אמרתי לעצמי שתופסים את עצמי בידיים. צריך למצוא עבודה כי להסתובב ולהגיד על כל דבר שהוא יקר לי, זה לא כזה כיף. במיוחד כשהדברים היקרים מידי הם אפילו כוס שתיה, כי משווים אותה למזרח או לניו זילנד.
בין היתר שלהסתובב חסר מאס זה גם לא רעיון טוב מידי בשבילי.
אז נתקפתי בעוד פרץ של אנרגיה ונחישות. פתחתי את קורות החיים הישנות שלי, הורדתי את כל השטיות על מחשבים, בצבא, בעבודה ובקורסים, הרי אין סיכוי שאני הולך שוב לעבוד במחשבים (משעמם מידי). הוספתי את העבודות החדשות שהייתי בהן. גררתי את אבא שלי שירים את התחת ממול החדשות ויעזור לי להתפלצן ולהוסיף עוד שורות. וואלַה! הייתי מוכן בעזרת דף A4 אחד עם רווח של שורה וחצי לכבוש את העולם! או לפחות את עולם העבודה.
אז עם ההתלהבות ואנרגיות, נכנסתי לאינטרנט כדי לדעת מה אני צריך לעשות בשביל לגשת לבחינות לדייל באל על. השלב הראשון הוא קל ופשוט, להשאיר פרטים ולחכות שיגיע בדואר שאלונים. פשוט מידי! אפילו לא השתמשתי בקורות חיים החדשים שלי. אז ניצלתי את המצב וגלשתי עוד קצת באתרים של חיפוש עובדים ושלחתי לאיזה שישה עבודות שנראו לי נחמד את הקורות חיים שלי. הלכתי לישון.
באותו בוקר של יום רביעי, אני ואורנג' (שותף טיול בעבר מניו זילנד ובלוגר בהווה) היינו אמורים לצאת לטיול לים המלח (תמיד אפשר לקרוא עוד על הטיול, אורנג' סייד). מעין מנוחה מהמנוחה שבארץ. להזכר איך זה לטייל, כי כבר נשארתי באותו מקום שבוע שלם! להזכר במדבר, כי זה אחד הדברים שיותר התגעגעתי אליהם בכל היערות של ניו זילנד.
אז קמתי מוקדם, התרארגנתי ובזמן שהצוות מתארגן ועושה סידורים אחרונים לטיול, החלטתי להמשיך במציאת העבודה. כמה דקות של שיחת טלפון והופ הצטרפתי לDark Side! כן, אני עומד לשמור על בחינת הבגרות במתמטיקה. רק צריך קצת ויטמין P (פרוטקציה) בצורת אמא ולהיות בן 23 (ויש לי אפילו איזה 23 ושבוע!). האמת היא שרציתי רק לשמור בבחינת הבגרות במתמטיקה ביום שני כדי להרוויח כמה שקלים ולא לשלם בעצמי עוד חודש של ביטוח לאומי ואופ, היא כבר נתנה לי רשימה של 7 בחינות לכל החודש הבא. אם נותנים לך, לא תיקח?! אומנם הרבה כסף אני לא אעשה משעה פה שעה שם, אבל לפחות יש לי עבודה. וזה היה ממש ממש קל. חוץ מזה שעצם העובדה שאני עומד לשמור על אנשים בבגרות, בתיכון שלי לשעבר, די משעשעת אותי.
אז משועשע ומרוצה רציתי להתחיל לנסוע למדבר, אבל לא. אני ישר מקבל עוד שיחה, לגבי עבודת הניקוי חלונות בעזרת סנפלינג. השכר שלהם מטורף. אבל יש קורס של חמישה ימים של משרד העבודה. אוי לא, חמישה ימים של סנפלינג ולימוד על חבלים, מגניב! אז ראשון בבוקר, אני בבורסה ברמת גן לראיון.
אני עדיין הייתי משועשע ומרוצה, אבל לאורנג' כבר נמאס לחכות ונכנסנו למכונית לכיוון ים המלח. המחשבה התמימה שלי שאני יוצא לחופשה ויעזבו אותי בשקט הייתה טיפשית מאוד. קודם כל התקשרו אלי בעשר בחורה והזמינה אותי ליום מבחנים שיובילו לבסוף (או שלא) להיות בודק בטחוני בשדה התעופה באילת. שכר נחמד מאוד, שנה מגורים על חשבונם באילת. אבל שלושה שבועות של קורס בתנאי פנימיה במלון וב-נתב"ג.
באיזה אחד עשרה, כשכבר התחיל להמאס לי להיות נורא נחמד ולהשמע כמו העובד מהחלומות התקשר איזה גבר עם שם מוזר ששכחתי כבר אחרי חצי דקה, בקשר ללהיות מאבטח בטיולים. חברה נתנייתית עם מנהל שנשמע כמו נתניתי. קבעתי איתו לקבוע למתישהו שהוא בשני בבוקר. אבל אורנג', שעבד כבר בחברה הזאת, תמך מאוד באופציה של ממש לא לשים את השקלים שלי באיזשהוא מקום שקרוב אליהם. נראה לי שאני לא אטרח ליצור איתם קשר שוב.
בצהרים, בחניון של מערות קומרן, בחום צורב וליד גמל דיברתי עם המנכ"ל של החברה עם הסלקטור של המטוסים באילת. מסתבר הוא רוצה לדבר עם כל מועמד באופן אישי. אז קישקנו איזה רבע שעה בזמן שאני מקבל מאורנג' מבטים של החל מ"אני נמס פה" ועד "דיר בלקום, בוא נזוז כבר" , עד שכבר לי נמאס לדון בתוכנית שלו וקבענו להפגש לעוד שיחה בזמן המפגשים ביום שלישי.
וזהו, מכאן כבר היה שלי שקט. יכלתי להנות מהכלום של המדבר, מן הצוקים שנוגעים בים המלח ונגיעות של ירוק בתוך החום והצהוב הבלתי נגמר. ומהשקט! הו השקט! רק לבחור לטייל ביומיים בשנה שבים המלח 39 מעלות ובבית 25 זה די טפשי. טוב, טיולים שלא מתוכננים יותר מידי והולכים לפי כיף הם אף פעם לא כזה רעיון טוב. אבל עשינו את הטוב ביותר שמצב. התקררנו בים המלח כמה שעות, ראינו תיירת שהצליחה כמעט לטבוע בים שהכל צף בו ועשינו קמפינג בחום של 25 מעלות בלילה. עשינו גם מוקדם על הבוקר איזה מסלול קצר שבו ראינו יעלים נלחמים עד ששפכנו לאגר מהחום של 10 בבוקר.
הא וגם פגשנו את משה רבינו. הוא ישן בשמורת עין גדי בלילה (לא ממש חוקי), לבוש כולו לבן ופלט המון המון שטיות. אני חושב שבעיקר אהבתי את המשפט: "שרון, שרון הוא יתוש תורדני שבא ועוקץ אותך פה בים המלח ואז פתאום נופל לתרדמה." ו- "תלך לכותל, תשאל שם את כל השומרים והמאבטחים עלי. תשאל אותם. הם כולם שלי." אבל כל עוד הוא לא מזיק לאף אחד, שיהנה.
עכשיו, חזרה לעיקר, אני לא יודע מי אמר שקשה למצוא עבודה בארץ אבל אני לא יודע איפה הוא חיפש. כמה עבודות הזמינו אותי לשלב הבא. כולן אפילו משלמות יותר ממינימום.
שמתי לב לעובדה שכל העבודות שאני מסתכל אליהן, הן בעצם הרפתקה. טוב, אפילו חתמתי את דואל הסיכום טיול שלי ב"עד ההרפתקאה הבאה". אני מעוניין להיות דייל בשביל לראות עולם, כל שבוע בעיר אחרת וטיסות ב90%-100% הנחה. מאבטח טיולים בשביל להסתובב בארץ. מנקה בסנפלינג, טוב, זה די ברור שהאנדרנלין הוא די הרפתקאה. הסלקטור שולח אותי לשנה שלמה הרחק מבית ההורים עד לאילת. שלא לדבר על העבודה שעדיין לא התקשרתי אליה, מאבטח על ספינות קרוז של מנו ספנות.
בקיצור יש לי קוצים במקום שבו נהוג לשבת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
