ברוכים הבאים תחת חסות בלוגי. זהו, היום (חמישי) תמו להם שנתיים של כתיבה בישראבלוג. לפי דעתי זהו אירוע סיכום חשוב. מעין תקופה לעשות "עצור-חושבים" מסוים.
עוד את הפוסט הראשון שלי, אני כתבתי על משבר היום הולדת שלי. זה לא כל כך מפתיע לאור זה שהוא היה חמישה ימים לפני יום הולדת 20 שלי. לכן מאז, תמיד תאריך הפוסט השנתי ותאריך היום הולדת הלועזי הם חופפים. אומנם אני פעמים רבות חוגג לפי היום הולדת העברי אך המשבר מתחיל עוד ביום הולדת הראשון בינהם.
אבל בצד החיובי, אני לא חושב שהשנה יהיה לי משבר יום הולדת. נראה לי שאני אפילו אעשה מסיבה באיזשהוא פאב תל אביבי. אני! מסיבה! אני! אולי? בתקווה...
בכל מקרה גם אם יהיה משבר, מה שיש סיכוי, כי אבא בחו"ל, אמא תעבוד והחברה לא תוכל לפגוש אותי באותו יום, אז הוא יהיה בפוסט יום הולדת דכאוני, עכשיו מדברים על שנה שנייה.
אני חושב שהשנה האחרונה עמדה בסימן שינויים. הפסקתי להיות רווק נצחי ופגשתי את יקירתי. אמנם שמעתם אליה רק פה ושם אבל היא קיימת במרכז חיי.
חודשיים אחרי השנה לבלוג השתחררתי. קורה לטובים ביותר וזה היה הדבר הטוב ביותר. העברתי חודש וקצת בבטלה, נהנתי מאוד, מהחופש מהאושר מהזמן הפנוי איתה. אחרי הצבא חשבתי שכמעט מיד אחרי שאני אשתחרר אני אאסוף את עצמי ואטוס לעבוד ולטייל באירופה. אמצא לי חיים חדשים ובתקווה מאושרים במקום אחר. ככה חשבתי, כשהיה לי רע בצבא. אבל בדיוק אחרי הצבא, בתקופה הזאת נפלתי בקסמה ולפתע נראה הרבה יותר טוב והגיוני להשאר בארץ, פה איתה מאשר ללכת לצוד דברים לא ברורים מעבר לים.
אז נשארתי וחודש וקצת אחרי, החלטתי שהגיע הזמן למצוא עבודה. כמה מוזר שהעבודה הראשונה שנגשתי אליה, תחנת דלק, התקבלתי ישר לעבוד. אני בסך הכל רציתי להתחיל לחפש ולמצוא רק עוד חודש או משהו.
טוב נו, אם אני עובד ומרוויח כסף אז לפחות נהנה ממנו, נקנה פרו, נעצב את הבלוג כמו שתמיד רצינו ונוכל להחזיק מכונית קטנה שההורים תרמו.
בעבודה היה חביב, היה נחמד, לא עבדתי קשה מידי ופגשתי המון אנשים מעניינים באמצע הלילה. אבל בקצב שעבדתי שם, לא הרווחתי הרבה ולעולם לא הייתי מגיע למכסה של העבודה המועדפת. חוץ מזה המשמרות לילה דפקו אותי והפריעו לי לפגוש את יקירתי בסופ"ש, אז עזבתי. הגעתי לעבודה שמראש התיחסתי אליה כהדבר הכי גרוע. עבודה במחשבים אצל אבא. אני חושב שעל העבודה עצמה שמעתם מעט מאוד, פשוט מאוד כי אין מה לספר. החברה זקנה, האנשים משעממים, התנאים נוחים והסיפורים הכי מעניינים הם קשורים לתקלות מחשבים, אז אני חוסך לכם ולשאר העולם את רובם. משך העבודה שם, מנגינת הנדודים לא כבתה, אומנם כבר לא לעבוד באירופה (ולו רק בגלל שיש לי כסף) אלא למקומות רחוקים ואקזוטיים. עדיין הייתי צריך שינוי מסיבי. עד שמצאנו את הפתרון המושלם. נטוס אני ויקירתי, ביחד, בקיץ. הנה הקיץ מתקרב ולאחר שאפשריות רבות נפלו מסיבות של פוליטיקה משפחתית מצידה, נבחר לו יעד. תחילת אוגוסט לאוסטרליה! אלו חדשות חמות מלפני כמה שעות. הודו, קובה, פרו, ארה"ב ושאר נפלו, נשאר אוסטרליה וניו זילנד. אני מאושר.
בבלוג, דווקא, כמעט ולא כתבתי על הדברים שקורים בחיי. צילמתי הרבה, פרסמתי קצת, אבל באופן כללי, האמת שכתבתי הרבה פחות, אבל מה שכתבתי היה בעיקר פילוספי או על יחסים. יש כל כך הרבה בכל כך הרבה נושאים שונים שלא נראה שאני יכול לסדר אותם תחת משהו.
האמת היא שחשבתי כמה פעמים על להפסיק לכתוב ובאמת ישנם חודשים שבהם כמעט ולא כתבתי. אבל לעומת זאת, אני לא אסגור את הבלוג, הוא טוב בשבילי. אני נפתח בו, אני תוך כדי הכתיבה חושב על מה שעובר עלי. אני אוהב את כל העסק של הכתיבה והתגובות.
חוץ מזה, יש פעולה שיש לה השפעה מאוד מאוד חזקה. פעולה שאני עושה לעיתים רחוקות וצריך לעשות לעיתים קרובות יותר. לקרוא חזרה את מה שכתבתי ברגעי המשבר. ככה אני יודע האם השתפרתי/השתנתי או שהדבר הכי גרוע, שנה ומשהו אחרי אני בדיוק באותו המצב. עכשיו עם מערכת הגיבוי החדשה של ישראבלוג, אני עומד להדפיס בעבודה את 700 עמודי הבלוג ולאסוף יפה יפה. ככה אני יוכל לקרוא את הכל עוד פעם. כדאי לנסות – זה יזעזע את יסודך.
נבנה על סמך הפוסט לשנה בבלוג
בכל מקרה, סטטיסטיקה:
סטסטיקה של הבלוג (בסוגרים זה מה שהיה בפוסט שנה שעברה)
פוסט מספר: 160 (90)
ימים בבלוג: 729 (376)
מספר קוראים: 15,687 ( כ7000 )
קוראים ליום: 21.5 (18.6)
קוראים לפוסט: 98 ( 77.7 לא ידעתי שכל כך הרבה )
פוסטים לחודש: 6.6 ( 7.2 פעם הייתי כותב יותר )
היום הכי עמוס: אותו יום נשאר בראש המצעד. 2 לינואר 2004 – 94 קוראים ביום אחד שבו שני פוסטים, על תוצאות של בדיקת איידס ועל הלווית הדודה.
אהבה בישראבלוג: יקירתי שלי, במה שהתחיל דווקא כפגישה ידידותית, המשיך למשהו קצר ונמשך כבר מעבר ל10 חודשים. ולפני השנה יצאתי גם עם 2 בנות שהתחילו איתי בישראבלוג פעם, היה קצת טרגי, אבל אני אובר-דרמטי שזה נוגע לעניניי הוא-והיא.
קוראים מפה: 93.7% היו מישראל. ( 95.1% היו מישראל )
קוראים משם (לפי הסדר): ארה"ב 0.7 , אוסטרליה 0.7 (אני אפילו יודע מי זאת) , אנגליה 0.3, תיאלנד 0.2 (הפעם אני יודע מי זה).
מנויים: 30. (אין לי מושג, אין פרו.)
קוראים קבועים: לא יודע, זה בא והולך, את יודעת. מסתבר שיש יותר ממה שאני יודע, הם פשוט מסתתרים ממני.
סטטיסטיקה שלי
גיל: חמישה ימים לפני יום הולדת 22. חודש ומשהו לפני התאריך העברי.
גובה: 175 ס"מ.
משקל: 64 קילו. (58 קילו.) עדיין מקל, אבל מקל עם כרס שיחרור קטנה. תוצאת הג'אנק פוד.
עיסוק: עובד בתמיכת מחשוב בחברה בתל אביב אצל אבא (חייל)
פז"מ: השתחררתי אחרי שלוש שנים פחות יום אחד בלבד. זה נראה כמו היסטוריה רחוקה. (עוד חודשיים למנאייק)
חברה: 10 חודשים ושלושה ימים ביחד. (אין)
על הכוונת: לא רואה שום דבר חוץ מהחברה. מקסימום מחפש מישהי לשלישיה. (הצוערת. – שכחתי אותה לגמרי)
זמן מאז סקס: כמו שאמרו בעבר; "מצבינו מעולם לא היה טוב כל כך." סופרים בשעות. (לא מדברים על דברים טרגיים. )
תוכניות לעתיד הקרוב: להתפטר מהעבודה ולהתכונן לטיול הגדול. (להשתחרר, לעבוד בארץ עד אוקטובר, לטוס לעבוד באירופה.)
דבר אחרון שהתרגשתי ממנו: קבענו, טסים באוגוסט לאוסטרליה. התורנות שבת האחרונה שלי.
תחום עניין נוכחי: צילום. אבל אני מתחיל להזניח.
ספר נוכחי: התאהבות, זה ספר פסיכולוגיה.
זמר שבראש: אפרת גוש, kosheen ואריאל זילבר.
החלטה חדשה: 1) לקרוא יותר את פוסטי נקודות המשבר שלי כדי ללמוד מהם.
2) להפסיק לרצות משהו ולהפסיק באמצע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אז אולי כולם יכולים לזהות אותי לפי התמונה של העיניים והחלק העליון של האף? 
אחרי המחשבה הזאת ואחרי שכמה בלוגריות שטענו שזה בטח נורא קל לזהות אותי, החלטתי לחגוג את חגיגות העשר אלף כניסות לבלוג 
