היי לכל הקוראים ושבוע טוב למי שקורא את הפוסט במוצ"ש,

מאז ומעולם הייתה לי נטיה לעשות ספירת מלאי של חברים. זה נובע מכמה סיבות. סיבה אחת היא הבדידות הנוראית שחוויתי במשך שנים בתור ילדה, וגם בתקופות מסוימות כשהייתי כבר בוגרת. סיבה שניה היא שיש לי נטיה לעשות רשימות על כל דבר. אני אדם דיי אובססיבי.

שינוי לטובה שחל בי בחודשים האחרונים הוא שאני כבר לא נאחזת בשיניים ובציפורניים בחברים שלי. פעם באמת היה לי ביטחון עצמי מאד נמוך, ולכן חשבתי שאני צריכה להוקיר תודה על אחד שמוכן להסתכל לכיוון שלי ולהסתובב עם עלובה כמוני. לא העזתי לדרוש דברים שחשובים לי, ולא העזתי להתווכח על כלום. בקיצור - הייתי סמרטוט. שינוי לטובה שחל בי הוא שעכשיו זה כבר לא ככה. אני לא ארדוף אחרי מי שאני לא רוצה בקרבתי.

ליומולדת שלי, שהיה לפני חודשיים, הזמנתי את אנג'ל שהוא הידיד הכי ותיק שלי והכי קרוב אליי, את מימי חברתי הטובה ביותר, את בוריס, שוקו, נוש וגוגי שהם כולם באותה חבורה עם מימי ואיתי ויצא במקרה שהם כולם יוצאי ברית המועצות, את פליקס שגם הוא בערך משתייך לחבורה הזאת, אבל הוא לא יוצא ברית המועצות ובמקרה הוא גם שייך לחבורה רק ככה-ככה, את ל שעבד איתי פעם בטלמרקטינג, את בראון ופיצפיצ ששתיהן עבדו איתי פעם בטלמרקטינג (פיצפיצ בת 19, בראון בת 36 ועם שתיהן, כל אחת בנפרד, היה לי איזשהו קשר), את נ שלמדה איתי בתיכון מחזור מתחתיי ואת יויו שעבד איתי במאגר מידע לפני כמעט שנה ומאז שמרנו על קשר. כמובן שהזמנתי גם את בובי, החבר שלי. בכך מסתכמים כל המוזמנים שהם כל החברים שהיו לי בזמנו. (פירוט על כל אחד מהם כאן).

יויו לא יכל לבוא כי הוא סגר שבת בצבא, פליקס לא יכל לבוא כי היה צריך להיות במקום אחר, בראון לא באה כי היא לא הייתה בעירנו באותו סופשבוע, פיציפיצ לא יכלה לבוא כי יום לפני כן היה לה יומולדת והחברות שלה נשארו לישון אצלה כל הסופשבוע, נ לא באה כי במשך תקופה ארוכה סיננתי אותה ולא רציתי בקשר איתה ואז נזכרתי בה פתאום לפני היומולדת, בצורה מאד מגעילה מצידי. היחיד שרבתי איתו בנוגע למסיבה היה פליקס, כי נעלבתי שהוא לא התייצב, למרות שזה היה באפשרותו. כמה ימים אחר כך השלמנו.

יצא במקרה, או אולי לא כל כך במקרה, שכל מי שלא בא ליומולדת שלי, מלבד פליקס, הם אנשים שהיום הקשר איתם כבר ניתק לחלוטין. עם נ, כאמור, אני בחרתי לנתק קשר כמה שבועות לפני היומולדת ולכן היא לא הסכימה להיות סמרטוטית ולקבל את הזמנתי, אחרי היחס הלא יפה שלי. עם בראון ופיצפיצ הקשר נגמר באופן טבעי, אחרי שהתפטרתי מהטלמרקטינג וגם הם כבר לא עבדו שם. מעולם לא היינו קרובות, היינו רק קצת יותר מקולגות ולכן הייתי בסדר עם הניתוק הזה.

היום ניתק הקשר עם חבר נוסף שלי. התקשרתי היום ליויו. הוא לא ענה לי. עבר לי בראש שכבר כמה שבועות, נהגתי להתקשר אליו בערך פעם בשבוע ובכל פעם הוא לא ענה. כמה דקות אחר כך קיבלתי ממנו הודעה: "נונה, אני מניח שאני חב לך הסבר והתנצלות. התנצלות על שאני מתחמק ממך לאחרונה והסיבה לכך היא שהקשר שלנו הוא קצת מתיש עבורי. אני חושש שאני אדם הרבה יותר שקט ומופנם ממך, כזה שיושב בבית וסתם שומע מוזיקה שקטה והנסיון להתאים את עצמי אלייך גוזל ממני יותר מדי. סליחה אם זה פוגע בך."

הייתי בשוק למראה ההודעה. לא העלתי על דעתי שכך הוא מרגיש. יויו תמיד הראה לי שהוא מאד מחבב אותי ומאד מעריך אותי. אחרי שפיטרו אותי ממאגר המידע לפני כמעט שנה, הוא זה שהתעקש לשמור על קשר. מה קרה פתאום? האמת שזו לא הפעם הראשונה ולא פעם עשירית שמשהו כזה קורה לי. אני יודעת שלהרבה אנשים קשה להכיל אותי, כי אני באמת מאד מוחצנת ומאד אנרגטית ומסוגלת לדבר בליברליות על הכול וכמעט אף פעם לא מתנהגת בצורה רגועה ושקטה. היו תקופות שכל הסובבים אותי התרחקו ממני אחד אחרי השני. דווקא בשנה האחרונה הקטע הזה קצת התייצב. הכרתי את כל חבריי יוצאי ברית המועצות בשנה האחרונה דרך בוריס ומאז נבנה בננו קשר בהדרגתיות, עד שהיום יש לי קשר גם עם כל אחד מהם בנפרד וגם איתם כקבוצה. אומנם בחודשים האחרונים כמעט לא נפגשתי איתם בנפרד, אבל אני יודעת שרובם לא יסכימו לבוא למפגש אליו אני לא אתייצב, כי הם טוענים שאני "שוברת קרח", מה שמאד מחמיא לי. עם שוקו, שהוא ידיד שלי כבר כמעט שלוש שנים לא בא לי לדבר מאז השיחה עליה כתבתי בפוסט הזה, אבל זה היה צפוי, כי תהליך ההתרחקות בננו נמשך בהדרגתיות כבר כמעט שנה.

אלף פעם כבר חפרתי בבלוג על זה שאין לי חברי ילדות ושרוב חבריי מתחלפים בערך מדי שנה. היחידים שאני חושבת שימשיכו להיות בחיי לנצח - הם אנג'ל ומימי. את אנג'ל אני מכירה כבר כמעט ארבע שנים. עברנו המון ביחד. אני לא חושבת שאי פעם נוכל לנתק קשר בצורה טוטאלית, כי אנחנו פשוט חלק אחד מהשניה. אני לא יכולה לדמיין את חיי בלעדיו והוא לא יכול לדמיין את חייו בלעדיי. אנחנו יכולים לריב או אפילו לא לדבר מדי פעם, אבל תמיד נהיה ידידים טובים. את מימי אני אומנם מכירה רק מסוף דצמבר, אבל הקשר שנרקם בננו הוא מאד עמוק וחזק. אני לא חושבת שאיזשהו כוח בעולם יפריד בננו. אני מאד אוהבת אותה והיא מאד אוהבת אותי. אני יודעת שאמרתי את זה כבר בעבר, ואז התרסקתי, כמו למשל עם ג, אבל אני באמת מאמינה שהפעם זה לא יקרה, כי זו הפעם הראשונה שאני לא מרגישה רגשי נחיתות מול הבחורה שמולי וזו הפעם הראשונה שהחברות היא הדדית לחלוטין וחשובה לשני הצדדים באותה מידה. אגב, מימי היא החברה היחידה שלי. אין לי עוד חברות בנות. כבר לא. זה גם לא מטריד אותי במיוחד.

ההודעה הזאת של יויו אומנם פגעה בי, אבל אני יודעת שאני יכולה להמשיך בחיי ללא הפרעה. אני והוא אף פעם לא היינו קרובים במיוחד. הקשר בננו תמיד היה קשר בו מדברים בטלפון פעם בכמה שבועות ונפגשים פעם בכמה חודשים. זה לא שאני רגילה לדבר איתו כמעט כל יום, ועכשיו אצטרך להרגיל את עצמי שלא לעשות את זה יותר, כמו שהיה למשל עם דידי (מישהו מהקוראים הותיקים זוכר את דידי שהיה פעם ידיד ממש טוב שלי ואז יום בהיר אחד החליט לסנן אותי לעד ואפילו לא אמר לי למה?) מעליב אותי שזה מה שיויו חושב עליי, מעליב אותי ששוב, בפעם המליון, יש עוד מישהו שלא מסוגל להכיל אותי, אבל אני לא לוקחת את זה קשה, כמו שהייתי לוקחת קשה אם זה היה קורה לפני למשל שנה, בתקופה בה נאחזתי בשיניים ובציפורניים בכל חבריי, הכי בעולם פחדתי לאבד אותם והתאבלתי בטירוף כל פעם שאיזושהי ידידות לא הצליחה.

קראתי את ההודעה של יויו אולי שמונה פעמים ואז כתבתי לו הודעה בחזרה:"אני מכבדת את זה, למרות שלא ברור לי איך קשר בו מדברים פעם בכמה שבועות ונפגשים פעם בכמה חודשים, יכול להיות מתיש. ביי ובהצלחה בהכל." לא העלתי על דעתי להתקשר ולנסות לשכנע אותו כן להיות איתי בקשר, כמו שקרוב לוודאי הייתי עושה אם מישהו היה מתרחק ממני לפני שנתיים. מאז כבר למדתי לא להשפיל את עצמי בצורה כזאת.

אני נפגשת בכל הזדמנות אפשרית לבד עם אנג'ל ולבד עם מימי. בסופי שבוע אני לרוב יוצאת עם חבורת יוצאי ברית המועצות ועם מימי. פה ושם אני נפגשת לבד עם ל או עם נוש (שגם הוא אחד מהחבורה), ולעיתים רחוקות יותר עם פליקס. עם בובי, החבר שלי, אני נפגשת בערך פעמיים בשבוע ולפעמים יותר. אלה חיי חברה סבבה לגמרי. אני לא מרגישה שחסר לי משהו. אני מודה שקצת הרגשתי אגרוף בבטן כשקראתי את ההודעה של יויו, אבל אני אהיה בסדר בקרוב.

אז זהו. הנה תמה לה עוד רשימת מלאי של חברים. הקוראים הקבועים בוודאי מאושרים לראות שהתאפקתי ולא עשיתי העתק הדבק מהפוסטים הנפשות הפועלות ועל מצבי החברתי, הרומנטי והתעסוקתי. בפוסט "הנפשות הפועלות" יש הסבר קצר על כל אחד מהאנשים אותם הזכרתי אי פעם בבלוג, עד היום בו כתבתי את הפוסט הנ"ל, לפני שבעה חודשים וחצי. בפוסט "על מצבי החברתי, הרומנטי והתעסוקתי", שכתבתי לפני חודשיים וחצי, יש הסבר קצר, על כל אחד מהאנשים אותם הזמנתי ליומולדת. אם מישהו רוצה לקרוא את זה - הוא יכול ללחוץ על הלינק. אני לא אלאה את כול הקוראים בהעתק הדבק, כמו שעשיתי כל כך הרבה פעמים.

ואם לא אעדכן שוב לפני סוכות - אני מאחלת לכל הקוראים שיהיה להם חג שמח!

שלכם,

נונה.