מחפש מברג פנוי להברגה

כן, כבר שלושה חודשים ומשהו, מי היה מאמין, זה נראה כאילו זה לפני שנים. אבל הדואל מיריב חבוט הסביר שמה לעשות אם לא כותבים הבלוג עלול להמחק.

אמנם הבלוג ואני כבר לא ממש על אותו הגל, אבל חס ושלום אם אני אתן לבלוג פשוט להתנדף לחלל הוירטואלי.

אז בעצם אני נמצא כבר שלושה חודשים באוסטרליה ושבועיים לבד. סימפ' חזרה לארץ להתגייס.

אני לא רוצה לדבר על דברים עצובים.

בואו אני אספר לכם על הדברים המשמחים: הרשימה הזאת בצד, של הדברים לעשות צומצמה באופן דרסטי.

מה בעצם עשיתי, קודם כל קפצתי בנג'י, 40 מטר, גולד קוסט אוסטרליה, 3 שניות נפילה חופשית, איזה דקה של קפיצות למעלה ולמטה ו100 דולר שנשרפו במטח אדיר של אדרנלין. עכשיו אני רק מחכה לקפיצת הבנגי של ניו זילנד הפעם 130 מטר!

חוץ מזה ניסיתי מריחואנה, עוגיה, למען האמת רק חצי. הציעו לי בפינת רחוב בנימבין כאילו זה סוכריה, אז לא ויתרתי על ההזדמנות. אבל לא, לא היה כזה חוויתי, כולם אומרים שהפעם הראשונה היא לא משהו. הייתי שמח, אבל בעיקר הייתי קשקשן. כל האחר הצהרים ההוא קשקשתי לסימפוני. לא ננתי לה להוציא מילה. ואני, אני הרי בחור שקט. ותאמינו לי, להצליח לדבר יותר מסימפ' - זה הישג!

בכל מקרה, אני כמובן עושה טיול גדול בחו"ל, עכשיו גם לבד. אז על זה גם יש קו. למרות שהחלק של הלבד בנתיים לא כזה להיט.

קשה שאתה נמצא חצי כדור הארץ מהאהבה שלך. אבל אני אופטימי, הרי אני גבר אדיוט, אני לא מבין כלום. ורק מכה חזקה על הראש כמו להיות חצי שנה כמעט הכי רחוק בעולם שאפשר מהאהובה שלך גורם לך להבין כמה באמת וחסר תנאים אתה אוהב אותה.

סוג הדברים שאתה רואה ברגע שהשמיים מתבהרים מהויכוחים והריבים היום יומיים.

עוד שבוע שבועיים אני אסע לי ללמוד גלישת גלים בנוסה. אז אני אוכל לסמן עוד קו על עוד משימה.

ובקרוב לניו זילנד! רק תלוי מה אני אצליח קודם, להפטר כבר מהרכב או למצוא עבודה שאני לא אשנא את עצמי כשאני עובד בה.

בתקווה שהפעם הבאה שאני כותב לא תהיה עוד שלושה חודשים.

(אבל בכל מקרה כדי לעשות מנוי לבלוג, כדי שתדאו מתי הפעם הבאה.)