לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מחפש מברג פנוי להברגה


אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים

Avatarכינוי: 

בן: 41

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2005    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2005

פנינת חוכמה חתונתית


מי שצועקת את שם החתן בכניסה לגן אירועים,

שלא תופתע שאחרי שעתיים תראה אותי שותה בירה ליד רחבת הריקודים.

 

תמצית יותר מפורטת: סימפ' ואני נסענו בשדות כדי להתחמק מפקקי אחרי הצהרים בדרך הבייתה ובדרך ראינו הכנות לחתונה באחד מגני האירועים. התקרבנו וראינו את החתן והכלה מגיעים לשם. אחריהם הגיעה השושבינה וצעקה ל"אסי" החתן.

היה קצת צפוף בין ההורים של החתן והכלה אז המשכנו בנסיעה הבייתה. נחנו כמה שעות ויצאנו. רק שבמקום לצאת למסיבה או לפאב יצאנו לחתונה. השומר בכניסה אפילו טרח לשאול לאן אנחנו הולכים ובנונ-שלנטיות שאני עדיין גאה בא, אמרתי לחתונה של אסי בפרצוף של "כאילו דא". חמקנו לנו פנימה.

אכלתי כמה מנות אחרונות ושתיתי בירה אחת. סימפ' מסיבותיה לא רצתה לרקוד או לשתות (חוץ מכמובן חצי מהבירה שלי שהיא "רק טעמה") ואני נזכרתי שאני לא כל כך נהנה אפילו בחתונות שאני מוזמן אליהן. אז בין לא לרקוד, לשתות לבד (שאני מתעב) ולאכול אוכל מגעיל מקייטרינג, העדפנו לקחת מצבור של סוכריות על מקל להתקפל די מהר ולחזור אלי הבייתה.

 

עכשיו אני יכול לעשות עוד קו על משימה נועזת. כבר עבר המון זמן מאז מילוי הקודמת והרי גיל 22 כבר מעבר לסיבוב...

נכתב על ידי , 24/4/2005 17:31   בקטגוריות משעשע  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אלטר אגו ב-1/5/2005 14:31
 



שיקוץ


עוד פעם.

עוד פעם הוא חזר.

הוא:

הידוע גם כנגזרת ויטמין A

בשם איזוטרין

אבל ידוע להרבה מאוד בני עשרה (או בני עשרה לשעבר) בתור ראקוטן.

 

למי שפספס, לא שמע או לא ידע. ראקוטן היא פחות או יותר תרופה נגד חצ'קונים. תרופה מאוד חזקה עם הרבה תופעות לוואי אבל בדוגרי תרופה מעלימת חצ'קונים.

כבר השתמשתי פעם בתרופה בגיל 16 , היא לא כל כך עבדה. בעצם היא כן עבדה, אבל ברגע שהפסקתי החצקונים התחילו לחזור. ניסו לשכנע אותי לחזור אליה כבר כמה פעמים אבל לא הסכמתי, עד לפני שלושה חודשים. והנה אני כבר באמצע הטיפול.

מה זה אומר? הרבה סבל בעיקר. סבל חלש אבל מתמשך. יובש מציק בשפתיים, אז חייבים להסתובב תמידית עם וזלין אחרת מתקלפים. יובש בעינים, אז צריך טיפות עיניים, אסור ללבוש עדשות מגע וראיית הלילה נחלשת. עור מגורה, רגישות גבוהה לשמש (מדהים שאני יכול להשרף יותר מהר ממה שהייתי קודם). כאבי שרירים. עייפות כל ערב. אז הפסקתי לנהוג בלילה, שזו מגבלה רצינית ובאופן כללי - באסה. הדבר שבמיוחד הציק לי זה צמצום מסיבי עד אפילו יבוש מעיין האלכוהול.

אבל הדבר הכי נוראי שהגיע רק בשבועות האחרונים והורס אותי לאט לאט זוהי תופעת הלוואי הכי חמקנית - הדיכאון. הקשר בין מספר התאבדיות של בני נוער ברחבי העולם לבין התרופה הוא לא ברור לחלוטין אבל הדיכאון הוא כן תופעה שמופיעה.

אני חושב שכל בן אדם, שהייתם גורמים לו לכאבים פיזיים קטנים ומתמשכים, מרדימים אותו בשמונה בערב, גורמים לו לנהוג כמו סבתא זקנה בלילה ולוקחים ממנו את האלכוהול שלו, יכנס לדיכאון, במיוחד אם הוא בן נוער עם חצ'קונים, כמו הרוב המוחלט של המטופלים.

בכל מקרה כן, זה הגיע גם אלי. לא שהייתי אופטימי בקלות קודם, אבל עכשיו זה נורא. כל דבר קטן יכול לזרוק אותי לרצפה. כמה מילים לא במקום ואני נכבה לחלוטין, רוצה להתכווץ ולבכות. במיוחד הרגש הזה, זה חדש לי, הרצון לבכות. הוא תוקף אותי בשבוע האחרון כל יום. אני בן אדם שתמיד עצר את הרגשות שלו, אני לא יודע איך להתמודד עם כל החשק, פשוט חשק לבכות.

למשל ברביעי בבוקר נסעתי ברכבת והקשבתי למילים של הדיסק של אפרת גוש. כל שיר שם הוא על טרגדיה במערכת יחסים וללבות שבורים, אבל בין זה לבין לחטוף רצון להתחיל לבכות מאחורי המשקפי שמש באמצע הרכבת יש הבדל גדול.

קשה לי עם דיכאון תרופתי, הוא לא בעל הגיון רב ואני, הרי אני חייב למצוא את ההגיון בכל דבר. לפחות בדברים שאני עושה.

הייתי במעקב שיגרתי אצל הרופאה לפני כמה ימים. סיפרתי לה על היובש, סיפרתי לה על הכאבים, אבל לא הזכרתי במילה את הדיכאונות. היא במילא לא תוכל לעשות כלום, רק להוריד את המינון. אם המינון ירד, תקופת הטיפול תתארך בכמה חודשים וזה אומר דחיה נוספת של הטיול הגדול. אם הייתי מזכיר אפילו במילה דברים רצינים יותר כמו פגיעה עצמית (שאני ממש לא שם - רק הבהרה אם נבהלתם לרגע) אז אוטומטית בן רגע היא הייתה מחוייבת להפסיק את הטיפול בי, מעין הוראות של שימוש בתרופה. זה נראה לי הפתרון הכי גרוע, מה הטעם בסבל שעברתי בשלושה חודשים אם אני מפסיק באמצע?! לפחות נסבול עוד קצת, בשביל הסיכוי, שנראה לי יותר ויותר קלוש, שהפנים שלי יתנקו לחלוטין.

לא עושה רושם שבלוטות השומן בפנים מתייחסות במיוחד לתרופה, קצת, אבל כיתוש מציק ליד האוזן, לא משהו אמיתי אלא כטרדה. לעומת זאת הגוף בכלליות מגיב. דווקא מגיב באמת, הכולסטרול זינק מרמה של בחור צעיר ורזה לגבר שמן, ככה גם השומנים השונים בדם.

ובכלל בתור בחור שעוד חודש-חודשיים נהיה בן 22 לא הייתי אמור לעבור את כל החרא הזה כבר?!

 

הערה: היום (שישי) שבו סיימתי לערוך את הפוסט הזה, אולי בגלל החופש והשמש, אולי סתם השקט ואולי בגלל ששכחתי את הדיסק של אפרת גוש במכונית שלי שנמצאת במוסך, אבל בכל מקרה אני מרגיש הרבה יותר טוב, נפשית, שזה מה שחשוב.

 

לא ברור לי איך מפוסט ראקוטן זה הפך במשך החודשים שלקח לי לכתוב אותו לפוסט הדכאון ראקוטן. אבל אני שוקל לחסום אותו לתגובות בגלל זה. פעם ראשונה שאני אעשה דבר כזה. ואז מה הטעם לפרסם?

אז זה מפורסם עם תגובות, רק תשתדלו לא להיות אידיוטים (כמו שאני בדרך כלל).

נכתב על ידי , 15/4/2005 17:06   בקטגוריות פסימי  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Siegfried ב-29/4/2005 23:19
 



UnderStatement


נתקלתי בתור לרופא בעלון הזה:

 

 

וזה תלמידים הדגמה של מה זה Understatement שקרוי בעברית "לשון המעטה".

הם פשוט יכלו לשכתב את כל מה שנמצא במשבצת הכחולה שלי בתור; "אתן משתגעות לחלוטין ומתפרצות על כל מי שמסביבה. במיוחד אם הוא החבר שלכן."

כל מחזור זה יגיע, כל פעם נריב, כל פעם כשהמחזור יגיע נשלים לחלוטין. רק כל חודש אתה לא תדע האם החודש הוא אקטיבי או פסיבי. האם היא תבכה, או תצרח? חיים קשים חייו של גבר.

אבל מה לעשות שאנחנו כמו כלבלבים קטנים, כמה שיבעטו בנו, תמיד נחזור. חיי אהבה...

נכתב על ידי , 11/4/2005 20:41   בקטגוריות שחרור קיטור  
52 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יצור מוזר :] ב-29/4/2005 09:58
 





28,701
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מסעות , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבורג אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בורג ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)