המדבר. הו פאק, המדבר.
יש שם משהו, לא יודע מה, אבל משהו. במרחבים הפתוחים, בשקט.
זה מחדד לך את החושים, מנקה את המחשבה, מרגיע את הנפש.
הו מדבר.
אני חושב שזה היה החלק האהוב ביותר בשביל ישראל. לראשונה בטיול אתה מתרחק קצת מהכל. בצפון ובמרכז אי אפשר שלא לחצות כביש פעם או פעמיים ביום. ופתאום אתה נמצא באזור שבו זה רק אתה והקבוצה. אין כביש, אין ישוב, אין ברז מים אפילו ואין מטיילים אחרים. רק אתה והטבע הבלתי נגמר.
אולי זה שוב החוק המטופש הזה של החיים שאתה לא יודע להעריך משהו עד שהוא לא נמצא. למשל עברנו מתחת לעשרות אלפי עצים בצפון, ישנו מתחת לעשרות. אבל רק כשאתה הולך יום שלם בחום במישור אמיעז כשאין עץ אחד לנוח בצילו. מה אין עץ, אין אפילו שיח. רק אז ושם, אתה פתאום מעריך ומוקיר את עץ השיטה הקטן והמסכן עם הצל מלא החורים. מעולם לא רציתי לחבק עץ בחיי כמו אז.
גם החושים מתחדדים. אנחנו עברנו ליד בית ספר תיכון בטיול. תוך כדי זה שאנחנו עוקפים אותם, כבר כמה מטרים לפניהם אני מרגישים את ניחוח הסבון ומנחשים איזה שמפו היא משתמשת. הכול לעומת הסרחון שלנו כשלא התקלחנו כבר 4 ימים.
אז פתאום אתה סוחב אוכל ל5 ימים ומים ליומיים. התיק כבר לא מוכן להכניס עוד כלום פנימה והמשקל מראה על 25 קילו. אין אף אחד שיעזור לך בחרום מסביב. אף אחד חוץ מהחברים שלך למסע ועשרות זבובים שתופסים טרמפ עליך. פתאום אתה מרגיש כאילו אתה יוצא למסע אמיתי, חסל סדר אוכל טעים וכבד, בלי מקלחת, בלי סלולארי כי אין קליטה ואין מטען. פתאום אתה רואה חיות, אתה לומד להכיר את הצמחים בשמם ומה הבדואים עושים איתם. אתה ישן תחת שמיכה של כוכבים ומתעורר לזריחה מדהימה.
חוץ מזה שהמסלולים הם כאלו שאת רובם אתה לא עשית. אפילו לא שמעת אליהם. ואני לא יודע למה. כי הם בין היפים בארץ ובטח בין המאתגרים בינהם.
מי בנינו היה במכתש הקטן? המרוחק שבין המכתשים אבל ההכי יפה לדעתי. מי חשב שהמסלול ממכתש רמון לספיר יהיה כל כך מרשים? מי ידע שיש מתחרה ללונה פארק ולסופרלנד בנחל ברק ונחל ורדית? מתי שמעתי את השם המצחיק הר כרבולת לפני שהוא נהפך לאימת הר הכרבולת?
והנה כבר יש פוסט שלם עבר. השאר יחכה לפוסט הבא. הרי לא הספקתי לספר איך היקום נחלץ לעזרתך כשרק תקשיב לו ואיך המדבר יעשה אותך כזה קטן אם רק תקרא עליו תיגר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
