מחפש מברג פנוי להברגה

7:20 בבוקר, הטלפון הסלולרי שלי מתעורר ומתחיל לצפצף, מחכה שאני אתעורר.

אבל הבורג עמוק בחלום. ובחלום שלי, אני מתעורר, ובטוח שהכפר הסמוך של הליליפוטים (גמדים) התקינו את הפעמונים החדשים בכנסיית הכפר שלהם. הם חוגגים את המאורע בצילצול בפעמונים, סטייל עיירות ציוריות באירופה, כשיורש העצר מתחתן או משהו. נחמד להם, אבל אין שום סיבה שאני אקום בגלל זה, אז המשכתי לישון. ובאמת אחרי דקה, הצלצולים פסקו.

אחרי רבע שעה שוב אני שומע צלצולים, אז הבנתי שהגיע כבר היום השנתי לחניכת הכנסיה והליליפוטים שוב חוגגים בצילצולים. קצת מרעיש, אבל טוב נו.

רק רבע שעה אחרי זה, בפעם השלישית, שהסלולרי התחיל לצלצל, הבנתי שלא יכול להיות שעברה כבר עוד שנה. משהו פה מוזר. עד שקלטתי שזה בעצם השעון המעורר כבר היה שמונה והשיעור שלי היה אמור להתחיל עוד 10 דקות.

ונפתח את החודש עם אתנחתא קומית קלה:

להשתין בלי להפליץ זה כמו תזמורת בלי חצוצרה