מחפש מברג פנוי להברגה

אינני מרחם על צופי "האח הגדול". עדיף שיסגרו את עצמם שעות נוספות בבית. שיתחברו למחשב, לטלוויזיה, למצלמות האבטחה. שיחיו חיים של אחרים. ממילא הם ויתרו על החיים כמו שהם, וזקוקים למערכת משומנת וממומנת כמו ערוץ 2 כדי שתספק להם מראית עין של אינטרקציה.

אותה אינטרקציה קיימת בכל מקום, בכל רגע. לטוב ולרע, אלה החיים. אין לאינטרקציה הזו פריים טיים, אין לה הפסקת פרסומות. היא פשוט בכל מקום, כל הזמן, ולא צריך שום אודישן כדי להשתתף בה. מי שמוותר עליה מוותר על הדבר היחיד שיש. מי שמוותר הופך מאדם-חי לאדם-צופה.  מציץ לחדרי האמבטיה של השכנים, ובטוח: שם החיים קורים. שם יש "אינטרקציה".

תומר ליכטש, הארץ/עכבר העיר

אז ישראבלוג, החיים זה כאן?

להגנתינו, פה אנחנו יוצרים תוכן, יוצרים קשרים, כותבים ומגיבים. עושים את כל מה שעושים בחיים, רק בפורמט מעוות.

כשאמרתי שלא משנה לי לאן יוצאים הערב, תבחר אתה, התכוונתי לאיזה פאב אתה רוצה. כלומר לכבוד השחרור שלך אתה תחליט אם הערב יתבסס על בירה אירית או מקסיקנית או בכלל על טוהרת הוודקה. לא התכוונתי שתבחר שנלך לסרט. ועוד בקולנוע המאפן שהיינו הולכים אליו בתיכון. כאילו לא התקדמנו מאז; עדיין לא המציאו את סינמה-סיטי, אין לנו רישיון נהיגה ורישיון לשתות. והכי גרוע זה שבחרת שנלך לראות  "9/11 פרנהייט".

הסרט הזה הוא פשוט לקחת את הפופוליזם של חיים הכט, חיברת עם ההצקות של בולדוג, רידדת את זה לרמת white trash אמריקאי ומתחתה את זה על יותר מידי הרבה זמן. לא יודע כמה דקות זה היה, רק שבחלק מהזמן הצלחתי להירדם ואז לא שמעתי לכמה דקות טובות את מייקל מור.

צריך ללמוד לא לתת לו לבחור לאן יוצאים ביחד, או לפחות לברר מה הוא החליט לפני שבאים לקחת אותי. איזה בזבוז של לילה.

פעם הבאה חוגגים את היציאה שלי לחופש"ש, יום שני בערב, אני רואה פאב מקסיקני בעתיד שלי...

רציתי לשים תמונה מתאימה, אבל לא הצלחתי להבין אם אני מרגיש כמו זקן ממורמר או כמו ילד משועמם. אז לא אשים אף אחת. ברקע מתנגן Rage Against The Machine - Killing In The Name Of