שלומות לקוראים,

בשבוע האחרון אני כבר לא שבר כלי. מי שקרא את הפוסט "שבר כלי" -  יודע שעברתי שבועיים שלמים מבלי להצליח לסגור 24 שעות בלי לבכות. המצב היה קשור להרבה גורמים: לפסיכומטרי, שהלחיץ אותי ותסכל אותי. למצב הכלכלי שלי, שכעת הוא גרוע מאי פעם, לעובדה שהרגשתי כמו דוב פנדה כי אני הולכת ותופחת, לזה שאני ובובי כל כך שונים, מה שמקשה על היחסים בננו ולזה שהמצב בבית היה מתוח לאחר מריבה עם אימא שלי, ולזה שהרגשתי שכל היום שלי מלא במחויבויות.

ביום שני, לפני שבוע, תיכננתי להפרד מבובי. מי שקרא את הפוסט הזה - יודע שלא הצלחתי לעשות זאת. להוציא את המילים האלה מהפה, היו אחד הדברים הקשים ביותר שעשיתי בחיים שלי. נקרעתי מבכי. בובי, שהיה המום ומזועזע, הפציר בי להשאר איתו ואני נעניתי.

אין לי ספק שזו הייתה ההחלטה הנכונה. מאז אפילו לא העלתי על דעתי להפרד ממנו. מאז גם לא חפרתי במחשבות על הקשר שלנו. אני יכולה לומר שעכשיו אני מאושרת בקשר הזה, למרות כל הבעיות שלנו. אין לי הסבר איך זה קרה. אני משערת שפשוט הייתי צריכה לראות את בובי נלחם עליי, מפני שחששתי שבגלל שהוא לא נלחם על שום דבר אחר בחיים שלו - הוא גם לא ילחם עליי. אני מניחה שבובי היה צריך את הניעור הזה של הנסיון פרידה שלי, כדי למתן קצת את הדברים שמפריעים לי. גם לפני הערב הזה, בובי הראה לי המון חום ומתיקות אבל מאז הערב הזה, החום והמתיקות הועצמו. נורא נעים לי בחברתו. בכל פעם שאני רואה אותו או שומעת את קולו בטלפון - אני מתמלאת אושר. אני כל כך אוהבת אותו.

בנוגע לפסיכומטרי: הבנתי שהדאון שהרגשתי פשוט לא שווה את זה. הציון המזדיין הזה לא שווה את הריסת הביטחון העצמי שלי ולא שווה את כל הכוחות הנפשיים שהשקעתי בו. זה בסך הכול ציון מסריח שלא מעיד עליי שום דבר כאדם, מלבד היכולת שלי לעבור בחינה פסיכומטרית.

ביררתי תנאי קבלה לכמה מוסדות, על מנת ללמוד עריכה לשונית או בלשנות וראיתי שתנאי הקבלה הם פסיכומטרי בין 520 ל-570 ובגרות בין 90 ל-95. ממוצע הבגרויות שלי הוא 9.27 כך שזה בדיוק מתאים ואני מאמינה שאקבל ציון מתאים בפסיכומטרי. הבעייתיות העיקרית היא האנגלית. כל המוסדות דורשים מינימום 85 מתוך 150 בחלק באנגלית. אני אצטרך לשפר את האנגלית שלי.

למזלי, הבחינה שלי לא תהיה ב-28.12, שהוא התאריך שבו כל הלומדים איתי לקורס ניגשים לבחינה. מכיוון שאני עושה בחינה מותאמת, הבחינה שלי תהיה שבועיים-שלוש מאוחר יותר. זה מעולה כי זה יאפשר לי ללמוד במשך יותר זמן.

בימים האחרונים תירגלתי מחדש את הנושאים הראשונים שלמדנו במתמטיקה. פשוט מחקתי את התשובות שלי, קראתי שוב את ההסברים מהספר ומהקלסר ועניתי על השאלות מחדש. אני מרגישה שזה עזר ועכשיו אני יודעת יותר. אני מקווה שאספיק לעבור על כל החומר עד הבחינה.

אני ברת מזל שאני כל כך טובה בחלק המילולי. במבחן בית שעשיתי לא מזמן - היו לי 90% הצלחה במילולי. גם כשנלמדים נושאים חדשים - אני מבינה תוך שניות. בכל פעם שאני עושה שיעורי בית בחלק המילולי ואחר כך בודקת את התשובות - כמעט כל התשובות שלי נכונות. יש לי אולי טעות אחת או שתיים מתוך עשרים וחמש שאלות.

לפני כמה שבועות התלוננתי ללא הפסק שכל היום שלי מלא במחויבויות ושאני עושה רוב הזמן דברים שאני צריכה ולא דברים שאני רוצה. לאחרונה הבנתי עד כמה זה לא נכון. אני כבר לא עובדת כמה שבועות וגם לפני כן עבדתי רק בערך פעמיים בחודש. הקורס הוא שלוש פעמים בשבוע, כל פעם לחמש שעות ורבע. בימים בהם אין לי קורס אני אף פעם לא לומדת בבית יותר משעתיים. מה שאומר שיש לי די והותר זמן למנוחה,בילויים וסידורים. זה טוב. אני מרגישה שאני פשוט לא רוצה לעבוד. אומנם המצב הכלכלי שלי לא משהו, אבל יהיה לי מספיק זמן לשפר אותו אחרי הבחינה.

אני מתכוונת לגשת בינואר. אם אקבל ציון שיספיק לי כדי להתקבל לאוניברסיטה - אחלה. אם לא - אני אגש שוב באפריל ואשפר. אני מקווה שאני עדיין אספיק להתקבל, אבל גם אם לא, אני מקסימום אדחה את הלימודים בשנה. זה בכלל לא נורא שתהיה לי עוד שנה להרוויח כסף. אני גם אקח בשנה הזאת קורס בכתיבה יוצרת, ואתייחס אליו כאל מכינה לאוניברסיטה.

שימו לב שבעצם שום דבר לא השתנה - אני עדיין גרועה במתמטיקה ואנגלית, אני ובובי עדיין שונים מאד, אני עדיין מרוששת, אני עדיין ממשיכה להשמין ואימא שלי היא עדיין אימא גרועה. הדבר היחיד שהשתנה זו הפרקספקטיבה (או איך שלא כותבים את המילה הזאת) על הדברים. הכול יהיה בסדר.

אין טעם לדאוג כל כך הרבה. שוב ושוב אני מזכירה לעצמי משפט ששמעתי פעם: "אם הבעיה ניתנת לפיתרון - הדאגה לא נחוצה, ואם הבעיה לא ניתנת לפיתרון - הדאגה לא תעזור." אני באמת מאמינה בזה. זה מה שגרם לי להתאפס על עצמי. אני חושבת שברגע שיש לאדם שקט נפשי ויציבות פנימית - שום אירוע חיצוני לא יכול לטלטל אותו יותר מדי.

הלוואי ויעיפו את שחר מ"האח הגדול". אני הכי פחות אוהבת אותו מכל המועמדים להדחה.

שלכם,

נונה.