שלום לכל הבאים תחת שערי בלוגי הקט,

הנושא החם משך את תשומת ליבי. הוא על עשרה דברים שמאד לא אוהבים לעשות. מצאתי עשרה כאלה. סדר הכתיבה הוא רנדומאלי לחלוטין.

1. ללמוד מתמטיקה: אני כל כך שונאת מתמטיקה. הראש שלי פשוט לא מבין את השפה המתמטית, גם אם החומר לא קשה למרבית האנשים. זה בולט במיוחד בשיעורי הפסיכומטרי. כשאני יוצאת מתוך עצמי ומסתכלת על החומר מהצד, ברור לי עד כמה החומר הזה בסיסי ויש לי פלאשבקים לדברים שלמדתי בכיתה ז. אבל כשאני מנסה לפתור תרגיל - אני תמיד נתקעת. תמיד. אפילו אם אני מבינה מה המנחה מסביר על הלוח - אני אף פעם לא מצליחה לתרגם את זה לשאלות. 

2. לקום מוקדם: מאז שעזבתי את השירות הלאומי, לפני שנה וחצי, עבדתי רק בעבודות שמתחילות בצהריים. מרבית המשרות בהן עבדתי היו משלוש בצהרים עד תשע בערב. לפיכך, התרגלתי לישון עד מאוחר. קמתי מוקדם רק אם היה לי תור לרופא או אם ביקשו ממני באופן נדיר לעבוד בוקר, או שהיו לי סידורים או חלטורות מזדמנות שנמשכו רק כמה ימים.

מאד קשה לי לתפקד בבקרים. מאד. מאד קשה לי לקום ואז מיד להתארגן, להתלבש ולצאת מהבית. חשוב לי מאד לנוח במיטה אחרי שאני מתעוררת, חשוב לי מאד לא להתארגן בשניה שאני קמה וחשוב לי מאד שיהיה לי את השקט שלי כשאני קמה. מכיוון שההורים שלי והאחיות הקטנות שלי יוצאים תמיד בשבע בבוקר לעבודה ולבצפר - לי יש את הבית ריק כל פעם שאני קמה וזה נהדר. אני שונאת שפונים אליי, כשזה עתה קמתי.

קורס הפסיכומטרי שלי הוא בימים שני, רביעי ושישי. בימים שני ורביעי זה מחמש אחר הצהריים עד עשר ורבע בערב, אבל ביום שישי זה מתשע בבוקר עד שתיים ורבע בצהריים. ימיי שישי הם מבחינתי סיוט. אני אף פעם לא מצליחה להרדם מוקדם בלילה שבין חמישי לשישי, כי כל השבוע התעוררתי מאוחר. אני תמיד קמה בבוקר גמורה מעייפות ואז מצפים לי חמש שעות ברציפות מתמטיקה. כל שבוע בא לי לתקוע לעצמי כדור בראש. אני תמיד חוזרת הביתה ומיד צונחת על המיטה לכמה שעות.

3. שדוחפים לי את הראש לזין: אני מאד ליברלית מבחינה מינית. אין לי בעיה לנסות המון דברים ואין כמעט דברים שאני לא מוכנה לעשות. אחד הדברים שאני לא מוכנה לו, בשום פנים ואופן, זה שיתפסו לי את הראש בזמן שאני מוצצת. אין לי מושג למה זה כל כך מפריע לי. הרי אני אוהבת משחקי שליטה ואוהבת דברים שנחשבים הרבה יותר משפילים, מתפיסת ראש בזמן ירידה. לא יעזור כלום. אני פשוט לא מסוגלת. אף אחד מהאנשים שירדתי להם לא רצה לעשות את זה וגם אם כן - הוא הפסיק לנסות אחרי שהסברתי פעם אחת עד כמה אני שונאת את זה. בשבעת וחצי החודשים האחרונים אני שוכבת עם בובי, החבר שלי, והוא מתקשה להפנים את זה. הוא מאד אוהב לתפוס את הראש לבחורה שיורדת לו, וגם אוהב לשלוט בזמנים שהזין שלו נכנס או יוצא מתוך הפה שלה, כלומר לדחוף את הזין יותר חזק או פחות חזק אל תוך הפה. אני אוהבת לרדת לו, אבל מדי כל כמה שבועות נאלצת לנער את הראש כדי להפטר מהיד שלו.

4. לנסוע באוטובוסים - אני בערך חיה באוטובוסים. לא קיים יום בו אני לא בשני אוטובוסים לפחות ויש גם ימים שהרבה יותר. אף פעם אין לי סבלנות לאוטובוסים: ההמתנה מורטת העצבים בתחנה עד שהאוטובוס מועיל להגיע, ההדחקות פנימה, להוציא את הארנק מהתיק ואת הכרטיסיה מהארנק וכמעט ליפול תוך כדי, לנסות להתקדם למקום ישיבה וכמעט לנפוח את נשמתי בדרך, כי אני תמיד מועדת ותמיד כמעט נופלת, הבדיקה אם יש מושבים פנויים ואם אין אז לעמוד על רגליי הכואבות כל הדרך (בימים של קורס הפסיכומטרי לסבול גם את כובד התיק על הגב), אם יש מקום פנוי - אז לשבת ליד אנשים שהרבה פעמים הם מסריחים, במיוחד בקיץ. מאז שיש את האופציה לשמוע מוזיקה בפלאפונים אז אני בכלל סובלת כשכמעט בכל נסיעה איזו פקצה או איזו ערס גורמים לכך ששירים במזרחית כבדה יהדהדו בכל האוטובוס.  

עוד דבר שמתסכל אותי בנסיעה באוטובוסים, זה שתמיד עובר לי בראש עד כמה הייתי חוסכת זמן אם היה לי רשיון ורכב צמוד. הנה דוגמא אחת מבין רבות: נסיעה לתל אביב מעירי לוקחת פחות משעה באוטו, ואילו בשלושה אוטובוסים (אחד לתחנה המרכזית, אחד מהתחנה המרכזית בעירי לתחנה המרכזית בתל אביב ואחד מהתחנה המרכזית בתל אביב למחוז חפצי) זה שעתיים וחצי. מה שהכי מתסכל בכל הסיפור, זה שאני יודעת שבמשך כל ימיי חיי אני אחיה באוטובוסים. אני הרי לא כשירה להוציא רשיון נהיגה.

5. לעשות ספונג'ה - נראה לי שכבר שום כוח בעולם לא ילמד אותי לעשות ספונג'ה. אימא שלי ניסתה ללמד אותי במשך שנים. בהוסטל בו עשיתי שירות לאומי ניסו ללמד אותי כמה פעמים, בגן בו עשיתי שירות לאומי ניסו ללמד אותי ובחדר האוכל בו עשיתי שירות לאומי - ניסו ללמד אותי בלי סוף כי זה היה התפקיד הכמעט יחיד שלי שם. אני חושבת שאי היכולת שלי ללמוד את זה קשורה לחוסר מוטיבציה. למי יש כוח לנקות את הרצפה? אני בכלל לא מבינה את המנהג הזה, לשטוף את הרצפה לעיתים כל כך קרובות. בקומה בה אני חיה, לא עשיתי ספונג'ה כבר כמה חודשים וזה בכלל לא מפריע לי. 

6. לקבל מחזור - אני חושבת שלגברים בהחלט יש מה לברך "שלא עשני אישה". מחזור הוא אחד הדברים הנוראיים שאישה צריכה לסבול. אני שונאת את זה שאני לא יכולה לקיים יחסי מין בזמן המחזור, אני שונאת את זה שהמחזור תמיד מפתיע אותי  ואז אני מתלכלכת, אני שונאת את כאבי הבטן והגב שאני חוטפת, אני שונאת את זה שאני צריכה להוציא כסף על טמפונים, אני שונאת זה שאני מתנפחת בזמן מחזור, אני שונאת את הרגשת הזרימה שאני מרגישה כשאני עם פדים ושונאת את זה שאני הרבה פעם מתלכלכת כשאני עם טמפונים, אני גם שונאת את זה שאם אני אעשה שעווה בזמן שאני במחזור - יכאב לי הרבה יותר מהרגיל, כי הגוף הרבה יותר רגיש בזמן מחזור .

7. לנסות ללמוד אנגלית - מאז תחילת קורס הפסיכומטרי, כמעט אף פעם לא עשיתי שיעורי בית באנגלית. אני לא מאמינה שאפשר לשפר שפה בחודשיים-שלושה. זה מעצבן. אני שונאת את הרגשת התסכול שמציפה אותי, כל פעם שאני מנסה לקרוא באנגלית ומנסה להבין את פירוש המילים.

8. לעשות לבובי שיחות "יחסינו לאן" - כפי שכבר כתבתי כמה וכמה פעמים, מפריעים לי דברים שאין לבובי יכולת לשנות, וגם אם ישנה אותם - לא יעשה את זה בלב שלם. בגלל שאני טיפוס שכל כך שונא משחקים, וכל כך שונא מניפולציות וכל כך שונא להסתיר דברים, תמיד שיתפתי את בובי במה שהפריע לי. משפט שיצא לי להגיד לו המון פעמים הוא:"אני יודעת שאתה לא יכול לשנות את זה, אבל אני פשוט רוצה שתדע איך אני מרגישה."

לאורך כל שבעת וחצי החודשים של היחסים בננו, עשיתי כל כמה ימים עשיתי לבובי שיחת "יחסינו לאן." כל כמה ימים אמרתי לו דברים שמפריעים לי, בידיעה ברורה שהוא לא יכול לשנות אותם ושגם אם ישנה - לא יעשה את זה בלב שלם. התוצאה היחידה שיצאה מזה הוא ששנינו הרגשנו מחורבן ואני גם הרגשתי רגשי אשמה על כך שהעקתי עליו, בזמן שאבא שלו כל כך חולה.

אני לא מוצאת פיתרון, כי כשאני לא משתפת אותו - אני מתפוצצת ואני לא רוצה לעזוב אותו, כי אני מאד אוהבת אותו.

9. להתלבש בבגדים חמים - אני שונאת ללבוש שכבות ושונאת ללבוש בגדים עבים. זה מסרבל אותי. המגע של שרוול על היד מפריע לי. בגדים שנועדו לחורף הם גם תמיד פחות מחמיאים. זה מבאס.

אולי בחורף הזה אני אצליח להתמודד עם זה, כי לאחרונה השמנתי מאד ולראשונה מזה שנים, הגעתי למצב שמביך אותי ללבוש גופיה. במשך שנים אהבתי מאד ללבוש גופיות, אבל עכשיו כשיש לי מדלדל ביד וצמיג בבטן - גופיות לא מחמיאות לי. אולי סוודרים יחמיאו לי יותר.

10. לחשוב על העתיד - אני מפחדת שלא אצליח להתקבל לאוניברסיטה, מפחדת שגם אם אתקבל - לא אצליח להתמודד עם הלימודים. מפחדת שאף אחד אף פעם לא ירצה לחלוק איתי את חייו כלומר אף אחד לא יוכל לסבול אותי בתור אישתו, מפחדת שאף פעם לא אמצא עבודה טובה במשרה מלאה, כי עד עכשיו לא הצלחתי בשוק העבודה. מפחדת שלעולם לא אצליח להרוויח מספיק כסף, כדי לממן את עצמי, לעבור לדירה משלי ולדאוג לכל הסידורים וכל החשבונות. אין לי מושג איך אני אסתדר בעולם הגדול והמפחיד.

למה בכלל שמישהו ירצה להתחתן איתי? תחשבו על זה: איזו מין רעיה לא יודעת לבשל, לא יודעת לנקות, מלאה, לא מוכנה שיחזיקו לה את הראש בזמן מציצה ועושה שיחות "יחסינו לאן"?  מזכיר קצת שפעם קראתי איזה בלוג שהכותרת שלו הייתה: "לא יפה, לא אופה ולא מוצצת".

נזכרתי עכשיו שכבר כתבתי פוסטים בסגנון. במרץ 2007 כתבתי את הפוסט דברים שמוציאים אותי מדעתי. ביוני 2007 כתבתי את הפוסט דברים שמעצבנים אותי ובינואר 2008 כתבתי את הפוסט חוקים שצריך לחוקק. 

שבת שלום.

שלכם,

נונה.