מחפש מברג פנוי להברגה

משהו מוזר עובר עלי בזמן האחרון. איכשהו מאז תחילת הסימסטר, הכל לא במקום. למדתי חודש, יצאתי לחופשת פסח של שבועיים, שבוע לימודים ושבוע חופש של יום העצמאות. מה שהביא אותי למרחק שבוע ממבחני האמצע עם תחושה שלא ממש התחיל הלימודים הרציניים עדיין. קצת שאננות, שום דבר שאיזה נכשל או שניים לא יתקנו.

מעבר לזה, חלמתי חלום, שבו אני משתמש במסור החשמלי החדש לגדר החיה. המסור שאבא עדיין לא קנה במציאות, אבל אני מנסה לשכנע אותו. אני עומד ליד שיח הבוגנבילה האיום, זה שיש לי איתו יחסי אהבה-שנאה ארוכי שנים, מחייך ברשעות ומתחיל לחתוך בגובה החזה. אבל במקום שהשיח יקצץ, אני מציץ למעלה ורואה מגדל של בוגנבילה. גבוה ככל שהעין רואה. ככל שאני מתאמץ יותר לחתוך את השיח בגובה החזה ככה הוא נראה לי רק גדל וגובהה.

אז פרויד, מה אתה פאקינג אומר על זה?!

חוץ מזה, עם כל הזמן הזה שאני לא בדירה, פתחתי תחרות חדשה לראות כמה זמן אני מסוגל לחיות בלי שום אוכל בדירה. בין פיצות, המבורגריות, קפטריות ובעיקר התעלקות על חברים שיאכילו אותי, הלך די טוב. אתמול נכנעתי והצטיידתי בכל טוב וטוב. אבל שניה לפני, הייתי חייב לצלם את המקרר בדירה. ב2 המדפים העליונים אפשר לראות 2 שותפות שאוכלות בריא עם ירקות, יוגרטים, קינואה סילאן ושות'. ובמדף השלישי ניתן לראות את המדף שלי, שחוץ מיין ובירה, שאין כמובן לזלזל בחשיבות שלהם לדיאטה, יש זיתים בני שלושה שבועות, חומוס פג תוקף בלי פיתה וזוג אבוקדואים שכל כך פגועי קור שיכלתי להביא אותם לקורס "איחסון ירקות ופירות" שלי בתור עבודת בית.

רק טוב לכולם...

אני רואה את עצמי זקן. ממש זקן. שיער שיבה פרוע עם מפרצים, זקן לבן ארוך שילוב בין איינשטיין לאיש הזקן מ"היו היה". אני באולם המפואר בשטוקהולם, לבוש בטוקסידו המגוחך של חלוקת פרס נובל. יום חגיגי, היום הכי חגיגי בכל הקריירה שלי.

תרועת חצוצרות, אני עולה לפודיום, עומדים לתת לי את פרס הנובל שלי, כשפתאום נכנס מישהו בריצה מצד הבמה ונותן למארגנים פתק. האחראי מגיע פתאום, חוטף את הפרס מהידיים שלי, מתעלם ממני ופונה לקהל: 'אני מצטער, אבל פרופ' הבורג לא יכול לקבל את פרס הנובל הזה. למרות תהליך הבידוק והסלקציה הקפדני שלנו שלוקח שנים, נפלה טעות. מר הבורג קיבל 61 בבחינה במתמטיקה 1 בשנתו הראשונה באוניברסיטה. עקב כך הוא לא יודע חשבון אינפסטמאלי וגם לא משהו באינטגרלים, אין לו תואר ראשון ולכן אין לו בכלל דוקטורט, המינוי שלו לפרופסור לא תקין ואין לו סמכות לקחת קרדיט על הגילוי המדעי שלא באמת שלו.'

ואז אני מתעורר בבהלה...

תקופת המבחנים הזאת עוד תגרום לי לקבל פרס נובל לחלומות.

7:20 בבוקר, הטלפון הסלולרי שלי מתעורר ומתחיל לצפצף, מחכה שאני אתעורר.

אבל הבורג עמוק בחלום. ובחלום שלי, אני מתעורר, ובטוח שהכפר הסמוך של הליליפוטים (גמדים) התקינו את הפעמונים החדשים בכנסיית הכפר שלהם. הם חוגגים את המאורע בצילצול בפעמונים, סטייל עיירות ציוריות באירופה, כשיורש העצר מתחתן או משהו. נחמד להם, אבל אין שום סיבה שאני אקום בגלל זה, אז המשכתי לישון. ובאמת אחרי דקה, הצלצולים פסקו.

אחרי רבע שעה שוב אני שומע צלצולים, אז הבנתי שהגיע כבר היום השנתי לחניכת הכנסיה והליליפוטים שוב חוגגים בצילצולים. קצת מרעיש, אבל טוב נו.

רק רבע שעה אחרי זה, בפעם השלישית, שהסלולרי התחיל לצלצל, הבנתי שלא יכול להיות שעברה כבר עוד שנה. משהו פה מוזר. עד שקלטתי שזה בעצם השעון המעורר כבר היה שמונה והשיעור שלי היה אמור להתחיל עוד 10 דקות.

חלמתי שאני הולך לגינת הירק שלי, והגינה מלאה. מה מלאה? מפוצצת בירקות. יש שם 5 אבטיחים, ולא אבטיחים אישיים אורגניים וקטנים כמו שיצאו לי, אבטיחים מהסופר כאלו שצריך את 2 הידיים בשביל להרים אותם. מלונים צהובים מבהיקים, מחוספסים עם רשת עמוקה. עגבניות אדומות מלאות, גדולות וזקורות. וטוב, אתם מבינים את הקטע.

הבעיה היא שלמרות שהיו הצלחות אורגניות לא קטנות בדמות המון עגבניות שרי, מלפפונים וכמה אבטיחים עסיסיים וקטנים, הגינה סובלת בחודש האחרון מהקור. ודי נעלמה לה. במיוחד מרגע שהתחלתי ללמוד ולישון חלק מהלילות לא בבית, מה שהתחיל הקור, סיים החוסר זמן ותשומת לב שלי.

אחרי זה חלמתי על בחורות, שוב החלום הביזארי המטריד הזה של כל הבחורות שעברו בחיי, כל אחת באיזה אירוע שהיא לא במציאות הייתה בו. כל גבולות המקום והזמן בינן מתמוססים. החלום החוזר הזה קורה כל כמה שבועות והייתי שמח אם הייתי יכול לשים שומר גדול בכניסה שיעשה סלקציה לחלום, כי היו שם כמה בחורות שממש לא רציתי לפגוש.

ואז התעוררתי וקמתי, ולפני שנסעתי ללימודים, הלכתי לבדוק בערוגה, ובאמת לא היה שם כלום חוץ מ2 עגבניות קטנטנות ופגועות מהקור. ולא, גם לא הייתה שם חברה, אפילו לא אחת.

* עגבנייה = פרי עגבים = "פרי החיזור" כתרגום ל"תפוח האהבה" בשפות אירופאיות.

מעניין אם התת מודע שלי יודע את זה כשהוא עושה לי כאלו מטפורות מוזרות?