 כינוי:
בן: 41 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2007
בשופי
זו מילה נהדרת. המילה האהובה עלי בשפה העברית. היא גם לא כל כך מוכרת, אז היא יכולה להיות רק שלי, ורק אנשים טובים מבינים את הפירוש שלה. רשמית, מילון אבן שושן מגדיר " שֶׁפִי; בנחת, בשקט". אבל זה הרבה יותר. בשבילי המשמעות היא "שאנטי, רוגע, תירגע, אל תדאג, שלווה אין קץ, מעין אקונה-מטטה וno worries ביחד". אבל חוץ מהמשמעות השנטית שלה היא גם מתגלגלת מציין על הלשון, בבב-שששששווו-פפפפי. הפ' הלא דגושה בסוף מעבירה את הרוגע שהמילה. יש המחמירים שאומרים: וואלה אחי, מה זה השנטי פה, סוף סוף הקרחנה נגמרה והלקוחות הלכו, אבל צריך לתקתק ולסדר הכל חזרה." והתלמיד חכם יענה לו: "בשופי אחי, אל תהיה כל כך לחוץ, יש זמן, בוא שב, תוריד איזה צ'ילום".
אבל למה לדבר אם תמונה מעבירה את הכל טוב יותר. והרי לכם תמונת שופי.
יום שישי שעבר. בהחלטה די ספונטאנית משפחת שביל (ישראל) התאספה לה שוב, בייצוג חלקי שנכנס לתוך מכונית אחת עם דלקן ויצאה לה לעבר ים המלח בחיפוש אחרי המעיין הנסתר. השמועה דיברה על מעיין גופרית חם על חוף ים המלח שאי אפשר לראות אותו מהכביש. ובעיקר שבניגוד למעיינות האחרים שנוצרו בשנים האחרונות על חוף ים המלח, זה אמור להיות די בודד, בלי ערסים, בלי משפחות. ואכן לאחר קצת ברבורים מצאנו מקום מגניב ביותר. והרי לכם תמונת שופי, או לפחות תמונה שלא רואים פנים של אף אחד. חוף ים פרטי, צילייה קטנה שאלתרנו, ערסל, בשרים על האש. אבל הכי כיף לשבת במעיין החם, בין הבועות שעולות מהקרקעית עם בירה קרה עד שחם לך מידי במי הגופרית ואז פשוט לעבור לצוף במי ים המלח הקרירים, לצאת להתייבש בשמש קצת, לעשן איזה גוינט קטן ולחזור על כל התהליך. מדהים כמה קל להעביר יום שלם בשנטי עם חברים. סליחה, מדהים כמה כיף להעביר יום כזה שופי עם חברים.
| |
בצלאל ועבודה
המבחנים לצילום בבצלאל, היו שבוע שעבר, יום רביעי. היה יום משעשע, הוא התחיל מוקדם מידי בבוקר בנסיעה ליפו. להדפיס מחדש כמה תמונות באיכות טובה יותר, כי כרגיל רוצים לשנות ולעצב עד השנייה האחרונה. בהמשך היום היה מפגש פסגה ישראבלוגי, הווי סטודנטיאלי שכלל כרזות מההפגנה בכיכר פריז ופסטה ברוטב עגבניות שרק סטודנט במעונות הר הצופים יכול להחשיב בתור פסגת הקולינריה.
המבחן עצמם, היו סבירים. ציפיתי כבר להרבה יותר גרוע. חשבתי שאני אכנס לחדר סטייל כוכב נולד, עם חבורה של אנשים שינסו להשפיל אותי ולרדת על הצילומים שלי. אבל זה היה חבורה של אנשים (שלושה + סטודנט בוגר) שניהלה איתי שיחה קלילה.
הוועדה הראשונה הציקה לי קצת יותר מהוועדה השנייה שפשוט די נתנה לי לקשקש באיזה נושא שרציתי. אבל בשתיהן שאלו אותי שאלות בסגנון של "אם עכשיו היה לך את כל הידע הטכני והאומנותי, היינו בונים לך סטודיו מדהים, לא מגבילים אותך כספית וחברי הועדה היו העוזרים האישים שלך, את מי היית רוצה לצלם בסטודיו ואיך להציג אותם?" או "איזה אמן משפיע עליך? הוא?! אז למה לא רואים את זה פה? תסביר!" אז התפלצנתי חזרה. וניסיתי להכניס במשפטים שלי כמה שיותר מושגים כמו צמצם, עומק שדה, קומפוזיציה, צללים, אטרביוט, צבע והשראה תוך כדי הצבעה על תצלומים שחלקם היו אפילו בערך קשורים.
אבל סה"כ אחרי פחות משעה כבר סיימתי 2 ועדות ולא מעט סוכריות למציצה חינמיות ושכנעתי את עצמי שיצא די טוב. כי הועדה הראשונה גלשה המון בזמן וגם אחרי שנזפו בהם להתקדם הם המשיכו לדבר איתי עוד כמה דקות ובוועדה השנייה אחד החברים אמר לי שרואים שאני מנסה הרבה תחומים שונים של צילום שזה טוב ושנראה לו שלימוד בבצלאל זה בדיוק מה שאני צריך בשביל להתרשם מיותר אסכולות ולהתמקד בתחום מסוים (או משהו בסגנון). אז שכנעתי את עצמי שיצא די טוב. נראה מה היה באמת, איפשהו באמצע מאי, כנראה, התשובות. לא שגם אז אני אדע האם אני ארשם ללמוד צילום גם אם אתקבל.
אז מצד אחד אני רוצה להתקבל, כי זה תפיחה ענקית על הגב ונותן לי את הבחירה. לעומת זאת אם אני לא אתקבל, בסדר, זה בסה"כ אומר שאני יכול להמשיך עם זה בתור תחביב ושאני צריך ללכת ללמוד ביוטכנולוגיה ובעיקר חוסך לי את הדילמה. אז כנראה שנזרום.
מחר אני מתחיל עבודה חדשה. משרה מלאה, משרד רציני. כמעט שנתיים שלא עבדתי במשהו מסודר באמת. חברת היי-טק קטנה, 8 אנשים בחברה ואני עומד להיות ה"מרכז שירות לקוחות ותמיכה טכנית עולמי". או במילים אחרות לעבוד עצמאית בערבים, בהתאם לשעון ניו יורק, לענות באנגלזית ל3-4 פניות טלפוניות בערב ובשאר הזמן להקדיש ללימודים שלי. כלומר העבודה המושלמת בשביל סטודנט. אם היא טובה כמו שהיא מצטיירת, במיוחד הקונספט של שכר בסטנדרטים של היי-טק, אולי שווה דווקא כן ללמוד באזור המרכז ולו רק כדי להישאר בה. נתחיל לגלות מחר בבוקר.
חג/יום עצמאות שמח לכולם ובתקווה שאני לא אצטרך לראות עוד מנגל בזמן הקרוב.
| |
 שאלה פילוסופית
אומרים שאם אף אחד לא שומע עץ שנופל ביער אז אולי הוא לא באמת נפל.
אז כאשר עץ אבוקדו זקן נופל ונוחת בגינה של השכנים,
אם לא שמעתי אותו נופל,
אני יכול להתנהג כאילו הוא לא נפל
ואני לא צריך לגרור אותו משם?
חבל, זה היה עץ אהוב. חוץ מהעובדה שהפעם האחרונה שאכלתי אבוקדו ממנו היה בגן.
השורשים נשארו במקום. את הגזע גררתי חזרה לשטח שלנו ולו רק כי השכן עמד לידו והסתכל עלי במבט חמור. אולי זה קשור לעובדה שהוא כמעט מעך לו את הטרקטור והמחסן.
כל המזג האוויר הזה היום, הרוח שהפילה את העץ, זה לא טוב. החום, החול, הריח, היום זיכרון, נותן לי תחושה של משהו נורא עומד בפתח.
| |
 פרצוף תפוח אדמה
כשמאבטח מוצא אותך מצלם ב2 בלילה במקום שאתה לא אמור להיות בו אז אתה מסביר; "אני מצלם חללים ציבורים בחתך של זמן לבצלאל."
בתגובה אתה מקבל שתיקה מאוד מביכה והבעה מבולבלת שהתיאור הכי מדוייק שלה זה, פרצוף תפוח אדמה.
יום שלישי ראיון בבצלאל. אחלו לי בהצלחה. אני חושב...
| |
קשרים בחו"ל
Subject: Happy holiday
Hi
We haven't talk in a long time and it’s a Jewish tradition to greet a happy holiday at Passover. Or Easter if you are not in to this whole Jewish things.
So, a few days too late: Happy Holiday! (With strawberry taste pudding on top)
Actually I thouth of you in the last few weeks and I'm just using this occasion as an excuse to hear what is going on in your life.
But it's impolite, so I will tell you a bit about mine. Exactly a year ago I eat the Passover dinner at the Jewish community at Lung Prubang, Laos. Than another two month at Vietnam and Thailand and the flight back home. A huge shock, to come back to life, everything you left behind for almost 10 month.
So after doing nothing for a while I started to waiter at a restaurant. Nice place, close by, with ******. I like it for a month before starting to feel locked. So I grouped up with some people and set to walk the "Israel Track". A walking trail, 940 km long (583 miles for the troublesome), from the northern tip of the country to the southern tip. Going throw mountains, rivers, spring, holy site to all religions, villages and cities. We started out two weeks after that war thingy with Lebanon and from mountain lake to deserts, it took us 60 days. That put me in a great fiscal shape, wore out my shoes and got me a huge amount of memories and fun. And some new true friends.
A day after the trip ended I was sitting in a hostel at Eilat city, chilling out with a friend from the trip and discussed what we will do now. Return to work at the restaurant? Work at something more series? To continue traveling? Or start studying? And than I got a SMS. It was an advert: "Stop sitting on your ass and start studying! You choose what, will pay the bill". It was for a student loan, but the message sunk in. A week later I started a course for the UNI admission exam. Three month later I got a grade in the top 98% of the population. (Just wanted to showoff).
So now I'm signed up the study Biotechnology at October and waiting for the answer. So now I'm looking for a fun job till than (got one?).
Hope you're having fun what ever you doing.
I know the letter got really, but really long, still I'll be very happy getting a reply, Hearing what new.
Messenger: ******
Skype: *****
Or just reply…
משפחה, חברים מהטיול ושאר ירקות קיבלו את הדואל הזה. מעטים האנשים שהדואל שלהם שרד אצלי. כי רוב הכתובות, נרטבו, נעלמו, התעדו או שסתם זרקתי אותם כי לא באמת רציתי לשמור על קשר עם האיש.
אבל נשארו כמה אנשים שהיו לתקופת זמן יחסית קצרה כל העולם. אם בעבודה באוסטרליה או באוטובוסי תרנגולות במזרח.
קצת נוסטלגיה, מה רע?
| |
הזיית פגישה ראשונה
הזיית יום...
ראיתי אותך בפאב אפלולי, רוכנת על הפאב, משחקת בשעמום בקש הצבעוני שבקוקטיל המצועצע שמולך. ניגשתי אליך, ביקשתי לשבת ליד ואת הנהנת בחוסר אכפתיות. שנינו מכירים אחד את השני, כבר מזמן, אבל אף אחד לא מראה. משחקים אחד עם השני, פלרטוט קדימה, פרצוף נעלב אחורה וכמה דקות אחרי אנחנו כבר במכונית בדרך אלי. בנתיים עוד לא נגענו. רק יד שמתשפשת כאילו בטעות בהליכה. יד צוחקת שמונחת בלי משים. באוטו אני מתחיל להתחמם, כבר לא יכול לשמור את היד לעצמי. ביד שמאל נוהג ויד ימין כאילו קיבלה חיים משלה. עוברת לה לברך שלך. מלטפת לאט לאט, מעבירה את חום הגוף. לאט לאט היד מטיילת לה במעלה הרגל החלקה, נכנסת לאיטה מתחת לחצאית. את הכל אני עושה לאט לאט, בכלל לא מסתכל. מתנהג כאילו אני נוהג כרגיל ורק היד הימנית שלי מעורבת בדבר.
היד שלי כבר מגיעה, אני מרגיש את חום שיוצא ממך, את הרטיבות שבתחתונים. וממך יוצאת אנחה. אנחה חבויה. אני מגביר לאט לאט את הקצב ואת מתחילה לגרגר. אבל פתאום נמאס לך מהמשחק האיטי הזה. את זורקת את היד שלי, משחררת את החגורת בטיחות, מחייכת אלי המופתע, חיוך ענק, ורוכנת אלי. משחררת את החגורה שלי, את הכפתורים של הגינס ומשחררת אותי לחופשי. הזין שלי מתנשא ישר כמו תורן, מאושר ושמח, יודע מה מצפה לו.
את מתחילה להעביר ליקוקים ארוכים על צידי הזין, כל הדרך מלטה למעלה. שוב ושוב. אני כבר מתחיל להשתגע, מתי, מתי כבר תמשיכי הלאה. אבל מצד שני, זה הופך להיות יותר קשה ויותר קשה להתרכז בכביש. עד שאת כאילו יודעת בדיוק מה אני רוצה, מכניסה אותו בפעם אחת, כמעט את כולו לתוך הפה שלך. אני מרגיש את המציצה, את הלשון החמה והרטובה שלך מלטפת לי את הזין. אני מתחיל לרחף, העיניים מתצמצמות, מתחילות להיעצם. אני נלחם להמשיך להסתכל על הכביש. אומר לעצמי, תיכף עדיין לא, תיכף מגיעים.
עד שבאמת הגענו אלי ובדיוק אז, אני מרגיש את הגלים, מתחילים מלמטה. אני מרגיש את הלחץ המתוק מתצטבר לו, ואיך שאני עוצר את האוטו אני נותן לעצמי להשתחרר, הכתפיים רועדות, האצבעות שלי נלחצות ותופסות לך ולוחצות את הצוואר. גלי הנאה ממשיכים ושוטפים עד שאני נרגע.
אנחנו מתנקים ונכנסים אלי. סוגרים את הדלת, ואני נצמד אליך מאחור. מחזיק אותך חזק, לא נותן לך להסתובב. שולח ידיים מתחת לחולצה. אני מופתע, אין לך חזייה. אבל החזה היפייפה שלך עומד זקוף ויפה. אני מלטף אותו, נהנה להרגיש אותך מגרגרת צמודה אלי. מתחיל להרגיש את הזין מתעורר חזרה במכנסיים שלי, שגם הוא מנסה כמה שיותר להיצמד אליך. אני משחרר אותך מהאחיזה, את מתנתקת ממני, מסתובבת עלי ואני מוריד לך את חולצה. הציצים הנהדרים והזקורים עומדים מחכים לי, עגולים ורכים. את מורידה לי את החולצה ובאה לנשק אותי בצוואר. אבל פתאום איזה גיץ נדלק לי בראש. אני תופס לך את היד המושטת, מסתובב לך אותה מאחורי הגב ומפנה אותך הרחק ממני. אני דוחף אותך לשולחן. מצמיד אותך אליו בכוח. את מתחילה להתנגד, אבל אין לך ברירה, היד שלך מסובבת ועם כל התנגדות אני מסובב רק חזק יותר. זה כואב לך ואת אוהבת את זה. אני יודע את זה, עוד מהזמנים שהיו. את תקועה בעמידת ר'. הציצים שלך נמעכים על השולחן אני עומד מאחוריך מסתכל על החצאית. בלי לשחרר אותך לרגע, או להרפות לשניה, אני שולח את היד השנייה לחצאית, מוצא את החוטני שלך ומושך אותו בפרעות ממך. נותן לו לפול לרגלייך. מעביר את החצאית למעלה כשמולי מתגלה ישבנך הלבן. מחזיר את אור הירח הקטן שנכנס מהחלון. אני מעביר ליקוק מהיר, על השפתיים החיצוניות שלך, רק לטעום את הטעם, מפליג פנימה. עושה סיבובים מסביב, מטייל עם הלשון, עד שאני מצמצם את העיגולים מסביב, מתקרב לדגדגן. עד שאני נוגע בו, מעביר עליו ליקוקים. אני קורא לך ואומר, אל תשמעי קול, אני לא רוצה לשמוע אותך, קול אחד ואני מפסיק. אני ממשיך, מתרכז עכשיו בדגדן. מלקלק ימינה ושמאלה, עוטף אותו בשפתיים, כאילו יונק. את מתחילה להאנק, בורחות לך כמה אנקות שאת מנסה להסתיר. אני נותן לך להיאנח כמה פעמיים, לפני שאני חוזר לעצמי, מפסיק ללקק, ורק כדי לתקן, נותן נשיכה הגונה בישבן. האנקה של קודם נהפך לזעקת כאב טוב. ואני לא מפסיק עד שנשאר עיגול של סימני שיניים אדומות על הישבן הימני שלך.
אני פותח את המכנסיים שלי, מכוון את הזין שלי לכוס שלך, מכניס רק את הכיפה. נהנה לעצור שם, להרגיש את ההרגשה של הצרות שלפני. את נהיית חסרת סבלנות, דוחפת אחורה מהצד שלך, אבל אני לא אתן לך שום שליטה הפעם, אני זז במקביל אחורה. ככה שאנחנו נשארים בדיוק באותו המצב ואני רק מסובב שוב את היד שלך. ואז אני נכנס, בפעם אחת, מכה אחת חזקה עד הסוף. את משתוללת.
שם שוב אני עוצר, מרגיש אות החום, הרטיבות לכמה שניות לפני שאני מתחיל לנוע קדימה ואחורה. פנימה והחוצה. לוקח את היד השניה שלי, מרטיב אותה בפה ושולח לציצי השמאלי שלך, עושה עיגולים מסביב. עובר לצבוט, בהתחלה חלש, אבל מתחזק ומתחזק. וככה גם הקצב של הזיון, לאט לאט מגביר את הקצב. נהייה יותר ויותר פרוע. אני כבר צריך קונטרה, אני עוזב את הציצי שלך לשלום ומחזיק אותך בצוואר, ככה את לא יכולה לזוז חוץ מביחד איתי ולי יש במה להחזיק. את כבר מזמן תופסת בשני הידיים חזק חזק בצידי השולחן.
הקצב והפרעות גוברים. השולחן כבר מתנדנד. הדברים מתחילים לפול ממנו. אבל לאף אחד לא איכפת, שנינו מתקרבים. אנחנו עושים המון רעש, הדברים שנופלים מהשולחן, השולחן בנחבט בקיר, את צועקת, אני נאנק. והקצב רק גובר וגובר, זיעה מתחילה להצטבר, החדר כבר כולו אפוף ריח של זיון. אני מתחיל להרגיש אותך מתכווצת מסביב לזין שלי ואני מרגיש שזה כבר הסוף, הרגעים האחרונים, להחזיק את ההרגשה, הרעידות בגוף של שנינו מתחילים. נשטפים בהנאה, ונופלים על הרצפה הקרה חסרי כוח.
ואז את אומרת לי, אחלה פגישה ראשונה. יום שישי שוב פגישה ראשונה?
| |
31 שעות
31 שעות ועדיין בהכרה. בערך. כשהתעוררתי אתמול בבוקר, לא חשבתי שיעברו כל כך הרבה שעות עד שאני אראה את המיטה שלי שוב. למה זה קרה? אני לא לגמרי בטוח. אבל אני יודע שהיו באמצע כמה סידורים, המון אירועים משפחתיים וגם לא מעט משחק מחשב חדש בשם Caesar IV . תתיישב, בנה לך כפר, שיהפוך לעיר רומאית ולבסוף לקיסר של כל האימפריה. פאק זה ממכר.
האמת שפשוט לא הרגשתי צורך ללכת לישון. אחרי הסדר, כבר היה מאוחר ולא הרגשתי עייף. משם איכשהו הגעתי לבוקר. ואז כבר הכנות למשפחה. והמשפחה הגיעה. ורק עכשיו חזר להיות פה שקט.
אני חושב שהכי חבבתי את השעה ה28, כן, כן, ה28. איפשהו שם, מסתמם לי בשמש בזמן ארוחת הצהרים המשפחתית בחצר התחלתי להזות. בעיניים פתוחות ובחשיבה מעורפלת. התחלתי לראות את טימון, החזיר החביב ממלך האריות. אבל זה חלף, לצערי.
בשעה ה29 כבר נהייתי באמת עייף. ניקרתי. נעצמו לי העיניים לכמה רגעים. אני לא בטוח כמה דקות עברו שם אבל התעוררתי מהאחיינית שלי. היא רצה, קפצה עלי, נחתה לי ישר על הביצים ורצתה שאני אראה את הציור שלה.
"כן,כן נפלא, נהדר." מנסה להתעלם ולשקוע חזרה בתנומה. זה עבד. הכל התערפל חזרה. עד כשהתעוררתי אחרי עוד כמה דקות, כשהפעם, אחיה הצעיר, האחיין שלי עומד מעלי, מסתכל עלי מנקר, מחייך עלי חיוך של מוצץ, וממנו בזווית הפה, טיפות של ריר תינוקות מטפטפות לי על המצח. למדתי לא להירדם שוב. לפחות לא בזולה במרפסת כשהאחיינים שלי בסביבה.
אבל עכשיו כולם הלכו. והכול מסודר. בערך. אני לא במצב שבאמת אכפת לי. ורק רציתי לקפוץ לישראבלוג לחלוק את חוכמתי כשהמוח מרוקן מחוכמה. אני מחבב לקרוא אחר כך, בהכרה מלאה, את מה שכתבתי קודם.
שינה! מעכשיו ועד מחר בבוקר!
חג שמח!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
