אחרי חודשיים וחצי של עבודה בתחנת דלק בשירות עצמי, יש פוסט אחד שאני חייב לכתוב. בין הדברים הביזארים שקוראים בלילה באמצע שום מקום, בין האנשים שמרגישים צורך לשלם 250 שקל במטבעות של שקל, בין האיש שרצה לגלח את כולי בארבע בבוקר, בין כל המסוממים והמוזרים, בין כולם רק אחד בולט – רפי.
רפי הוא בחור, או יותר נכון גבר בן 40 בערך, (אבל אני אוהב לדמות אותו לפרפר) ערבי ישראלי. רפי עובד במסעדה מזרחית/ערבית לא רחוק מהתחנת דלק.
כמו רוב העובדים במסעדה, גם רפי גר הרחק מהעבודה, איזשהו כפר ערבי בצפון. לכן, לכל העובדים יש חדר אחורי לשינה. כשהמסעדה נסגרת איפשהו בשעות הקטנות של הלילה העובדים נותרים משועממים ולכן, התחנת דלק, בתור המקום היחידי שפתוח, קולטת אותם. הם יושבים שותים, אוכלים בורקסים והולכים לישון. אני כבר מכיר כמעט את כולם בשם.
אז איפה רפי נכנס? רפי בלט ביחידותו כשנכנס יום אחד, ביקש כוס קפה והמשיך לדבר לטלפון הסלולארי שלו בגרמית. אני לעולם לא אפסיד הזדמנות לתרגל את הגרמנית שלי. מאז אותו יום התחלנו לעשות שיחות נפש בחצי עברית, חצי ערבית וחצי גרמנית.
אז מה הסיפור של רפי? ממשמרת לילה אחת לשניה, משך כמה חודשים גיליתי עוד פרטים ועוד פרטים. דברים שרפי לא מספר לאנשים, לא לחבר'ה במסעדה ולא לאנשים מסביבו.
רפי גר רוב הזמן מאחורי המסעדה, בזמנו החופשי אצל ההורים ביפו ורק לעיתים רחוקות אצל האישה ו3 הילדים שלו בצפון. מסתבר שהאישה יושבת לרפי על הוריד; למה אתה לא בא יותר, למה אתה לא משקיע, למה אתה מסתובב עם החברים שלך,למה ולמה?!
לרפי נמאס, הוא לא יכול איתה יותר. כי רפי הרי פרפר וכשכולאים פרפר - הוא מת. אז מה רפי יכול לעשות? ללכת!
פשוט מאוד. רפי יעזוב הכל. נראה לי שהוא החליט את זה מתישהו בתחנה על עוד בקבוק בריזר.
אבל ההחלטה שנראתה לי סתמית וטיפשית, כזאת שפולט גבר ערבי שיכור באמצע הלילה הייתה בעצם תוצאה של חיבוטי נפש ארוכים.
בשלב הזה גליתי עם מי רפי דיבר בטלפון כל כך הרבה שעות בגרמנית. רפי דיבר עם בחורה גרמנית. ליתר דיוק פליטה כורדית מטורקיה שיש לה אישור לחיות בגרמניה. אבל השיחות הליליות הן לא רק פלרטוטים קטנים ותמימים ממרחקים של יבשת - היא אישתו!
יש לו עוד אישה פלוס ילד בגרמניה! פתאום הכל התחבר לי, לא סתם אין לו טבעת נישואין על היד אלא 2 על שרשרת שתלויה על הצוואר. רפי מנהל חיים כפולים!
רפי התחתן עם האישה בארץ אצל הקאדי בגיל 23, בנה להם בית. אבל הענייניים לא היו חלקים. החיים לחצו, המחויבות הציקה והם נפרדו. רפי בגיל 30, צעיר ברוחו, כיס מלא קצת כסף וקצת יותר שיער על הראש מעכשיו עזב לאירופה. שם הוא הסתובב בין המדינות ומצא לו עבודות זמניות איפה שהוא רק יכל. הוא התאהב בגרמניה ושם הוא התאהב בגרמנייה. התחתן והוליד ילד. לאחר כמה שנים, לא ברור לי למה הוא חזר ארצה. אולי הרצון לשפר את המצב עם האישה בארץ, אולי קושי כלכלי להתקיים מעבודות לא חוקיות, אולי הגרמנייה הציקה, כנראה הגעגוע לילדים בארץ, אבל יכול להיות שכולם ביחד.
אז הוא חזר לאישה והכל היה טוב. אז זהו שלא ממש. בשלב הזה אני הכרתי אותו. אז רפי חשב ורפי החליט ורפי עושה. רפי יעזוב שוב. רפי עשה את מה שצריך: הוא ארז את הבגדים, הזמין כרטיס טיסה, הזמין מונית לתחנת דלק, אמר לי יפה שלום ונסע חזרה לגרמניה. לא, לא שכחתי, הוא פשוט לא עשה שום דבר מהדברים האחרים. למשל לא טרח להגיד לאישתו והילדים שהוא עוזב או אפילו לעבודה שלו. אז מה על האישה והילדים, שאלתי. "הם יהיו בסדר, הם יסתדרו, השארתי להם קצת כסף, יש להם בית, הם גרים ליד ההורים שלה, הם יסתדרו".
מוזר, מפתיעה, מזעזע? בהחלט! אבל ככה רפי. לכן נורא הופתעתי שאחרי שבועיים פתאום אני רואה אותו מגיע לתחנה. מסתבר שלרפי יש מצפון, קטן אבל ישנו. האישה בארץ בוכה, האישה בגרמניה מציקה, אין עבודה טובה בגרמניה ומי רוצה לחגוג את עיד-אל-פיטר בחו"ל. בקיצור הכל רע ורפי חזר.
כמעט מצחיק, אבל ברגע שהוא בארץ, הכל נהפך, לא נהיה טוב, רק שהאישה בארץ חזרה להציק והאישה בחו"ל חזרה לבכות. גם רפי היה כבר על סף דמעות. הוא היה מגיע כל לילה, מדוכא ועצוב, לאחר שלא יכל לישון בגלל ההחלטות הקשות בחייו. הוא היה בא ושותה שתיים שלוש בריזרים רק כדי להצליח להירדם. כל לילה הוא היה מספר לי על הבחירות הלא נכונות בחייו, על החתונה המוקדמת (גיל 23), האישה הלא נכונה, המקום הלא נכון.
אני, מה כבר אני, אני מקשיב בריכוז, שומע ומבין, כמו שאני יודע טוב, לא יודע מה באמת להגיד, חוץ מ"לך אחרי ליבך". אז הוא טס חזרה לגרמניה. יש לי את הכתובת והמספר טלפון שלו בגרמניה. מעניין האם אני אתקל בו עוד בחיי?
לאחר שקראתם את כל מה שאני יודע על רפי, שלל פיסות מידע שנאספו במשך חודשים של משמרות לילה עם ערבי קצת מסטול ושיחות עם אנשים אחרים עליו, חייב להיות לכם דעה עליו. שלילית, בגלל שהוא חי חיים כפולים, זונח את כולם ועושה מה שבראש שלו ובאופן כללי חסר מצפון. או חיובית בגלל שהוא אדם שיודע ללכת אחרי הרצונות שלו, חי את החיים במלואם ונהנה, ראה עולם, לא מתייחס למה שהחברה חושבת וזה שבסוף יש לו מצפון קטן. אז לא משנה אם הדעה שלכם עליו היא חיובית או שלילית, רפי הוא מסוג האנשים שחייבת להיות אליהם דעה. דעתי עליו בסך הכל היא חיובית - הוא לימד אותי הרבה על העולם. אני לא בטוח שהוא יודע, אבל הוא כן.
פוסט זה התחלתי לכתוב אחרי חודשיים וחצי בעבודה בתחנת דלק. בבית במחשב האישי שלי ובעבודה בפאלם תוך כדי משמרות משעממות. לקח לי חודש שלם לכתוב את הפוסט הזה. עכשיו שאני כבר שלושה חודשים מאז תחילת העבודה בתחנת הדלק - אני כבר לא שם.
התחלתי השבוע עבודה בחברה בתל אביב, צוות תמיכת מחשוב, לא רחוק מכיכר רבין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
