במעמקי הרדידות
"יפה שקיעת שמש ללב עצוב" |
| 8/2007
סיני
טוב בסוף לא נסעתי לבד לים...
אם כל התירוצים וההסברים לא נסעתי בסוף. אבל לא בגלל שאני פחדן או משהו אלא כי קיבלתי הצעה כל כך מפתה שלא ידעתי איך לסרב לה.
חברה מאוד טובה שלי, (אתם יודעים לא girlfriend סתם good friend. אני פשוט שונא להשתמש במילה ידידה.) הזמינה אותי לנסוע עם המשפחה שלה לסיני.
אין לכם מושג מה זה בשבילי, כי סיני זה המקום האהוב עליי בעולם. הפעם האחרונה שהייתי שם הייתה לפני איזה שלוש שנים עם אמא שלי ואיה והיה כל כך כיף.
אז החלטתי שאני חייב לנסוע, וזאת הייתה החלטה כל כך נכונה. היה לי טוב. באמת טוב.
כל יום עושים אותו דבר, קמים אוכלים ארוחת בוקר הולכים לים. שוחים קצת, יושבים בזולה שעל החוף. קוראים, מדברים, נחים, בוהים במים. אחר כך אוכלים צהריים, וקוראים עוד קצת.
כשהשפל מגיע נכנסים למים ועושים שנורקלינג בריף אלמוגים שיש שם.
שזאת בעיניי חוויה תראפית. זה פשוט אתה, המים, הדגים הנהדרים האלה, הנשימות הקצובות ושום דבר אחר. פשוט מדהים.
אחר כך הייתי נוהג להיכנס למים עם גל גל מים ענקי לשבת מול השקיעה והמים הנהדרים האלה, שנראים כמו מראה ופשוט להרגע.
בערב היינו הולכים לארוחת ערב ואחר כך הייתי נשאר עם החברה הזאת עד נורא מאוחר על החוף וסתם היינו מדברים. אז הולכים לישון ושוב הכל מתחיל מההתחלה במשך שבעה ימים.
הרגשתי שהשבוע הזה היה כמו מין טיפול פסיכולוגי ניו איג'י כזה שעושים בעזרת אלמוגים, ים ורוח חמה. הייתי יושב איתה עד ארבע בבוקר ומספר לה הכל והיא ידעה להקשיב כל כך טוב ולהגיד בדיוק את מה שצריך. מזמן לא נפתחתי ככה. למען האמת בחיים שלי לא נפתחתי ככה לאדם שהוא לא איה.
בערב האחרון שלנו נשארנו עד הזריחה ופשוט נרדמנו שם. כשקמתי ראיתי אותה ישנה בשלווה לידי. היא נראתה כל כך יפה. כל כך עדינה ונהדרת. אז לאט לאט התקרבתי אליה והתחלתי ללטף לה את הראש ואת הפנים, בעדינות בעדינות. היא פקחה את העיניים שלה
ושלחה אלי חיוך עדין ואז פשוט קירבתי את הראש שלי לשלה ונישקתי אותה. את הנשיקה הראשונה שלי. והיא במקום לנשק בחזרה התרחקה בבהלה והתחילה לבכות.
אני כל כך נבהלתי וניסיתי להרגיע אותה והצטערתי והתנצלתי איזה מאה פעמים.
ואז היא סיפרה לי שלפני שנתיים היא עברה אונס ושהיא נורא מפחדת ממגע ושהיא פשוט לא מסוגלת להחזיר לי ככה אהבה. אז חיבקתי אותה והיא בכתה ורעדה לי בין הידיים והרגשתי כל כך כל כך אשם ומגעיל ודוחה וגם אני התחלתי לבכות כי כל כך הצטערתי בשבילה.
| |
| כינוי:
second place
בן: 33
MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
