מחפש מברג פנוי להברגה

בחור ישראלי, נניח שקוראים לו הבורג, יושב בקצה גוש דן בעשר בלילה, הוא התמיכה הטכנית של החברה שלו והוא מתחזה להיות ממוקם בניו גרז'י, ארה"ב. אבל קו הטלפון שלו לא עובד, אז הוא מתקשר לתמיכה הטכנית של חברת הטלפון שבקליפורניה, ועונה לו בחורה, כאילו אמריקאית, מהפילפינים ב4 בבוקר שלה.

יוצא שהבחור מישראל צריך לצעוק על הבחורה מהפיליפנים כדי שתעביר אותו לתמיכה רמה 2, כדי שיכלו להגיד לטכנאי של ניו גרז'י לבדוק מה קורה בתקשורת. התקשורת הבינלאומית, שמנותבת מחדש לישראל, כמובן.

אבל מי יודע איפה באמת יושב פיזית הטכנאי...

אם זה לא כפר גלובלי אני פסנתר ורוד מעופף.

(מי קרא ולקח יותר מידי ללב ספר על היסטוריית הקפיטליזם כדי לשכוח את המבחן במתמטיקה?)

ולא, החלטת השבוע היא לא ההחלטה להפוך את הבלוג שלי לפרו. מאז שהיריב יצא לגמלאות כל מה שהולך שם מאחורי הקלעים של ישראבלוג נהיה הרבה יותר מסתורי. אולי גם יותר מסודר, אבל מסתורי, כמו במוסד. ולפעמים, פתאום המסתוריות מפתיעה אותך בזה שהבלוג שלך חזר להיות פרו.

החלטת השבוע המוצלחת, הנהנתנית, היא שבמקום לעבוד עד מאוחר, ולקחת גונדולה/אופנוע חזרה הבייתה רטוב וקר, להתחמק מהעבודה מוקדם, לנסוע באוטובוס, וללכת לשתות בפאב השכונתי היבש והחמים בערב חצי ליטר ב10 שקל. היו חברים, היה הרבה בירה, היו בחורות והיה בייגלה. היה ממש כיף, ולא רק בגלל הבייגלה.

העבודה שלי ממש טובה.

יש ב V על כמעט כל מה שאני הייתי רוצה שיהיה בעבודה שלי.

אבל מה, לפעמים, יש ערבים שאני יכול לשבת ומארבע אחר הצהרים עד חצות יגיעו 2 שיחות. אז אני מתקשר לחנויות ומוודה שהכל עובד. אבל כמה אפשר להגדיל את הראש?!

בשביל ערבים שכאלו נדרשת מקוריות, למצוא דרך לבדר את עצמי שעות לבד.

מזל שיש אחות גדולה מגניבה שגם משועממת בעבודה מספיק בשביל לשלוח לי דואל עם רשימה של דברים שאני יכול לעשות.

תציעו גם רעיונות!

1.      לגלוש באינטרנט: פורומים

2.      לכתוב בלוג

3.      לכתוב ערכים בויקיפדיה

4.      לקרוא חומר לתחילת הלימודים, לרענן דברים שצריך מהתיכון ולקרוא דברים שיענינו אותך לשנה הבאה

5.      לקרוא ספרים

6.      תשבצים

7.      לשחק סוליטר ופריסל (אם אתה הבן של, ולא מפחד להתמכר)

8.      לסדר אלבומים

9.      לדבר בטלפון או בצאטים

10. לגלוש באתרי היכרויות ;-)

11. לנמנם

12.  להשתעמם

13. למצוא עבודות שאתה יכול לעשות משם ולהרוויח עוד כסף (הדפסת עבודות, בניית אתרים, אם אתה מוצא משהוא שוה תודיע לי)

14.  לשמוע מוסיקה

15. להציע להגדיל ראש ולעשות עוד דברים משעממים במקום

16. לצלם ואחר כך לעבד ולערוך תמונות

17. לעשות מדיטציה

18.  לצבוע מנדלות (אילו הייתי יודע מה זה...)

19.  לדקלם מנטרות

20. לכתוב ספרי ילדים

21. חוץ מלקרוא ספרים אפשר להוריד תסכיתים ולשמוע (היפופוטם רולז)

22. להוריד סרטים וסדרות ולראות

23. לכתוב רשימות של מה אתה צריך לעשות...

ואני מוסיף:

24.  לעביר שיחות לנייד וללכת לסידורים

25. לעביר שיחות לנייד ולהסתובב חסר מעש בקניון תוך בהייה בחלונות הראווה הנוצצים

26. לעביר שיחות לנייד וללכת לשחק סנוקר ליד

27. להזמין בחורה למשרד ולשחק במזכירה ובבוס הרעים

28. ללמוד על מקומות אקזוטיים לטיול (בהוטן) ולקנא

29. לבחור את האקסטרים הבא (מצנחי רחיפה)

30. לעשות ספורט

31. לעביר שיחות לנייד וללכת לשתות בירה קטנה בפאב למטה. בתקווה שאני אשמע את הצלצול.

אז קדימה בדרו אותי ותמצאו לי רעיונות

החוקים היחידים שזה צריך להיות דברים שאפשר לעשות אחרי הצהרים, במשרד או צמוד לסלולרי ולא יותר רחוק מ5 דקות חזרה למשרד. רצוי לבד.

המבחנים לצילום בבצלאל, היו שבוע שעבר, יום רביעי. היה יום משעשע, הוא התחיל מוקדם מידי בבוקר בנסיעה ליפו. להדפיס מחדש כמה תמונות באיכות טובה יותר, כי כרגיל רוצים לשנות ולעצב עד השנייה האחרונה. בהמשך היום היה מפגש פסגה ישראבלוגי, הווי סטודנטיאלי שכלל כרזות מההפגנה בכיכר פריז ופסטה ברוטב עגבניות שרק סטודנט במעונות הר הצופים יכול להחשיב בתור פסגת הקולינריה.

המבחן עצמם, היו סבירים. ציפיתי כבר להרבה יותר גרוע. חשבתי שאני אכנס לחדר סטייל כוכב נולד, עם חבורה של אנשים שינסו להשפיל אותי ולרדת על הצילומים שלי. אבל זה היה חבורה של אנשים (שלושה + סטודנט בוגר) שניהלה איתי שיחה קלילה.

הוועדה הראשונה הציקה לי קצת יותר מהוועדה השנייה שפשוט די נתנה לי לקשקש באיזה נושא שרציתי. אבל בשתיהן שאלו אותי שאלות בסגנון של "אם עכשיו היה לך את כל הידע הטכני והאומנותי, היינו בונים לך סטודיו מדהים, לא מגבילים אותך כספית וחברי הועדה היו העוזרים האישים שלך, את מי היית רוצה לצלם בסטודיו ואיך להציג אותם?" או "איזה אמן משפיע עליך? הוא?! אז למה לא רואים את זה פה? תסביר!" אז התפלצנתי חזרה. וניסיתי להכניס במשפטים שלי כמה שיותר מושגים כמו צמצם, עומק שדה, קומפוזיציה, צללים, אטרביוט, צבע והשראה תוך כדי הצבעה על תצלומים שחלקם היו אפילו בערך קשורים.

אבל סה"כ אחרי פחות משעה כבר סיימתי 2 ועדות ולא מעט סוכריות למציצה חינמיות ושכנעתי את עצמי שיצא די טוב. כי הועדה הראשונה גלשה המון בזמן וגם אחרי שנזפו בהם להתקדם הם המשיכו לדבר איתי עוד כמה דקות ובוועדה השנייה אחד החברים אמר לי שרואים שאני מנסה הרבה תחומים שונים של צילום שזה טוב ושנראה לו שלימוד בבצלאל זה בדיוק מה שאני צריך בשביל להתרשם מיותר אסכולות ולהתמקד בתחום מסוים (או משהו בסגנון). אז שכנעתי את עצמי שיצא די טוב. נראה מה היה באמת, איפשהו באמצע מאי, כנראה, התשובות. לא שגם אז אני אדע האם אני ארשם ללמוד צילום גם אם אתקבל.

אז מצד אחד אני רוצה להתקבל, כי זה תפיחה ענקית על הגב ונותן לי את הבחירה. לעומת זאת אם אני לא אתקבל, בסדר, זה בסה"כ אומר שאני יכול להמשיך עם זה בתור תחביב ושאני צריך ללכת ללמוד ביוטכנולוגיה ובעיקר חוסך לי את הדילמה. אז כנראה שנזרום.

מחר אני מתחיל עבודה חדשה. משרה מלאה, משרד רציני. כמעט שנתיים שלא עבדתי במשהו מסודר באמת. חברת היי-טק קטנה, 8 אנשים בחברה ואני עומד להיות ה"מרכז שירות לקוחות ותמיכה טכנית עולמי". או במילים אחרות לעבוד עצמאית בערבים, בהתאם לשעון ניו יורק, לענות באנגלזית ל3-4 פניות טלפוניות בערב ובשאר הזמן להקדיש ללימודים שלי. כלומר העבודה המושלמת בשביל סטודנט. אם היא טובה כמו שהיא מצטיירת, במיוחד הקונספט של שכר בסטנדרטים של היי-טק, אולי שווה דווקא כן ללמוד באזור המרכז ולו רק כדי להישאר בה. נתחיל לגלות מחר בבוקר.

חג/יום עצמאות שמח לכולם ובתקווה שאני לא אצטרך לראות עוד מנגל בזמן הקרוב.

משמרת לילה, סגירה, הולך לישון.

קם, אוכל, מתארגן, משמרת אחר הצהרים, הולך לישון.

קם, אוכל, מתארגן, פתיחה, משמרת בוקר.

טיול מעיינות של יומיים בהרי ירושלים.

משמרת לילה.

משמרת אחר הצהרים.

משמרת בוקר.

וכו' וכו'

הפסקה קצרה בחיים שלי שהפכו להיות עבודה בבית קפה ותו לא. עשינו טיול של הקבוצה שיוצאת לשביל ישראל באזור יער הקדושים. היה כיף ונהדר. למדנו הרבה על הקבוצה ועל מה צריך שיפור. היינו ב4 מעיינות, ב 2 מתוכם שחיתי, באחד מהם ממש הכנסתי גם את הראש. לא בגלל שהוא היה הכי נקי, אלא כי אז היה לי הכי חם.

גלינו אנשים טובים באמצע הדרך. גלינו גם שטוב שאנחנו 8 אנשים, כי ככה אם בן אדם טוב נותן לנו מתנה בבוקר אריזה שלמה של שוקו בשקית זה מתחלק אחד לכל אחד.

בחזית העבודה, אני כובש אחמ"ש אחרי אחמ"ש בבית הקפה. מתחילים לתת לי משמרות טובות. מתחילים לתת לי שורות שולחנות שלמות ולעזוב אותי בשקט לעשות את העבודה ולא לתזז בין נקיונות, הוצאה מהמטבח ופינוי שולחנות. כמה חבל שהמצב הזה מתחיל כשעוד שבוע אני עוזב. דיברתי עם הבוס. הוא אמר שכשאני חוזר מהשביל עוד חודש וחצי/חודשיים בטח יעזבו לו סטודנטים שמתחילים ללמוד, אז יכול להיות שהוא יצטרך שוב עובדים. בקיצור הוא נשאר מאוד מסתורי ואמר לי לקפוץ להגיד שלום כשאני חוזר ונראה אז.

בכלל נורא שעשע אותי ההבדלים בין החיים בשבוע הזה. ישנתי בשק שינה מתחת לכוכבים, ליד המדורה כשמסביב מקיפים אותנו יללות של תנים. שתינו תה צאי עם אבק. אכלנו פסטה ברוטב עגבניות, פטריות, שום, תיבולית, אגוזים ובעצם רוטב של כל הדברים שנשארו לנו ויכלנו לזרוק ביחד לרוטב. את הפסטה בחשנו בחתיכת מקל מלוכלך כי אף אחד לא הביא כף או משהו. ואחרי יום אני חוזר לבית קפה והלקוחות מחזירים מנות, כי על הכוס יש טביעות אצבע. או שיש להם פרמזן על הלזניה ואם לא רוצים פרמזן. וטוענים שאני הייתי אמור להסביר שלזניה מגיעה עם גבינה (?!). רציתי להסביר להם שיום לפני זה אכלתי דברים הרבה יותר גרועים והם היו הרבה יותר טעימים מהלזניה חצילים (המזעזעת) הזאת. שלפי זה אני יכול לזרוק על הלזניה שלה קצת חול ואבק ואולי יהיה לה טעם טוב יותר. אבל אמרתי כן גברתי, והלכתי להתלונן על הלקוחות במטבח.

עוד שבוע וטיפה, שביל ישראל. חודש ומשהו של חופש מהכל. רק הקבוצה והכמה קילומטרים שנמצאים מולינו.

דברים שגיליתי או נזכרתי בהם ב25 ימים שאני מאז שחזרתי ארצה

* ג'ינג'י אמר לבורג: רוב הידע שלי על פוליטיקה מתבסס היום על ארץ נהדרת. וואי, הרגע חשבתי על משהו מצחיק, איך הייתי מגיב עם היית מגלה שפרץ הוא שר הביטחון דרך ארץ נהדרת...

בורג: מה?! פרץ הוא פאקינג שר הביטחון?!

* יש בארץ כל כך הרבה פקקים. במיוחד בשעת העומס. חידה מתמטית: אם אבא בורג יוצא מתחנת הרכבת במכונית ובורג יוצא באותו הזמן באופנים. מי יעשה את 5 הקילומטרים יותר מהר?

רבע שעה של נסיעה באופנים בכבישים צדדים והתפתליות בין מכוניות בפקק הביאו אותי הבייתה. כמעט חצי שעה של פקקים בשביל אבא בורג להשיג אותי.

* תל אביב תמיד הייתה העיר הגדולה. העיר המגניבה. כזאת שתמיד הרגשתי כמו ילד קטן מהכפר שמגיע ורואה דברים מוזרים ואנשים מיוחדים. אפילו כשעבדתי בה. אחרי הטיול תל אביב פתאום נראית כמו עיר קטנה ושקטה. אבל מה זה מגניבה, לוקחת בכיף את כולן, אפילו סידני (המהוללת בלי סיבה).

מעזראלי, לדיזנגוף סנטר, קינג גורג (אלמונית ופלונית), אלנבי, רחוב הירקון, בוגרשוב, אבן גבירול, כיכר רבין, תל ברוך. התגעגעתי.

שלא לדבר על רוטשילד, בן ציון, פארק דובנוב, שוק הכרמל, נחלת בנימין, כרם התימנים, יפו (!), אבו חסן, פלאפל הקוסם (כריש) ועוד המון מקומות שהיו חברים קרובים ושעדין לא הספקתי להגיד להם שלום.

* בית הבובות, זה סתם הייפ. במזרח כולם דיברו על הלהקה החדשה בארץ משהו טוב ומגניב כזה, שאיך קוראים לה, משהו כמו תיאטרון הבובות, או משהו. אפילו קבלתי כמתנת יום הולדת/חזרה לארץ את הדיסק שלהם מחבר. חמודים. לא יותר. 7 בסולם הבורג וגם זה בגלל שנחשפתי להרבה יותר מידי היפ הופ ציוני בערוץ 24 בזמן האחרון.

* ראיתי את הסרט פרסילה מלכת המדבר, חוץ מפרץ נוסטלגי לאוטבק האוסטרלי, נעלמה לי האכזבה שלא ראינו את הCastle ליד קובר פידי (הר שנראה כמו טירה באמצע המדבר). שהיינו ליד שמענו שהמקום צולם בסרט פריסליה (וגם בסרט, מקס הלוחם בדרכים 3, אל תשאלו אפילו) אז רצינו לראות מה כל ההתרגשות הייתה. אבל לא יצא.

ממש לא נורא, מצדה, או כל הר שולחן אחר בנגב לוקח את זה בגדול. וואו, התגעגעתי למדבר.

אמרתי לעצמי שתופסים את עצמי בידיים. צריך למצוא עבודה כי להסתובב ולהגיד על כל דבר שהוא יקר לי, זה לא כזה כיף. במיוחד כשהדברים היקרים מידי הם אפילו כוס שתיה, כי משווים אותה למזרח או לניו זילנד.

בין היתר שלהסתובב חסר מאס זה גם לא רעיון טוב מידי בשבילי.

אז נתקפתי בעוד פרץ של אנרגיה ונחישות. פתחתי את קורות החיים הישנות שלי, הורדתי את כל השטיות על מחשבים, בצבא, בעבודה ובקורסים, הרי אין סיכוי שאני הולך שוב לעבוד במחשבים (משעמם מידי). הוספתי את העבודות החדשות שהייתי בהן. גררתי את אבא שלי שירים את התחת ממול החדשות ויעזור לי להתפלצן ולהוסיף עוד שורות. וואלַה! הייתי מוכן בעזרת דף A4 אחד עם רווח של שורה וחצי לכבוש את העולם! או לפחות את עולם העבודה.

אז עם ההתלהבות ואנרגיות, נכנסתי לאינטרנט כדי לדעת מה אני צריך לעשות בשביל לגשת לבחינות לדייל באל על. השלב הראשון הוא קל ופשוט, להשאיר פרטים ולחכות שיגיע בדואר שאלונים. פשוט מידי! אפילו לא השתמשתי בקורות חיים החדשים שלי. אז ניצלתי את המצב וגלשתי עוד קצת באתרים של חיפוש עובדים ושלחתי לאיזה שישה עבודות שנראו לי נחמד את הקורות חיים שלי. הלכתי לישון.

באותו בוקר של יום רביעי, אני ואורנג' (שותף טיול בעבר מניו זילנד ובלוגר בהווה) היינו אמורים לצאת לטיול לים המלח (תמיד אפשר לקרוא עוד על הטיול, אורנג' סייד). מעין מנוחה מהמנוחה שבארץ. להזכר איך זה לטייל, כי כבר נשארתי באותו מקום שבוע שלם! להזכר במדבר, כי זה אחד הדברים שיותר התגעגעתי אליהם בכל היערות של ניו זילנד.

אז קמתי מוקדם, התרארגנתי ובזמן שהצוות מתארגן ועושה סידורים אחרונים לטיול, החלטתי להמשיך במציאת העבודה. כמה דקות של שיחת טלפון והופ הצטרפתי לDark Side! כן, אני עומד לשמור על בחינת הבגרות במתמטיקה. רק צריך קצת ויטמין P (פרוטקציה) בצורת אמא ולהיות בן 23 (ויש לי אפילו איזה 23 ושבוע!). האמת היא שרציתי רק לשמור בבחינת הבגרות במתמטיקה ביום שני כדי להרוויח כמה שקלים ולא לשלם בעצמי עוד חודש של ביטוח לאומי ואופ, היא כבר נתנה לי רשימה של 7 בחינות לכל החודש הבא. אם נותנים לך, לא תיקח?! אומנם הרבה כסף אני לא אעשה משעה פה שעה שם, אבל לפחות יש לי עבודה. וזה היה ממש ממש קל. חוץ מזה שעצם העובדה שאני עומד לשמור על אנשים בבגרות, בתיכון שלי לשעבר, די משעשעת אותי.

אז משועשע ומרוצה רציתי להתחיל לנסוע למדבר, אבל לא. אני ישר מקבל עוד שיחה, לגבי עבודת הניקוי חלונות בעזרת סנפלינג. השכר שלהם מטורף. אבל יש קורס של חמישה ימים של משרד העבודה. אוי לא, חמישה ימים של סנפלינג ולימוד על חבלים, מגניב! אז ראשון בבוקר, אני בבורסה ברמת גן לראיון.

אני עדיין הייתי משועשע ומרוצה, אבל לאורנג' כבר נמאס לחכות ונכנסנו למכונית לכיוון ים המלח. המחשבה התמימה שלי שאני יוצא לחופשה ויעזבו אותי בשקט הייתה טיפשית מאוד. קודם כל התקשרו אלי בעשר בחורה והזמינה אותי ליום מבחנים שיובילו לבסוף (או שלא) להיות בודק בטחוני בשדה התעופה באילת. שכר נחמד מאוד, שנה מגורים על חשבונם באילת. אבל שלושה שבועות של קורס בתנאי פנימיה במלון וב-נתב"ג.

באיזה אחד עשרה, כשכבר התחיל להמאס לי להיות נורא נחמד ולהשמע כמו העובד מהחלומות התקשר איזה גבר עם שם מוזר ששכחתי כבר אחרי חצי דקה, בקשר ללהיות מאבטח בטיולים. חברה נתנייתית עם מנהל שנשמע כמו נתניתי. קבעתי איתו לקבוע למתישהו שהוא בשני בבוקר. אבל אורנג', שעבד כבר בחברה הזאת, תמך מאוד באופציה של ממש לא לשים את השקלים שלי באיזשהוא מקום שקרוב אליהם. נראה לי שאני לא אטרח ליצור איתם קשר שוב.

בצהרים, בחניון של מערות קומרן, בחום צורב וליד גמל דיברתי עם המנכ"ל של החברה עם הסלקטור של המטוסים באילת. מסתבר הוא רוצה לדבר עם כל מועמד באופן אישי. אז קישקנו איזה רבע שעה בזמן שאני מקבל מאורנג' מבטים של החל מ"אני נמס פה" ועד "דיר בלקום, בוא נזוז כבר" , עד שכבר לי נמאס לדון בתוכנית שלו וקבענו להפגש לעוד שיחה בזמן המפגשים ביום שלישי.

וזהו, מכאן כבר היה שלי שקט. יכלתי להנות מהכלום של המדבר, מן הצוקים שנוגעים בים המלח ונגיעות של ירוק בתוך החום והצהוב הבלתי נגמר. ומהשקט! הו השקט! רק לבחור לטייל ביומיים בשנה שבים המלח 39 מעלות ובבית 25 זה די טפשי. טוב, טיולים שלא מתוכננים יותר מידי והולכים לפי כיף הם אף פעם לא כזה רעיון טוב. אבל עשינו את הטוב ביותר שמצב. התקררנו בים המלח כמה שעות, ראינו תיירת שהצליחה כמעט לטבוע בים שהכל צף בו ועשינו קמפינג בחום של 25 מעלות בלילה. עשינו גם מוקדם על הבוקר איזה מסלול קצר שבו ראינו יעלים נלחמים עד ששפכנו לאגר מהחום של 10 בבוקר.

הא וגם פגשנו את משה רבינו. הוא ישן בשמורת עין גדי בלילה (לא ממש חוקי), לבוש כולו לבן ופלט המון המון שטיות. אני חושב שבעיקר אהבתי את המשפט: "שרון, שרון הוא יתוש תורדני שבא ועוקץ אותך פה בים המלח ואז פתאום נופל לתרדמה." ו- "תלך לכותל, תשאל שם את כל השומרים והמאבטחים עלי. תשאל אותם. הם כולם שלי." אבל כל עוד הוא לא מזיק לאף אחד, שיהנה.

עכשיו, חזרה לעיקר, אני לא יודע מי אמר שקשה למצוא עבודה בארץ אבל אני לא יודע איפה הוא חיפש. כמה עבודות הזמינו אותי לשלב הבא. כולן אפילו משלמות יותר ממינימום.

שמתי לב לעובדה שכל העבודות שאני מסתכל אליהן, הן בעצם הרפתקה. טוב, אפילו חתמתי את דואל הסיכום טיול שלי ב"עד ההרפתקאה הבאה". אני מעוניין להיות דייל בשביל לראות עולם, כל שבוע בעיר אחרת וטיסות ב90%-100% הנחה. מאבטח טיולים בשביל להסתובב בארץ. מנקה בסנפלינג, טוב, זה די ברור שהאנדרנלין הוא די הרפתקאה. הסלקטור שולח אותי לשנה שלמה הרחק מבית ההורים עד לאילת. שלא לדבר על העבודה שעדיין לא התקשרתי אליה, מאבטח על ספינות קרוז של מנו ספנות.

בקיצור יש לי קוצים במקום שבו נהוג לשבת.

"כי יש לי אבא עורך דין / יש לי אמא מורה / טלוויזיה בחדר / מס הכנסה / אנ'לא עשיתי דבר, אבל יש לי הכל / ואם אני רעב אז יש לי מה לאכול"

     - שייגעצ

טוב, אז אבא הוא לא עורך דין, הוא מהנדס. יחי ההבדל. אבל חוץ מזה הכל די אותו הדבר. אבאל'ה הוא אחד הבוסים הגדולים בחברה בתל אביב.

והנה אני יושב פה במשרד, קומה מתחתיו, במחלקת המחשוב, עובד.

מיקריות? לא בדיוק.

פשוט די נמאס לי כבר מהעבודה הקודמת, מהתחנת דלק. במיוחד נמאס לי ממשמרות הלילה. רציתי לעבוד קצת יותר בשעות שאנשים "נורמלים" חיים בהם אבל הבוס של התחנה רוצה רק בחורות בעבודה ביום. למען האמת הוא רוצה רק בחורות כל המשמרות, אבל מדיניות החברה זה שנשים לא יעבדו בלילה. במקום, הוא הסכים לזרוק לי עצם ולתת לי משמרת או שתיים צהרים בשבוע. אבל בקצב הזה ייקח לי שלוש שנים לקבל את המענק על העבודה המועדפת, שלא לדבר על העובדה שאני בקושי מקבל כסף.

אז הבעיות בתחנת דלק גרמו לי לחפש עבודה חדשה ובניקוי חלונות בסנפלינג לא צריך כרגע עובדים חדשים (באמת שאלתי! נשבע לכם). באותו הזמן התפנה תפקיד בחברה שאבא שלי עובד בה.

אז אבא לחץ קצת בעבודה וקצת הרבה עלי והופ לפני שהבנתי מה קורה, יש לי כרטיס עובד. כזה עם פס מגנטי ועם השם שלי ועם תמונה שלי ועם מספר העובד שלי ופותח כל מיני דלתות בחברה. אז אין ספק שעבודה משמונה עד ארבע וחצי זה הרבה יותר נוח, השכר גבוה בטיפה מהתחנת דלק והכי חשוב - הם מממנים לי חצי מארוחת הצהרים במסעדות מסביב. אבל לעומת זאת אני לא חושב שאני כבר מוכן לעבודה במשרד וגם בטח שלא רציתי לעשות את זה בעזרת המשפחה (לפחות לא עד שאני אשבר מעבודות זמניות וטיפשיות).

והנה דוגמא יפה לכמה שהפרוטקציות בחברה חוגגות: עובדת אחת במחשוב עזבה, שניים עם פרוטקציה נכנסו. אחד בן 20, אני בן 21 וזה גם מסכם את העובדים הצעירים. לפחות במחשוב הגיל הממוצע הוא לא על 45 אלא על קצת פחות משלושים.

כיאה לעובד בפרוטקציה אני עושה את תפקידי כעציץ בכלל לא רע. עציץ IT. זה כמו עציץ בצבא, רק בהיי-טק. ככה קוראים לתמיכת המחשוב בחברה, אל תשאלו אותי מה ראשי התיבות, אין לי מושג. שלא תבינו לא נכון, יש לי את הכישורים המלאים לתפקיד, בניגוד לעובד הפרוטקציונר האחר, אבל פשוט לא ממהרים להשתמש בהם. הם לא נותנים לי יותר מידי עבודה ואני לא מתנדב יותר מידי ואז יוצא שחלק נכבד מהיום אני מעביר בישראבלוג, במה חדשה ונענע.

חיים טובים, רק אני מקווה שלא ישכחו להשקות אותי בסוף החודש...