מחפש מברג פנוי להברגה

כשאני שוכב במיטה, חושב על שעוד כמה שעות צריך לקום, אני לא מצליח להרדם. אני מחשב את השעות שיש לישון, מה עבר היום ומה יהיה מחר. אז כדי לנסות ולהרדם אני סופר כבשים. אבל אצלי, יש בעיה. זה לא שהכבש ה16 המפורסם שמסרב לקפוץ מעל הגדר. זה הכבש הראשון! הוא תמיד נדחף בתור, נעמד ליד הגדר, חוסם את הדרך ומסרב לזוז. הוא עומד שם, מתגרד ומלכחך עשב.

ולי דווקא אין בעיה עם זה, כי זה כבש נונ-קונפורמיסט, ששובת למען מטרות נעלות שאני לא יודע מה הן. ואני, אני כולי בעד נונקונפרמיזם ומאבק הפועלים. ואפילו בעד כבשים מאז המשפט המפורסם "צייר לי כבשה". אז אני עושה תרגולים מחשבתיים. כמו שלמדתי במדטציה. אי אפשר לרוקן את המוח, אז מכוונים, מצמצים ומתווים אותו - אני מתרכז בכבש האחד. מתעלם מכל השאר. מתרכז בצורה של התלתלים שלו, מה הוא אוכל, באיזה צבע הוא הלילה. לפעמים זה עובד ואני נרדם. אבל לפעמים, רק לפעמים, מתוך הריק המחשבתי שבין התרכזות בשטויות לשלווה של השינה קופצים פלאשבאקים.

הלילה קבלתי פלאשבק לשוק. פתאום הייתי בשוק של שטויות שנטי. ושם היה בחור עם מצלמה. לקח לי כמה שניות להבין, אבל פתאום ראיתי מולי את השוק, של נוסה באוסטליה, הבחור עם המצלמת D70 הוא יהודי אמריקאי שטייל עם כמה ישראלים. היה יומיים כיפים איתם בגלישת גלים בנוסה שהצטערתי שהם נוסעים לכיוון שממנו באתי ואני לא אצטרף אליהם. וכל זה דברים, אנשים, מקומות ופרצופים ששכחתי לפני הרבה יותר משנה.

זה גרם לי לכזה שוק שהתעוררתי. והנה אני פה, כותב פוסט בשתיים בלילה.

קולט שכבר איזה שבוע וחצי אני או לומד או עובד או ישן ועושה הפסקות רק כדי לאכול ולעשות סקס.

ולראות הישרדות. משום מה עדיין לא הפסדתי פרק אחד מהסדרה הנמרחת הזאת. מזל שיש ערוץ 10 באינטרנט.

אז אני מתקן את עצמי, אני עוצר רק כדי לאכול, לראות הישרדות או לעשות סקס. סוג של חיים. אני צריך חופשה. או לפחות ללכת לרוץ כמה קילומטרים.

בנימה שונה לחלוטין. מסתבר שבפוסט הקודם, על "מלח הקסמים המקרר" טעיתי בחישוב. ולמרות כל הסטודנטיות למדעים שעוברות פה - אף אחד לא תיקן אותי. לא חישבתי משהו שנקרא אנרגיית סריג. עכשיו אני לא ממש יודע לחשב את זה במדוייק עדיין, אבל הקרור אמור להיות הרבה יותר עוצמתי. בואו נזרוק מספר 150KJ . אבל הידע שלי במכניקת קוונטים היא די חלשה, אז מסתתרים שם עוד הרבה חישובים שאני לא באמת מכיר. אז בנתיים נגיד שהשינוי יכול להיות עד אולי אפילו מעלת צלסיוס! או שאני אחכה לקורס כימיה פיזיקלית, או שאני פשוט אגנוב ציוד מהמעבדה ואנסה בעצמי.

בברכת שאני אפסיק לחפש נוסחאות לחישוב מרחק בין היונים והאנרגיה שלהם ואלך לישון.

כבר בתור ילד, אמא והאחיות הגדולות מספרות, הייתה לי תפיסה משונה. בגיל 4 כשהיו מגישים לי ארוחה חמה מידי לטעמי - הייתי שם עליה מלח. בתוך ילד הייתה לי תפיסה שלשים מלח על אוכל חם מקרר אותו לפחות טוב כמו לנשוף "פווו" עליו. הגדולים המשיכו לצחוק עלי ואני המשכתי להאמין.

עד לימים אלו. אולי זה לקח לי איזה 20 שנה להוכיח את זה. אבל סוף סוף יש לי את הכלים הניסויים והמתמטיים להוכיח שמה שהאמנתי בו בגיל 4 הוא נכון. לשים מלח שולחן על אוכל חם מקרר אותו!

קצת כימיה ומתמטקיה, אני מקווה שאף אחד לא יבהל:

NaCl_(s) à NaCl_(aq) à Na⁺_(aq) + Cl^-_(aq)           ∆H=+3.6KJ

בשפה הגיונית, כל כמות סטנדרטית (מול אחד) של מלח שמומס ומתפרק במים יבלע 860.4 קלוריות (אנרגיה) מהסביבה שלו (3.6 קילו גאול), מה שנקרא "תגובה אנדותרמית". וזה נכון לגבי מה שלא תהיה הסביבה שלו, נניח תפוחי אדמה מעלי אדים. נשמע מגניב.

אבל מה שזה בעצם אומר שאם שופכים 58.4 גרם מלח שולחן (בערך רבע מהמלחיות הקטנות שמוכרים בסופר) לתוך שוט אחד (60 מ"ל) של מים (כי סך הכל רוב האוכל שלנו מורכב ממים), הטמפרטורה של המים תרד ברק 0.014 מעלות צלזיוס. מה שאומר שתקבל שוט מאוד מאוד מלוח ורק מזערית קר יותר.

אז אפילו לקרר את הבירות זה לא יעזור לך. באסה.

אבל זה לא משנה! זה רק מוכיח שהטענה שלי בגיל ארבע הייתה נכונה ואפילו אז הייתי יותר חכם מהאחיות שלי!

לפחות משהו אחד טוב יצא מהתואר הזה...

עד שלא ראיתם אותי לובש חלוק מעבדה וחובש משקפי מגן ענקיות - לא ראיתם בחור סקסי!

אני במיוחד צריך את משקפי המגן הענקיות כי אסור להיות עם עדשות במעבדה. אז אני עם משקפיים ומעליהן משקפי מגן. הסתכלתי במראה, ראיתי כזה חנון שאפילו אני רציתי לתת לו כאפה.