היי לקוראיי,

כל כך הרבה פעמים התלוננתי בבלוג הזה על בובי. באמת היה לי הרבה על מה להתלונן, וגם היום לא חסרות לו מגרעות. יחד עם זאת, בזמן האחרון יותר ויותר בולטים בעיניי היתרונות העצומים שיש בו. מיום ליום מתחזקת האהבה שלי אליו. אני ממש ממש ממש אוהבת אותו. ממש. הרגשת החמימות והמתיקות שמציפה אותי בכל פעם שאני רואה אותו, או שומעת את קולו בטלפון - היא הרגשה מדהימה.

אימא שלי שאלה אותי אתמול, מה בעצם אני כל כך אוהבת בבובי. חשבתי על זה קצת והגעתי למסקנה שפשוט יש בננו כימיה טובה. משהו שלמדתי כבר זה שלא מתאהבים בבנאדם רק כי הוא "יפה, נחמד, חכם", אלא שמדובר בקסם מסוים, שאף אחד לא יכול להכניס אותו לנוסחאות.

יחד עם זאת, אם אתבקש לערוך רשימה של דברים שאני אוהבת בבובי - הרשימה תהיה כזאת: אני מאד אוהבת את זה שבובי הוא נגד לשחק משחקים. אין אצלו דבר כזה משחקי אגו וזה מעולה, כי אף פעם לא ידעתי לשחק במשחקים האלה, שהמון בנות משחקות בהן. הפעם זה לא פועל לרעתי. לבובי, בניגוד לרוב הגברים, אין את הקטע הזה של לרצות מישהי יותר, אם היא  משחקת אותה קשה להשגה.

אני טיפוס שמתקדם נורא מהר בקשרים זוגיים. תמיד שכבתי עם בחורים מיד בתחילת הקשר. לא רק שהתקדמתי מהר מבחינה גופנית (מינית), אלא גם מבחינה נפשית. כל מי שיצא איתי יומיים - שמע על ההתעללות שעברתי במשפחה שלי. בפני כל מי שהייתי איתו בקשר זוגי, פתחתי לפני את ליבי והצגתי את חולשתיי מיד על ההתחלה. הרבה אנשים התלהבו בהתחלה ואז מהר מאד איבדו עניין. הם הרגישו שאין כבר מסתורין. אני זוכרת שלי ולגוליבר היה חודש שבו לא ידענו לאן הקשר שלנו הולך ואז אחרי החודש הזה, גוליבר ניהל איתי שיחה והציע לי את היזיזות. אני זוכרת ששאלתי:"למה יזיזות? למה לא משהו אחר?" וגוליבר ענה לי:"אני רוצה מישהי שלא נותנת את עצמה כל כך בקלות, מישהי ששומרת על עצמה, מישהי שאני אצטרך להתאמץ כדי להשיג." גם אנג'ל אמר לי שאם מישהו יגיש את עצמו על מגש של כסף לאנג'ל - אנג'ל אוטומטית יאבד בו עניין.

לפני כמה ימים דיברתי על כל הקטע הזה עם בובי. ביקשתי שיאמר לי בכנות אם הקטע הזה ששכבתי איתו כל כך מהר, והקטע הזה שבו אני היחידה שמתקשרת אליו (לו אין שיחות יוצאות) וזה שאני יוזמת יותר ממנו - גורם לו לאבד כבוד אליי. בובי ענה לי שבהחלט לא. להפך. הוא אמר לי:"אם לא הייתי מכבד אותך - פשוט לא הייתי איתך. אני מאד מכבד אותך."

כשהמשכתי לדון בנושא, בובי אמר לי משהו חכם. הוא אמר: "תעזבי רגע את ההגיון של כל העולם ותחשבי אך ורק בהגיון שלך. אם תהיה לי מצד אחד מישהי שתשחק איתי משחקי אגו, שכל הזמן תגרום לי להזיע ואני כל הזמן לא אהיה בטוח אם היא באמת רוצה את הקשר, ומצד שני תהיה לי מישהי כמוך, שרואים שהיא באמת דואגת לי ושבאמת מפנקת אותי ובאמת רואים שאכפת לה ממני - במה נראה לך שאני אבחר? מן הסתם שאני אבחר במישהי כמוך."

אני מאד אוהבת בבובי שהוא מקבל אותי כמו שאני ורוצה אותי כמו שאני. הוא מסוגל להכיל אותי. את כל החרא שלי, ותאמינו לי שמדובר בהרבה חרא. את כל התסבוכים שלי ואת כל הבלאגנים שלי. אני יכולה להרגיש בנוח להיות אני עצמי לידו.

אני מאד אוהבת את זה, שאנחנו מסוגלים לריב. זה נשמע אולי משפט קצת מצחיק, אבל זה באמת ככה. אם אני מרגישה שבובי עובר את הגבול, או שהוא לא בסדר כלפיי - אין לי בעיה לומר לו ולהתעמת איתו. בעבר לא העזתי לריב עם בני זוג שהיו לי. פחדתי שהקשר שלנו לא ישרוד מריבה. הפעם זה לא ככה. אנחנו יכולים לריב. הקשר יציב מספיק ואנחנו נתגבר על זה. אני לא חושבת ששני בני אדם יכולים להיות באמת קרובים, אם הם לא מרשים לעצמם לריב לפעמים.

בובי גם מאד תומך בי. שעות הוא מקשיב לדברים שמטרידים אותי ותמיד הוא שם בשבילי. בעבר, חששתי שבגלל שאין לבובי שאיפות ללמוד ולהתקדם בעצמו - הוא יפריע לי להתקדם. אבל זה ממש לא נכון. חששתי שאם אגיד לו שקשה לי ללמוד לפסיכומטרי - הוא מיד ייעץ לי לוותר, אבל זה ממש לא ככה. להפך. הוא דוחף אותי ללמוד. הוא יודע שזה חשוב לי ולכן הוא מכבד את זה. הוא גם הציע לי לעזור לי ובכל יום הוא שואל אותי אם למדתי היום. איזה מתוק.

הוא נותן לי חום ורוך. מנשק אותי בעדינות על ראשי, מלטף את שערי. שעות אנחנו שוכבים מחובקים כשראשי על החזה שלו, ומדברים על כל נושא שבעולם. הוא נוהג לקרוא לי "קטנטונת." אני מתה על זה. לפעמים הוא משדרג את הכינוי מקטנטונת ל"קטנטונת מתוקונת חמודונת ובובונת." אני קוראת לו לרוב "מאמי" או "מתוק שלי."הוא קורא לי לעיתים קרובות "מאמי" ו"מותק". הכינוי "דייג" כבר לא תופס כי בובי לא דג כבר כמה חודשים.

אינספור פעמים חפרתי בבלוג על זה שבובי הוא אדם בן 28, בלי תואר, שעדיין גר עם ההורים ועובד בעבודה בשכר מינימום 15 שעות בשבוע (טלמרקטינג). עוד משהו שכתבתי עליו אינספור פעמים הוא שאני מכבדת את כל בני האדם ואת כל סוגי המקצועות. אני חושבת שקופאית בסופר לא שווה פחות ממנהל הייטק ואני חושבת שכל עבודה מכבדת את בעליה. תמיד חשבתי כך והקשר עם בובי חיזק עוד יותר את הקטע הזה.

בשלב מאוחר יותר הבנתי, וגם על זה חפרתי אינספור פעמים בבלוג, שכדאי ללכת לאוניברסיטה לא רק בשביל תואר שיקנה מעמד ועבודה במשכורת יותר גבוהה (למרות שגם זו מטרה לגמרי בסדר), אלא בשביל הערך המוסף. אני רוצה ללמוד באוניברסיטה, לא רק בשביל מעמד וכדי שאוכל להשיג עבודה במשכורת יותר גבוהה, אלא בשביל להעשיר את עצמי. להרחיב אופקים ולרכוש השכלה. (מאד התאפקתי לא לעשות "העתק הדבק" של פסקאות שלמות מהפוסטים בהם כתבתי על הנושאים האלה).

לא מזמן אמרתי את זה לבובי. דיברנו על זה בעבר, אבל הפעם בובי אמר משהו שהוא לא אמר לי בפעמים קודמות. בובי אמר לי שלא חייבים ללכת לאוניברסיטה, כדי לרכוש השכלה וכדי להרחיב אופקים. בימינו יש כלי מאד חשוב: האינטרנט. בובי אמר לי:"מה זה מרצה? מרצה זה בנאדם שאוהב לזיין את השכל, כמוני, שפשוט הולך לאינטרנט, מסתכל על מאמרים, מסכם לעצמו ומרצה על זה מול הכיתה." הוא גם אמר שגם כשאהיה סטודנטית, יפנו אותי המון לאינטרנט. בובי לא צריך את האוניברסיטה כדי לרכוש השכלה. הוא רוכש השכלה בעצמו.

חשבתי על זה. יש לבובי ידע עצום בהיסטוריה, יש לו ידע עצום במחשבים ויש לו ידע עצום במדעי המדינה. הוא אומנם למד באוניברסיטה מדעי המדינה במשך שנה וחצי לפני שפרש, אבל גם כשלמד את זה באוניברסיטה - הוא כבר הכיר את מרבית החומר. יש לו גם ידע עצום בעוד תחומים רבים.

דוגמא הכי טובה לאיך בובי מסוגל ללמוד דברים לבד: לפני ארבע שנים הוא קנה את המחשב הראשון שלו (איזה מוזר בנאדם שקונה בגיל 24 את המחשב הראשון שלו). לגמרי לבד ובלי שום עזרה מאף אחד, הוא למד מחשבים. היום הוא תותח. הוא טכנאי מעולה, שיכול לתקן כל מחשב, הרבה יותר טוב מכל אדם שיש לו תעודה.

פעם בובי וחבר שלו ניסו להתקבל שניהם לעבודה מסוימת, שקשורה במחשבים. את החבר קיבלו ואת בובי לא. יותר מאוחר, החבר שאל את מקום העבודה למה בעצם לא קיבלו את בובי. הרי בובי מבין במחשבים הרבה יותר ממנו, והחבר מתקשר לעיתים קרובות לבובי כדי שיעזור לו בעבודה. בעבודה ענו לו בכנות: לחבר יש תעודה. לבובי לא.

על דברים כאלה חבל לי. אני לא רוצה שהוא ילמד באוניברסיטה בשביל מעמד של אדם בעל תואר, אם זה לא מעניין אותו. אני אפילו לא רוצה שהוא ילך לאוניברסיטה כדי להעשיר את עצמו, אם הוא מצליח להעשיר את עצמו לבד. פשוט חבל שהוא לא מוציא תעודה במשהו, כדי לעסוק בדברים שהוא אוהב. בובי מאד אוהב לעסוק במחשבים והוא שונא לעסוק בטלמרקטינג. טוב, אולי פעם הוא יזיז את עצמו ויעשה עם זה משהו.

אגב, זה שבובי לא רוצה ללמוד באוניברסיטה - לא אומר שהוא מנסה לשכנע אותי לא ללמוד באוניברסיטה. להפך. הוא מאד תומך בי, כי הוא יודע שזה חשוב לי והוא מאד מפרגן לי.

אני באמת רואה עתיד לקשר הזה. אני באמת יכולה לדמיין את בובי מתייצב ליומולדת 22 שלי (היומולדת שלי באוגוסט. יש עוד עשרה חודשים), ואולי אפילו לימיי הולדת הבאים. אני חושבת שכבר הוכח מעבר לכל ספק שהקשר הזה מאד חשוב לשני הצדדים, ושאנחנו גורמים אושר אחד לשניה ומעשירים אחד את השניה. אני לא הולכת לוותר על בובי. הוא בוודאי לא הולך לוותר עליי.

אני לא משלה את עצמי שבובי מושלם, או שהקשר הזה מושלם. בובי דפוק, אבל הוא הדפוק שלי. אני אוהבת אותו כמו שהוא.

עכשיו אני אלך לאכול. אני מתה מרעב.

שלכם,

נונה.