מחפש מברג פנוי להברגה

אני מתגעגע לחברה. ברגע זה, לא בגלל כל הסיבות, של האהבה, הביחד, ההבנה וכל שאר החרא הזה. שזה נהדר, אבל הלילה הזה, אני מתגעגע לסקס של אחרי פאב. לחזור ביחד מהפאב, מסריחים מסיגריות, מנדנדים קלות, סקס מהיר, מוכר, מספק, לא של להרשים בפעם הראשונה. של להתאמץ. של לשחק. סקס פשוט ומספק.

זיון, לגמור, חיבוק ולהרדם.

"ירח שועלים מלא מרביץ בהיר את כל העיר, ההר, הים גזרת המגננה" - מאיר אריאל.

למקור יש תמיד זכור ראשונים ופינה נוגה בלב למרות שפינת השיר הנטחן השבועי, נטחן רמה 8; פעמיים ביום אני שם אותי בריפיט ל2 או 3 מחזורים. בפינת הנטחן דווקא מתחיל המשפט הזה:

ירח שועלים עולה ממאיר את כל העיר / ממבואות אספלט עד נגוהות הימה. New age woman של שלומי שבן.

אז בטח שמאז שהוא זרח במלואו היום בארבע וחצי, ככה קצת לפני השקיעה, בדיוק כשהשמיים ממולו נהיים כתומים, אני מרוצה.

גם בשתיים בלילה, בשיא השמיים, הוא לבן, גדול, בוהק ויפיפה. ממאיר את הכפר, הכביש, גזרת השדות. מאיר את הלילה באור יום לבנבן.

אני אוהב ירח מלא.

 ע מינוס אחד, כמו בצבא, יום לפני תחילת המבצע. בשנה וחצי האחרונות אני באיזשהו הכנות למבצע הזה. בעיקר נפשיות, אבל הכנות. מחר אני מתחיל ללמוד באוניברסיטה.

ההתרגשות הזאת שלפני משהו גדול. כמו כשמסיימים תיק מבצע ומגישים אותו ליחידה המבצעת.

אני שמח להתחיל ללמוד ואני שמח להתחיל ללמוד במה שבחרתי. זה נשמע טריוויאלי, אבל שום דבר בזה לא טריוויאלי אצלי. אני שמח שאני הולך למקצוע מדעי, אני שמח על המקום שאני הולך אליו ואני שמח לפתוח את השלב הזה בחיים שלי. אולי צילום בבצלאל זה יותר מגניב. אבל אני לא כזה מגניב. אני אוהב מדע, אני אוהב להבין איך דברים עובדים. אני רוצה לשנות את העולם.

למרות שעכשיו אחד כבר שתיים בלילה ביום ראשון, ובעצם הרגע גליתי שסופית יש שביתה מחר, עדיין ע-1 . עדיין ככה אני מרגיש. אז העט והדפדפת שלי יכולים לנוח עוד כמה ימים מחוץ לתא מטען של הקטנוע. שזה מרגיע, כי כל דבר חדש יוצר גם חששות מסוימים, אבל בעיקר מאכזב. כל ההתרגשות הזאת גורמת לי בימים האחרונים לפלאש-בקים מהיום הראשון בכיתה א'. אף פעם לא זכרתי כל כך הרבה פרטים מהיום הזה כמו שפתאום צפים לשטח התודעה. בישוב שלי, ביום הראשון של כיתה א' הילדים מגיעים לגן שבו שיחקת בשנים האחרונות. נפרדים מההורים, עולים על עגלה מאחורי טרקטור, מתיישבים על ערימות חציר מעוטרות פרחים ונוסעים את ה3 דקות לבית הספר. כמו מביאים ילדים בתור אריזות מתנה לבית הספר. זה זכור לי בתור כיף ענקי. ההתרגשות לקראת להיות פעם ראשונה בבית הספר, הטקס לפתיחת השנה, כשבפוקס, אחותי הייתה בכתה ח' כאחד הילדים הגדולים שמברכים ומנחים את הקטנטנים.

חזרה למציאות! הייתי באוניברסיטה כבר בבוקר יום רביעי שהיה. היה מבחן בכימיה. מבחן בכימיה, היה. כן, עוד לפני תחילת הלימודים, סתם ככה להלחיץ אותך קצת. ועוד ניסו להתגונן בתירוץ הקלוש של מבחן חלוקה להקבצות. בולשיט! מבחן הפחדה.

אחרי זה היה הרצאות. דיקן, מזכירות, אגודה, בטחון, שרת ומי לא. שעמום מחץ. וכשחשבת שזה כבר נגמר, אז התחלקנו לחוגי הלימוד. מצד אחד, גם ראש החוג דיבר הרבה לעצמו והרבה זמן באופן כללי על מה שעניין אותו. מצד שני, בחוג יש 30 אנשים שמתוכן 25 נשים. ואני חשבתי שמדע זה קטע של גברים שכזה.

. בהצלחה לכל הסטודנטים באשר הם.

עדכון קטן. בשמונה בבוקר קיבלתי מסרון לסלולרי שלמרות השביתה יש לי קורס מתמטיקה 1 . אז הגעתי באחת בצהרים ולמדתי שעתיים. אז למרות הכל, ביום הראשון למדתי. עכשיו ננוח עוד יומיים עד המתמטיקה הבא