרעים

28. ללמוד על מקומות אקזוטיים לטיול (בהוטן) ולקנא

29. לבחור את האקסטרים הבא (מצנחי רחיפה)

30. לעשות ספורט

31. לעביר שיחות לנייד וללכת לשתות בירה קטנה בפאב למטה. בתקווה שאני אשמע את הצלצול.

אז קדימה בדרו אותי ותמצאו לי רעיונות

החוקים היחידים שזה צריך להיות דברים שאפשר לעשות אחרי הצהרים, במשרד או צמוד לסלולרי ולא יותר רחוק מ5 דקות חזרה למשרד. רצוי לבד.

כמו שהבטחתי אחרי שחזרתי ארצה, וביום ההולדת שלי, ולקראת העשרים אלף כניסות לבלוג, ושלוש שנים לבלוג, אז צריך לעשות בלוג סיכום. סיכום מאוד מסיבי.

אז נתחיל עם ה20,000 כניסות:

היפ היפ. יש לי 20K כניסות. האמת שמאז כבר היו כמעט עוד מאה כניסות אבל בלי קשר. OK, די להתפקץ, נעבור לסיכום השנה.

השנה עמדה בסימן הטיול לחו"ל. בלי שום ספק. שדרך אגב, היום, הראשון לאוגוסט זה בדיוק שנה מאז שהטסתי מהארץ.

בסיכום השנתי הקודם הכרזתי שאני וסימפוני החלטנו לאן טסים ושיש לנו גם תאריך. משם הכול כבר נהיה קשור לטיול. החל במריבות ביני לבינה לגבי איך אנחנו מתמודדים עם הטיול ומה יקרה אחרי. משם זה המשיך בלהודיע לעבודה שאני הולך עוד מעט מה שהפך את הכול להרבה הרבה יותר נסבל. לסדר סידורים לקראת הטיול, כמו חיסונים, מסלול, דרכי תקשורת, פרידות. אפילו עשיתי רשיון לקטנוע לפני הטיסה, גם בשביל החלום וגם כדי שאוכל לרכב בטיול. רכבתי די הרבה על אופנועים בטיול, כולם היו בסמ"ק גדול יותר ממה שהיה לי מותר ובמדינות שלאף אחד לא איכפת אם יש לך רישיון אבל לפחות הרגשתי בטוח על הכלי.

ואז טסתי. 9.5 חודשים מטורפים. במהלכם פרסמתי רק 5 פוסטים. התקופת יובש הכי גדולה בכתיבה. אולי אני צריך לפרסם פה מידי פעם את הדוא"לים ששלחתי הבייתה.

אין שום דרך לסכם את כל הטיול הזה, אז אני פשוט לא. פשוט וקל.

מאז שחזרתי לא עשיתי יותר מידי, או לפחות לא דברים פרודקטיבים במיוחד. בעיקר נהנתי לי מהחופש וניסתי להתרגל מחדש לארץ המוזרה הזאת. לעשות את כל הדברים הלא נכונים בקשר עם סימפ. להיפגע לגמרי מחדש. לעבור את השלבים הפסיכולוגיים של פרידה קדימה ואחורה ותוך כדי להכפיל את מספר הנשים ששכבתי איתן וכמעט להכפיל את מספר הבחורות שהתמזמזתי איתן. אז אולי זה כן היו חודשיים מחשלים ומלמדים בדרכן שלהן.

מחר אני עושה משמרת ראשונה בבית קפה החדש שאני מתחיל לעבוד בו, או יותר נכון להתמחות בו. נראה מקום נחמד. מחר גם הצבא יודיע לי האם הוא יצטרך אותי בימים הקרובים או לא.

בכל מקרה, סטטיסטיקה:

נבנה על סמך הפוסט לשנתיים בבלוג 

סטסטיקה של הבלוג

מי היה מאמין, ישראבלוג הפכה את הטבלאות לבלתי חוקיות. אז יצא לי פוסט נורא מבולגן.

שורה ראשונה זה הערך והתוצאה היום (או בשבוע האחרון, מתי שכתבתי את הפוסט), זה תמיד יהיה בשחור, התשובה לפני שנה תמיד תהיה בצבע הזה, ואם יש תשובה מלפני שנתיים זה יהיה בצבע הזה.

מובן? לא. לא נורא, תזרמו עם זה. תבינו.

פוסט מספר: 193

160

90

ימים בבלוג: 1207

729 

376

מספר קוראים:  20,077

15,687

כ7000

קוראים ליום: 16.6

21.5

18.6

קוראים לפוסט: 104

98

77.7 לא ידעתי שכל כך הרבה

פוסטים לחודש: 4.7

6.6

7.2 פעם הייתי כותב יותר

היום הכי עמוס:

17/5/05 144 כניסות שקראו על יום ההולדת 22 שלי

אותו יום נשאר בראש המצעד. 2 לינואר 2004 – 94 קוראים ביום אחד שבו שני פוסטים, על תוצאות של בדיקת איידס ועל הלווית הדודה

אהבה בישראבלוג:

כל מה שהיה פעם + ריבים פומביים עם סימפ', פלרטוטים עם חצי מישרא ויזיזה בלוגרית.

אוי לא, הרגע קלטתי שגם אני בישרא-סקס!

יקירתי שלי, במה שהתחיל דווקא כפגישה ידידותית, המשיך למשהו קצר ונמשך כבר מעבר ל10 חודשים. ולפני השנה יצאתי גם עם 2 בנות שהתחילו איתי בישראבלוג פעם, היה קצת טרגי, אבל אני אובר-דרמטי שזה נוגע לעניניי הוא-והיא.

קוראים מפה: 92.8% היו מישראל

93.7%

95.1% היו מישראל

קוראים משם לפי הסדר:

אוסטרליה 1.3, ארה"ב 0.9, תאילנד 0.2, אנגליה 0.2, גרמניה 0.1, אירלנד 0.1, הולנד 0.1 וניו זילנד 0.1

ארה"ב 0.7 , אוסטרליה 0.7 (אני אפילו יודע מי זאת) , אנגליה 0.3, תיאלנד 0.2 (הפעם אני יודע מי זה).

מנויים: מי יודע? L אין כרגע פרו, אולי אם אני אתחיל לעבוד אני אקנה חדש.

30

אין לי מושג, אין פרו.

קוראים קבועים: לא יודע, זה בא והולך, את יודעת. מסתבר שיש יותר ממה שאני יודע, הם פשוט מסתתרים ממני.

4X4

איך הגעתי למצב הזה?

פשוט מאוד, פרויקט ה4X4 הגיע גם אלי. ואני פשוט מעתיק מפרדל את העיקרון ואשנה כמה שפחות.

האמת ששיניתי בסוף המון. חוץ מזה שאני לא רוצה לספר דברים שאתם לא יודעים עלי, כי כנראה שיש סיבה שאתם לא יודעים אותם.

ארבע עבודות שעבדתי בהן

1. בונה אתרי אינטרנט לצימרים.

2. קוטף פסיפלורה, אוסף מלונים, זורק אבטיחים, מנקה דלעות, חותך זוקיני תורכי ובין לבין גם מדשן ומשקה בחוות באוסטרליה.

3. מתרים לארגון חולי הנפש של קיוונסלנד אוסטרליה.

4. מסדר ציוד במחסן של דמויות מחרסינה.

טוב נו, אז בחרתי את העבודות שעבדתי בהן הכי מעט בחיים שלי. הקצרות יום, הארוכות חודש.

ארבעה סרטים שהייתי רואה שוב

1. פורסט גאמפ.

2. רקוואם לחלום.

3. החוש השישי.

4. הנסיכה הקסומה

 ארבעה מקומות שגרתי בהם

1. בישוב הקטן שלי עם ההורים

2.רמת גן בבית הריק של אחותי.

3. כל מיני מקומות שנזרקתי בהם בטיול.

4. אין עוד מקום. בעקרון 99.9% מהחיים שלי זה מספר 1, השאר זה רק שטיות וגורמים לי לדמייין את הזמן שבו אני אעבור כבר החוצה.

ארבע סדרות טלוויזיה שאני אוהב

1. חוק וסדר.

2. fear factor

3.

4.

מצטער, לא מצליח לחשוב על תוכנית שאני באמת פותח את הטלווזיה בשבילה. בעיקר משלטט (מזפזפ) בין הערוצים עד שיש משהו סביר. מעדיף לראות כמה שפחות. אולי בגלל זה רואים אותי הרבה במסנגר ובישראבלג בזמן האחרון.

 ארבעה מקומות בהם הייתי בחופשה

להיות בחופשה עם ההורים זה לא באמת חופשה. אז פסלתי הרבה, אבל נשאר:

1. טיול 10 חודשים. הרוב טיול אנטנסיבי, נשאר תיאלנד ואוסטרליה שבהן עצרתי על החוף ונחתי.

2. אילת.

3. רומא.

4. כנרת וגולן.

ארבעה אתרי אינטרנט בהם אני מבקר על בסיס יומי

1. ישראבלוג

2. Ynet

3. דואל נענע

4. 

מצטער, זה השילוש הקדוש שלי. שעות שאני יכול להעביר למחזוריות בין השלושה אתרים האלו.

ארבעה דברים שאני לא אוהב לאכול

1. חלווה

2. פקאנים

3. חצילים

4. כרובית חיה

אני אקח את זה כאתגר ואקשה על עצמי. אני אשלח את ה4X4 הזה לארבעה בחורים מעל גיל 18 בישרבלוג שאני קורא אצלם או הם אצלי. זה עומד להיות קשה.

פעם, לפני חודשים רבים, כשאני הייתי איפשהו באוסטרליה קיבלתי מאורנג' שרביט פחד. גליתי עליו איזה חודש אחרי, כי לא ממש הייתי בישראבלוג בתקופה ההיא. אבל שמרתי על הקישור ההוא במשך חודשים. עכשיו הזמן לסדר את כל ההתחייבות. אז הנה אני כותב, שלושה הדברים שהכי מפחידים אותי:

תאונות דרכים. ליתר דיוק להירדם על ההגה. אין לי פחד ספציפי מלמות בתאונות דרכים, אני נסעתי עם המון מטורפים, בארץ ובעולם ולא נלחצתי יותר מידי. אבל הפחד שלי הוא שאני שוב אאבד ריכוז או אירדם תוך כדי נסיעה ואעשה תאונה רצינית מלחיץ אותי כל פעם שאני נוסע בלילה. נהיגה משעממת אותי, אני מאבד ריכוז מהר ומשם אני מתחיל לבהות הצידה או להירדם. טוב כבר עשיתי טוטל לוסט למכונית כי נרדמתי ועליתי על המדרכה. מיקרו שינה על כביש החוף שגרמה לפיצוץ שני צמיגים, ומוקדם בבוקר שהייתי לא מרוכז עיקמתי את הפגוש של המכונית שמקדימה. ברוך השם לא היה שום נזק לגוף אבל בן אדם צריך להבין ולדעת במה הוא לא טוב, ולנסות לנהוג כמה שפחות בלילה. אני לא נותן לפחד לשלוט בחיי, אני נוהג בלילה כשאני צריך, משתדל לא לבד, לא אחרי אלכוהול, ורצוי עם הרבה קופאין ומוזיקה רועשת ברקע. אבל ידוע לחברים שאני לא זה שמסיע בלילה ליציאה.

להיות כמו ההורים. פחד די סטנדרטי. ההורים תמיד משפיעים אלינו, או שאנחנו נהיים כמוהם, או שאנחנו מעבירים את כל החיים בניסיון נואש להיות בדיוק ההפך. אני לא רוצה להיות בדקה התשעים לפני הפנסיה, אחרי שכבר מגיעים למצב מצויין כלכלית, לעבוד כל דקה ודקה מהזמן הפנוי שלי. הם חוזרים מהעבודה עם ניירות ומתיישבים לעבוד עוד. ככה שאין להם כמעט ושום תחביבים. הם לא מטפחים חברים, לא עיסוקים משותפים, לא כיף, ואומרים על הכול שאין להם זמן לזה, כי יש המון עבודה. אני לא רוצה להיות שנייה לפני גיל 60 ולקלוט שכל מה שעשיתי בחיי קשור לקריירה. אני רוצה לתפוס כמה שאני יכול יותר מהחיים גם אם זה אומר שאף פעם לא אגיע לשלווה כלכלית.

פחד מדחייה. נו אתם יודעים שאנשים לא יאהבו אותך, שהבחורה לא תסכים לצאת איתך. זה היה פעם בצורה כל כך חזקה שלא הייתי בכלל מנסה להתחבר עם אנשים כי הייתי מרגיש שאני מתעלק. לא להתחיל עם בחורה כי היא בטח תדחה אותי וחבל שאני אפגע. זה אחד היתרונות הגדולים ביותר של הטיול. יותר בטחון עצמי, ידע איך להתחבר עם אנשים ואפילו שיפור מסיבי של יכולות הפילטרוט.

טוב, אז זה לא ממש פחד עכשווי, אני אביא אחר, דומה.

פחד מלהיות עוד אחד. אני שונא את ההרגשה של אחד משורה. שאני עושה את מה שכולם עושים. בגלל זה העדפתי תמיד לטייל באזור הפחות מתוייר במדינה, לוותר על האטרקציות הראשיות. מפגשי צילום הם לא הדבר המועדף עלי בגלל שנורא קשה למצוא משהו שמישהו אחר לא מצלם ואם מצאת כזה, יגיע מישהו, יעתיק והתמימות והחדשנות נעלמה. נשים, אני לעולם לא אצא עם בחורה בפגישה ראשונה לאותו מקום של פגישה ראשונה עם בחורה אחרת. ככה כל אחת היא מיוחדת, כל אחת יש לה את המקום שלה. ככה אני שונא לגלות שדברים שעשיתי עם בחורות שהייתי איתן, הן עושות עם אחרים. לא דווקא סקס, גם, אבל הדברים הקטנים, הכינויים, בילוי שעות הפנאי, מקומות מועדפים. זה מוזיל את כל העסק. עושה אותי אחד משורה ולא מיוחד. אולי זה דווקא הפחד להיות כמו ההורים, להיות אחד מהשורה, לעשות את מה שנכון, אונברסיטה, לימודים, חתונה, ילדים, קריירה.

זהו, שרביט בן 8 חודשים, סיימתי.

אני חושב שאני ההוכחה שזה שגם אם לא עושים אותו לא מתים, הכלב לא חולה ולא תקפו אותי חולי וצרות העולם (לפחות לא יותר מידי). אבל אני לא אגלה את זה למי שאני שולח אליו את זה כדי שיהיה לו מוטיבציה לעשות אותו. אז עכשיו אני מעביר את שרביט הפחד, לפי הנוהל, לשלושה בלוגרים:

• תמרי, שאנחנו קוראים אחד אצל השני מפעם לפעם כבר המון זמן, בערך מאז המטבעות על פסי רכבת. חוץ מזה, אפשר להגיד שזה גם מתנת יום הולדת מאוחרת.
• מרג'י, שכולם מכירים. אני קורא שם כבר שנים, אבל לא קרוב ללהבין את כל הטלנובלה שהולכת שם.
• אוגי, בעיקר כדי שיהיה לי שלושה בלוגרים שמסתיימים ב-"אי"...

האם את מאמינה באלוהים? אם לא, האם היית רוצה להאמין?
אני חושב שכחבר בטבעת "אלוהים הוא זמני" אפשר להבין שאני לא מאמין באלוהים. למען האמת אני לא מאמין בשום כוח עליון.
הייתי רוצה להאמין? כן, בכל מעודי ועצמותי. אני רוצה להאמין במשהו, משהו ששומר עלינו מלמעלה. משהו שאשם. אבל אני לא יכול לחשוב ככה בלי לשקר לעצמי.
יש לי כל כך הרבה מילים שפוכות בבלוג על זה, אין לי יכולת נפשית לרשום את כל זה מחדש.

האם את יהודיה? אם לא, אז מה?
אני יהודי. אין אפס. לטוב ולרע, אני יהודי.
לא כל כך בדת. אם אתה לא מאמין בדת אז אין לך דת.
אבל בזהות שלי, כלומר בערכים, בשייכות, בחברה, אני יהודי.
וכבר לא כל כך מתבייש בזה.

האם יש לך בעיה עם אנשים עם דעות שונות ממך בענייני דת?
לא. אמנם רוב החברים הקרובים הם חילונים בדרגות שונות אך אני אוהב להפגש ולדבר עם אנשים עם דעות אחרות. כל אחד מסביר את עמדתו בצורה נבונה ושקטה. עושים דיון כיפי ומעניין.
יש לי בעיה עם מישהו שמנסה להכריח אותי לנהוג בחיי כמו שהוא חושב שצריך לעשות. מה שאנשים קוראים לו כפייה.
יש לי גם בעיה עם אנשים שצועקים או מנסים להחזיר אותי בכוח בתשובה. תסבירו בשקט, אל תצעקו ואל תקראו לי אדיוט או טיפש.

האם, לפי דעתך, יש גן-עדן וגיהנום?
לא.
אמונה נוצרית משעשעת. דרך מצויינת לגרום לאיכרים המדוכאים של ימי הביניים להתעלם מהחרא חיים שלהם ולהמשיך לבוא לכנסיה בתקווה שיהיה יותר טוב.

האם את מאמינה בגורל?
לא.
אני לפי דעתי אני חופשי לחלוטין לפי הבחירות שלי.
למען האמת גם היהודות טוענת שאין גורל, או לא גורל במשמעות הרגילה של הנצרות. היהדות מדברת שיש גורל, אבל אפשר לשנות אותו לפי ההחלטות של הבן אדם. אז איזה מין "גורל" מוזר?

האם את מאמינה בגילגול נשמות?
לא.
אין לי כוח להסביר למה לפי דעתי אני לא אהיה חלזון בגורל הבא.

מה, לפי דעתך, יקרה לך אחרי שתמותי?
ישימו אותי בתוך בור באדמה. רוב הסיכוי שבקומה מתחת לאיזשהיא אישה זרה ומעל איזשהו גבר שמן.
ואשאר שם כדי לשמש אוכל לתולעים.

באסה.

מה, לפי דעתך, יקרה לך אחרי שתמותי?
תגידו, זאת שעושה את השאלונים תמיד משאירה איזשהיא טעות כדי שיהיה על מה להתמרמר?

מהו המקום הכי פרוע שעשית בו סקס?

שלל מקומות מוזרים משהו, זה מה שקורה שאתה גר עם ההורים. אתה מפתח סטייה משהו למקומות מוזרים. שדה, פרדס ויער, חניון, חוף ים ביום ועוד, אבל נראה לי שהשיא זה בהחלט על פסי רכבת.

זה בסדר, אמצע הלילה בערב שבת, אין אף רכבת באזור. אבל רכב אבטחה יש ויש...

מישהו שם לב למוטיב חוזר של רכבת בבלוג?

איפה היית רוצה לעשות סקס ואף פעם לא עשית?

* מתחת להתחלת מסלול הנחיתה בנתב"ג, כשהמטוסים טסים ממש נמוך, עושים המון רעש והכל רועד. (צ'מעו יש שם 'הרבה' אבטחה)

* כשקריר, על מכסה מנוע חם של מכונית.

* בשירותים של הרכבת.

* במעלית תקועה.

* על קצה צוק, כשהבחורה מחזיקה בי כדי לא ליפול.

תנו לי כמה דקות, אולי אני אזכר בעוד דברים.

האם פעם עשית את זה במכונית כשמישו נוהג מקדימה?

למרות שאני שונא לנהוג, אני תמיד נוהג. רק פעם אחת בכל חיי, בחורה שהייתי איתה בקשר הסיעה אותי. אולי זה קטע של שליטה. אז בקיצור אני נוהג ולכן אני לא עושה שום דבר.

וכשאני נוהג אני גם ככה די מרחף, אז עדיף שלא יעשו לי שום דבר, אם רוצים לחיות כמובן. (מנסיון דרך אגב)

אם לא, אז האם עשית משהו קרוב לזה שגרם לשאר נוסעי המכונית לתגובות כלשהן..?

לא, לא ממש.

מה עדיף חניון, שירותים במועדון או שירותים במטוס?

חניון, אבל אחד כזה בטבע, ועל המכסה מנוע ולא בתוך המכונית.

מקומות קטנים לא מוציאים את הטוב שבי.

מי היה הראשון שלך?

החברה הראשונה הרצינית שלי. אחרי שבעה חודשים ביחד, שבועיים אחרי יום ההולדת 17 שלי (קיוויתי שזו תהיה המתנה שלה אלי, באסה רצינית כשלא).

חרא סקס. אבל השתפרנו משך הזמן.

לאן הגעת הכי רחוק?

מה זה קשור פתאום, אחרי כל השאלון אתם נזכרים לשאול האם עשיתי סקס?!

לא רחוק במיוחד, אנגליה.

נו באמת, כל כך בנלי, לא יכלתי למצוא בדיחה טובה יותר...

מתי הייתה הפעם הראשונה?

אוי, כבר עיניתי על זה לפני 2 שאלות בטעות. טוב נו, אני אעשה העתק+הדבק:

החברה הראשונה הרצינית שלי. אחרי שבעה חודשים ביחד, שבועיים אחרי יום ההולדת 17 שלי (קיוויתי שזו תהיה המתנה שלה אלי, באסה רצינית כשלא). חרא סקס. אבל השתפרנו משך הזמן.

האם אי פעם יצא לך לעשות "דריי סקס"?

פעם אחת, חוויה שלא זכורה לטובה. לא רוצה לחזור על זה.

היית מוכנה לצאת עם בלוגר שקורא אצלך?

בהתחלה טענתי שאני לא רוצה ולא מוכן לפגוש אף אחד מהאינטרנט, בטח שלא לצאת עם מישהי משם. אמרתי שאולי מצבי גרוע, אבל לא כל כך, אז זהו שלא.

כשמציעים לי לצאת, אני כמעט תמיד אומר כן. הרי כבר כמה גרוע כבר יכול להיות. אני אף פעם לא לומד.

אז מסתבר שיצאתי כבר עם שתי בנות שקראו בבלוגי. אני בן אדם חלש חלש! חלק היה נחמד וחלק לא.

האם תספרי לדייט שלך שיש לך בלוג?

חס ושלום! אבל טענתי בתקיפות גם בשאלה הקודמת, ונשברתי מאוד מהר, אז לך תדע.

אבל בעיקרון לא סיפרתי לאף אחד מהחיים האמיתיים שיש לי בלוג. גם שזה כלל שקרים לבנים בשביל להסתיר את זה. זה החלקה הפרטית הקטנה שלי.

חוץ מזה גם ככה אני מוגדר כמוזר. גיליתי שמישהי ויתרה עלי בגלל שהיא הגדירה אותי מוזר מידי בשבילה, והיא די מוזרה/מגניבה שכזו בעצמה. אז אני לא צריך להפחיד את הבנות בדברים כאלו.

איזה טסס עברת? אחרי כמה שעורי נהיגה?

טסט ראשון, עשיתי את הטסט 5 שיעורים מעל המינימום הדרוש.

אבל תיאוריה שניה!

כן, נכשלתי בתיאוריה, הבושה הבושה!

אם היית נדבק בכלבת (מחלה ממארת), באיזה משני התסמינים האפשריים היית בוחר, התפרעות חסרת מעצורים או התבודדות שקטה בצד?

הייתי רוצה להאמין שאני אהיה פרוע וחסר מעצורים. אבל במציאות אני חושב שאני אתבודד בפינה ואמות.

כן, כמו בחיים. אני רוצה את הספונטאניות והפראיות, אבל בסוף נשאר בסטנדרטיות בבית.