מחפש מברג פנוי להברגה

יש תאריכים. המספר שלהם לא משהו מיוחד. ואתה לא קולט איך הם מתקרבים אליך. אבל פתאום, באמצע הערב, בעבודה, אתה כותב את התאריך של היום על דיסק שצרבת ואז אתה קולט.

השישי לאוגוסט!

6/8

השניה שבא קלטתי את התאריך הריצה כזה שיטפון של זכרונות שהעט כמעט ונפלה.

התאריך שהתגייסתי,

החגיגות פז"מ הולדת המטופשות שלנו,

יום אחרי שהשתחררתי,

התאריך שנחתתי בו באוסטרליה,

הפעם הראשונה שעשיתי מילואים.

האמת שכרגע זה פתאום לא נשמע משמעותי, אבל איך שהוא, התאריך הזה תמיד נחקק לי בזכרון. ומספיק שנזכרתי שהיום זה היום ופתאום מצאתי את עצמי בצבא, באוסטרליה עם סימפוני במונית, ועוד רצף עצום של זכרונות.

ובעיקר תהייה מה אני עושה פה רושם תאריך על דיסק במשרד היי טק ריק?

יש לי זכרונות יפים מהחיים סך הכל. היה מגניב עד כה.

סתם, אפוף נוסטלגיה, שמח מכל הדברים שעשיתי וקצת עצוב שאני לא עושה אותם עכשיו הרגשתי צורך לבוא לספר על זה בבלוג.

בנימה קצת יותר אופטימית, ה6.8 של השנה הזאת יהיה התאריך שבו גיליתי שעברתי את הטסט לאופנוע 500 סמ"ק (33 כ"ס ליתר דיוק) שעשיתי אתמול. 5 שיעורים על אופנוע עם הילוכים וטסט. עברתי בראשון. כבר הטסט השלישי שאני עובר בנסיון ראשון. מכונית, קטנוע 50 סמ"ק ו33 כ"ס. תפיחה על השכם לי.

ערב שבועות הגיע, או יותר נכון, תיכף יגיע. כלומר אני בן 24. טופ נו. קורה.

וגם שנה וכמה ימים בארץ מאז שחזרתי מהמזרח.

ו4 שנים בבלוגוספריה.

ולפני שבועים בערך היו 23456 קוראים בבלוג.

ולמה תמיד כל החגיגות נופלות ביחד?

אז אני בן 24, וויפי! האאמ. לא נשמע אמין, נכון? לא שאני עצוב, אלא איכשהוא לא מזיז לי כל כך כבר.

מה שכן. הרשימה פה בצד, שעשיתי איפשהו בגיל 20, לדברים שצריך להספיק עד גיל 25 התמלאה די יפה סך הכל. אבל מה שנשאר, נשאר כבר רק שנה אחת להספיק.

אז אולי צריך להכין רשימה של דברים עד גיל 30, נגיד תואר, או קרירה. מתישהו צריך לשבת ולחשוב על מטרות לחיים, או סתם דברים טיפשים לעשות. אבל עד אז, נסתפק ברשימת עשיתי/לא עשיתי על רשימה של יאיר לפיד:

 100 דברים שצריך להספיק עד גיל 30

(כחול עשיתי, אדום עדיין לא)

1. לגור עם מישהי. (לא בקונספט של דירה, שכר דירה וכאלו)

2. לגור לבד. (פחות משבועיים זה לא באמת נחשב)
3. לקבל תלוש משכורת.
4. לדפוק את האוטו ולהחליף פרטים.  1 טוטל-לוסט ו3 החלפות פרטים. מרשים ל7 שנות נהיגה.

5. להיות באוברדראפט, בלי שום מקורות הכנסה נראים לעין.
6. ללמוד מתי ואיך להשתמש בשואב אבק.
7. לבשל לבד ארוחה לשישה אנשים.
8. לשלם לבד על ארוחה לשישה אנשים.
9. להקים אוהל בגינה ולישון בשק שינה.
10. לריב על חניה.
11. ללכת מכות. (לא היה רציני מאז היסודי)

12. להגיד משהו שתצטער עליו כל החיים.
13. לעשן סיגריה. (פיכס)
14. לקנות קונדום בבית מרקחת.
15. להשתמש בקונדום.
16. לקשור עניבה.
17. לצאת מהצגה באמצע.
18. לא ליהנות בהופעת רוק.
19. לגשת למלצר בפאב ולבקש שינמיכו את המוזיקה.
20. להזמין את אבא שלך לקפה ולדבר על הבעיות שלו.
21. לקנות דיסק של מוזיקה קלאסית. (לא ממש קונה דיסקים, אבל הורדתי הרבה קלאסי)
22. להודות שאין לך תמיד סבלנות לג'אז.
23. לעשות לעצמך מסיבת יום הולדת.
24. לקנות מעיל עור "לכל החיים". (יש לי מעיל 'כמו עור' אחד מהשוק ביפו וגם בו אני ממש גאה)

25. לפלרטט עם אישה נשואה.
26. לנהל רומן עם אישה מבוגרת ממך בהרבה.
27. להשתתף בהפגנה. (ללכת רק בשביל לראות את ההופעות לא נחשב)
28. לקנות בסופר בשלוש לפנות בוקר.
29. לעשות עגיל.
30. ללכת לעשות קעקוע ולהשתפן. (מי שמתקשה להחליט מה לאכול בצהרים לא צריך לעשות קעקועים)
31. לא לצעוק על הבוס שלך, למרות שאתה צודק.
32. להתפטר.
33. שיפטרו אותך.
34. לבקש העלאה.
35. להתחיל דיאטה. (אולי דיאטת שומן?)
36. לשבור דיאטה.
37. להירשם למכון כושר, ללכת פעמיים ולא לבוא יותר.
38. להיות בפריז, לונדון, ניו יורק ואמסטרדם.
39. להתנשק בפריז, לונדון, ניו יורק ואמסטרדם.
40. לעשן ג'וינט.
41. להרגיש שלבך נשבר.
42. לשבר את לבו של מישהו אחר.
43. לדבר על חתונה.
44. להפסיד יותר מ-100 דולר בקזינו. (25$ הפסד בבלאק-ג'ק)
45. לריב עם חבר\ה קרוב\ה ולהפסיק לדבר איתה\איתו לתמיד.
46. לקום עם האנג-אובר.
47. לעמוד על במה ולדבר (או לאלתר).
48. להחזיר להורים הלוואה שלקחת מהם, למרות שהם לא לוחצים.
49. לכתוב שיר.
50. לגנוב מהמכולת שוקו ולחמניה בחמש בבוקר.
51. להשאיר טיפ ענק למלצר(ית) יפה.
52. להתחיל עם בן המין שלך. (התחילו איתי, זה נחשב?)
53. להיות בפגישה עיוורת.
54. להיות בהופעה של שלמה ארצי.
55. להיות האדם היחיד שלא מדליק נר בהופעה של שלמה ארצי.
56. לנהל רומן של לילה אחד
57. לנהל מערכת יחסים של יותר משנה.
58. להגיד "רגע, אני מוכרחה לבדוק ביומן."
59. לזרוק את החולצה שהכי אהבת בגיל 16.
60. להודות שלא הצלחת לגמור את "שר הטבעות". (נרדמתי בסרט השני והשלישי. קראתי את כל הספרים)
61. לאכול סושי.
62. לצבוע חדר, או לפחות לתלות תמונה לבד.
63. להשתתף במנגל ולטעון שזה ברבקיו.
64. לראות סרט כחול.
65. לקרוא ספר עם מעל אלף עמודים. (לא גילו לי ששר הטבעות זה לא רק ספר אחד של 400 עמודים אלא טרילוגיה.)
66. לקבל פרחים.
67. לרשום במכולת במקום לשלם.
68. לעשות פסיכומטרי.
69. 69.
70. להתווכח עם שוטר. (והוא ויתר לי את הדו"ח!)
71. להגיע לכנרת בחורף.
72. להגיע למסקנות סופיות על דעותיך הפוליטיות. (שעדיף לא להתרגש מפוליטיקאים – זה דעה פוליטית?) 
73. להשתכר עד שאתה לא זוכר מי אתה.
74. לקנות מחשב, או לפחות לדעת להשתמש בו.
75. לדעת בעל-פה קטעים מ"גבעת חלפון אינה עונה".
76. ללכת לישון לפני שאתה עייף, כי מחר אתה חייב לקום מוקדם.
77. לתלות דגל ביום העצמאות.
78. לקנות מתנות לחג. (קריסמס 2006)
79. להבין שכבר לא תניף את הגביע. 
80. להשתחרר מהצבא, ובהזדמנות זו, להפסיק לדבר בראשי תיבות.

81. לשבור רגל.
82. להחליט אם אתה מאמין באלוהים.
83. להתאהב בכוכב קולנוע ולהאמין למשך יומיים שיש לך סיכוי.
84. לקנות גיטרה.
85. להחליט על זהותך המינית.
86. להאמין שהשופט בן-זונה.
87. לישון בסרט של סטיבן שפילברג. (באיזה סרט לא נרדמתי?)
88. להודות שישנת בסרט של אינגמר ברגמן. (לא ראיתי אחד)
89. לגדל זקן.
90. לדעת להגיד "מסצ'וסטס". (לא סביר במצבי. מי ששמע אותי יבין)
91. לישון בעירום בקיץ.
92. להביא מישהי לארוחת ערב אצל ההורים.
93. ללמוד שאסור להכניס סוודרים מקשמיר למכונת הכביסה. (הרגע למדתי, נחשב?)
94. לאכול משהו מאוד לא כשר.
95. להבדיל בין וויסקי ובורבון, משי וסאטן, נפוליטינה ומרגריטה.
96. להצליח להיות לבד יותר מיומיים, וליהנות מזה.
97. להפסיד בכבוד.
98. להפסיד בכוונה.
99. להחליט את מי אתה אוהב יותר, שלמה ארצי, שלום חנוך או אריק איינשטיין. איך אפשר להבדיל בינהם כשכל הדיסקים שיש לי שלהם כוללים לפחות 2 מהם?!
100. להפסיק לשאול "מי אני".

נחמס מיובל.

הא, ומישהו רוצה לבוא לשנטיפי?

ושוב, מזל טוב לי.

משפחה, חברים מהטיול ושאר ירקות קיבלו את הדואל הזה. מעטים האנשים שהדואל שלהם שרד אצלי. כי רוב הכתובות, נרטבו, נעלמו, התעדו או שסתם זרקתי אותם כי לא באמת רציתי לשמור על קשר עם האיש.

אבל נשארו כמה אנשים שהיו לתקופת זמן יחסית קצרה כל העולם. אם בעבודה באוסטרליה או באוטובוסי תרנגולות במזרח.

קצת נוסטלגיה, מה רע?

איזה באסה.

פיספסתי את הכניסה ה22,222 .

לא נורא. נחכה עוד תשעת אלפים תשע מאות ומשהו כניסות.

לא הרבה זמן. רק עוד איזה שנה שנתיים.

יפי!

פוסט מאתיים!

הידד לי.

אני חוזר לשמוע אביתר בנאי...

כמו שהבטחתי אחרי שחזרתי ארצה, וביום ההולדת שלי, ולקראת העשרים אלף כניסות לבלוג, ושלוש שנים לבלוג, אז צריך לעשות בלוג סיכום. סיכום מאוד מסיבי.

אז נתחיל עם ה20,000 כניסות:

היפ היפ. יש לי 20K כניסות. האמת שמאז כבר היו כמעט עוד מאה כניסות אבל בלי קשר. OK, די להתפקץ, נעבור לסיכום השנה.

השנה עמדה בסימן הטיול לחו"ל. בלי שום ספק. שדרך אגב, היום, הראשון לאוגוסט זה בדיוק שנה מאז שהטסתי מהארץ.

בסיכום השנתי הקודם הכרזתי שאני וסימפוני החלטנו לאן טסים ושיש לנו גם תאריך. משם הכול כבר נהיה קשור לטיול. החל במריבות ביני לבינה לגבי איך אנחנו מתמודדים עם הטיול ומה יקרה אחרי. משם זה המשיך בלהודיע לעבודה שאני הולך עוד מעט מה שהפך את הכול להרבה הרבה יותר נסבל. לסדר סידורים לקראת הטיול, כמו חיסונים, מסלול, דרכי תקשורת, פרידות. אפילו עשיתי רשיון לקטנוע לפני הטיסה, גם בשביל החלום וגם כדי שאוכל לרכב בטיול. רכבתי די הרבה על אופנועים בטיול, כולם היו בסמ"ק גדול יותר ממה שהיה לי מותר ובמדינות שלאף אחד לא איכפת אם יש לך רישיון אבל לפחות הרגשתי בטוח על הכלי.

ואז טסתי. 9.5 חודשים מטורפים. במהלכם פרסמתי רק 5 פוסטים. התקופת יובש הכי גדולה בכתיבה. אולי אני צריך לפרסם פה מידי פעם את הדוא"לים ששלחתי הבייתה.

אין שום דרך לסכם את כל הטיול הזה, אז אני פשוט לא. פשוט וקל.

מאז שחזרתי לא עשיתי יותר מידי, או לפחות לא דברים פרודקטיבים במיוחד. בעיקר נהנתי לי מהחופש וניסתי להתרגל מחדש לארץ המוזרה הזאת. לעשות את כל הדברים הלא נכונים בקשר עם סימפ. להיפגע לגמרי מחדש. לעבור את השלבים הפסיכולוגיים של פרידה קדימה ואחורה ותוך כדי להכפיל את מספר הנשים ששכבתי איתן וכמעט להכפיל את מספר הבחורות שהתמזמזתי איתן. אז אולי זה כן היו חודשיים מחשלים ומלמדים בדרכן שלהן.

מחר אני עושה משמרת ראשונה בבית קפה החדש שאני מתחיל לעבוד בו, או יותר נכון להתמחות בו. נראה מקום נחמד. מחר גם הצבא יודיע לי האם הוא יצטרך אותי בימים הקרובים או לא.

בכל מקרה, סטטיסטיקה:

נבנה על סמך הפוסט לשנתיים בבלוג 

סטסטיקה של הבלוג

מי היה מאמין, ישראבלוג הפכה את הטבלאות לבלתי חוקיות. אז יצא לי פוסט נורא מבולגן.

שורה ראשונה זה הערך והתוצאה היום (או בשבוע האחרון, מתי שכתבתי את הפוסט), זה תמיד יהיה בשחור, התשובה לפני שנה תמיד תהיה בצבע הזה, ואם יש תשובה מלפני שנתיים זה יהיה בצבע הזה.

מובן? לא. לא נורא, תזרמו עם זה. תבינו.

פוסט מספר: 193

160

90

ימים בבלוג: 1207

729 

376

מספר קוראים:  20,077

15,687

כ7000

קוראים ליום: 16.6

21.5

18.6

קוראים לפוסט: 104

98

77.7 לא ידעתי שכל כך הרבה

פוסטים לחודש: 4.7

6.6

7.2 פעם הייתי כותב יותר

היום הכי עמוס:

17/5/05 144 כניסות שקראו על יום ההולדת 22 שלי

אותו יום נשאר בראש המצעד. 2 לינואר 2004 – 94 קוראים ביום אחד שבו שני פוסטים, על תוצאות של בדיקת איידס ועל הלווית הדודה

אהבה בישראבלוג:

כל מה שהיה פעם + ריבים פומביים עם סימפ', פלרטוטים עם חצי מישרא ויזיזה בלוגרית.

אוי לא, הרגע קלטתי שגם אני בישרא-סקס!

יקירתי שלי, במה שהתחיל דווקא כפגישה ידידותית, המשיך למשהו קצר ונמשך כבר מעבר ל10 חודשים. ולפני השנה יצאתי גם עם 2 בנות שהתחילו איתי בישראבלוג פעם, היה קצת טרגי, אבל אני אובר-דרמטי שזה נוגע לעניניי הוא-והיא.

קוראים מפה: 92.8% היו מישראל

93.7%

95.1% היו מישראל

קוראים משם לפי הסדר:

אוסטרליה 1.3, ארה"ב 0.9, תאילנד 0.2, אנגליה 0.2, גרמניה 0.1, אירלנד 0.1, הולנד 0.1 וניו זילנד 0.1

ארה"ב 0.7 , אוסטרליה 0.7 (אני אפילו יודע מי זאת) , אנגליה 0.3, תיאלנד 0.2 (הפעם אני יודע מי זה).

מנויים: מי יודע? L אין כרגע פרו, אולי אם אני אתחיל לעבוד אני אקנה חדש.

30

אין לי מושג, אין פרו.

קוראים קבועים: לא יודע, זה בא והולך, את יודעת. מסתבר שיש יותר ממה שאני יודע, הם פשוט מסתתרים ממני.