מחפש מברג פנוי להברגה

מסיבת חנוכה באונברסיטה, אלכוהול חופשי, המון בחורות, מצב רוח טוב, עזבנו בשלוש בלילה, 4 דקות הליכה לחדר שלי, הלכנו לישון כמעט בשש.
אני חושב שהיא תכננה עלי מראש, אבל אני לא יודע. למען האמת הרבה קטעים בזכרון חסרים קצת. כמו החזיה שלה.

החזיה של בחורה זה דבר חשוב מאוד. אני, וגברים באופן כללי לא מבינים מה הולך בראש של בחורות, אז אני מנחש לפי החזיה. אם היא עם חזיית תחרה שקופה אז היא באה לסקס, אם זו חזיה לבנה פשוטה, היא לא תכננה שאני בכלל אראה את החזיה שלא לדבר על מעבר.
אבל כל התאוריית חזיות הזאת לא יכולה לעמוד במבחן הפעם כי אני פשוט לא זוכר. וזה מוזר, כי חזיות זה הקטע האהוב עלי. זה כמו אריזת מתנה למבוגרים. צריך לקחת שניה להתענג על הרגע, לדמיין מה אתה עומד לראות. מה שאני כן זוכר זה כשהגענו לחדר, משחקי "כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת" עד שאני נכנעתי ואז היא לקחה יוזמה, ומשם אני לא זוכר. איכשהו הגענו להיות בלי בגדים ואריזות קונדומים מפוזרות בחדר. אני חושב שגיליתי שהיא לא בלונדינית אמיתית. אבל זה היה די ברור גם כשהייתי שיכור ועם בגדים. אני לא אוהב בלונדיניות. במיוחד לא שחורדיניות. האמיתיות לא אשמות בזה, הן נולדו ככה. הצבועות לעומת זאת, הן בדיוק זה, צבועות. אי אפשר לסמוך על שחורדיניות :) . זה משדר לי דברים רעים.
היא גמרה, אני לא גמרתי בפעם שניה, אני פאקינג מזדקן! מה קרה למר ארבע פעמים בלילה?! אז הלכנו לישון. היא נעלמה מתישהו בבוקר, ההנגאובר רק בצהרים.

הזכרתי לה השבוע שהעגילים שלה אצלי, היא הציעה לי "לבוא לשחק דוקים”. אז אמרתי שיש לי רק דוק אחד אבל הוא ואני חולים ומשתעלים. אני חושב שאני רוצה לסרב ולו רק שאני אוכל להגיד שגם לי היה סטוץ שכרות מוחלט. שבקושי הכרנו לפני, היה ליל שכרות אחד מהנה וזהו. שלא כרגיל זה ימשך. אפילו לא ליזיזות. ככה זה בשנות האלפים, הערכים שלנו דפוקים, אתה לא בסדר, אם היו לך יזיזות, זה לא מספיק שאתה שוכב עם 2 בנות שונות באותו היום, זה שהייתה תקופה ששכבת עם שלושה בנות בימים משתנים של השבוע, כל זה כבר לא גורם לך להרגיש גועל. להפך זה גורם לך להרגיש שעדיין לא עשית מספיק. שעדיין לא סיימנת את הוי על המשפט של סטוץ מוחלט במבחן הטוהר של נענע.

אולי אני לא בנוי לעולם ערכים הזה. אולי תמיד אני דוחף טיפה בבחורות קדימה ותמיד מופתע שהן כן מוכנות להכל. טוב, כמעט הכל. לכל בחורה יש את הדבר האחד שהן לא מוכנות לעשות. משהו קטן ופשוט שהוא עלה התאנה שלהן, התמימות שלהן. לזאת זה דוגי סטייל וזה כל כך מפתה דווקא לראות אם תוכל לגרום לה להכנס דווקא לתנוחה הזאת וזה באותו זמן הדבר האחד שאתה רוצה להשאיר, למען שיש דבר אחד שכאילו אסור ומרגש.

אבל אני איש חלש, ולבחורות שהן בלונדיניות וגבוהות ממני לא אומרים לא, אפילו אם הן לא הטעם שלי.

ולא, החלטת השבוע היא לא ההחלטה להפוך את הבלוג שלי לפרו. מאז שהיריב יצא לגמלאות כל מה שהולך שם מאחורי הקלעים של ישראבלוג נהיה הרבה יותר מסתורי. אולי גם יותר מסודר, אבל מסתורי, כמו במוסד. ולפעמים, פתאום המסתוריות מפתיעה אותך בזה שהבלוג שלך חזר להיות פרו.

החלטת השבוע המוצלחת, הנהנתנית, היא שבמקום לעבוד עד מאוחר, ולקחת גונדולה/אופנוע חזרה הבייתה רטוב וקר, להתחמק מהעבודה מוקדם, לנסוע באוטובוס, וללכת לשתות בפאב השכונתי היבש והחמים בערב חצי ליטר ב10 שקל. היו חברים, היה הרבה בירה, היו בחורות והיה בייגלה. היה ממש כיף, ולא רק בגלל הבייגלה.

אולי זה האלוכהול, אולי זה הריקודים, אולי זה החברים הישנים, או אולי זה הרבה דברים ביחד.

אבל לא ממש משנה למה, רק באתי להגיד, שלכמה שעות הלילה, בחתונה של ידידה (החתונה הראשונה של בני גילי) הרגשתי מאושר. כבר הרבה זמן שזה לא קרה. ואני שמח שהערב, אני מאושר. טוב לי.

חוץ מזה שאני בקושי הולך ישר וצריך לקום לשיעור פסיכומטרי עוד פחות מ6 שעות.

אני קורא את זה וזה לא מחזיק מי יודע מה מול כללי הדקדוק. אולי מחר אני אשפר.

בכל מקרה ארחיב, מחר.

לילה טוב