שלומות לכל הבאים תחת שערי בלוגי,

בפוסט הקודם כתבתי שאשוב לעדכן בסוף דצמבר. החלטתי לא לעדכן את הבלוג עד סוף דצמבר, כי סופסוף נודע לי תאריך הבחינה המותאמת שלי. לרוב בחינה מותאמת היא לפחות שבועיים אחרי הבחינה הפסיכומטרית הרגילה, אבל השנה הבחינה המותאמת היא רק יומיים אחרי כולם. כולם ניגשים ב-28.12 ואני ניגשת ב-30.12. זה גרם לי לקלוט שהגיע הזמן להתאפס על עצמי ולהתחיל ללמוד יומם וליל. מי שעשה אי פעם קורס פסיכומטרי - יודע שהשבועיים האחרונים לפני הבחינה נקראים "מרתון" ובמרתון הזה, מגיעים למוקד הפסיכומוטרי כמעט בכל יום. מה שאומר שבשבועיים האלה נדרש ממני לשבת על הלימודים בבית בערך חמש שעות ואז ללכת למוקד הפסיכומטרי לעוד בערך חמש שעות. עשר שעות לימודים ביום זה לא כיף, אבל אף אחד לא הבטיח לי שהחיים הם גן של שושנים.

הסיבה היחידה שאני מעדכנת עכשיו, היא שהיום זה היום היחיד מבין השבועיים האלה - שבהם אני לא צריכה ללכת למוקד הפסיכומטרי. הבטחתי לעצמי לשבת על התחת וללמוד שמונה שעות, לא כולל הפסקות. עד עכשיו למדתי שלוש שעות. אני עושה עכשיו שעה הפסקה ואז אמשיך לחרוש עד הערב.

אז איך הולך לי? כפי שכבר כתבתי בבלוג כמה פעמים בעבר, בחלק המילולי אני תותחית. זה הגיע למצב שמתוך שלושים שאלות יש לי אולי שלוש טעויות. זה אומר 90% הצלחה. זה מעולה. בכל חלק אפשר לקבל עד 150 נקודות ואני מאמינה, בעצם לא מאמינה אלא יודעת, שבחלק המילולי אני אקבל 140נקודות לפחות.

האנגלית שלי לא טובה. היא אף פעם לא הייתה טובה. עשיתי טעות כשמתחילת הקורס אף פעם לא הכנתי שיעורי בית באנגלית. טענתי בתוקף, ששפה אי אפשר ללמוד תוך שלושה חודשים. זו, דרך אגב, גם הסיבה שאף פעם לא הכנתי שיעורים באנגלית ובטח שלא התכוננתי למבחנים באנגלית בתיכון. לאחרונה גיליתי עד כמה זה לא נכון. תרגול בהחלט עוזר באנגלית. במיוחד בפסיכומטרי בו לא נדרש לכתוב כלום, אלא כל התשובות הן אמריקאיות. לאחרונה אני כן מתרגלת באנגלית. התרגול המועט הזה, כבר עזר לי מאד. שיפרתי מאד את הציון שלי באנגלית. אני מאד שמחה. האמת שבאנגלית אני רק שואפת לקבל 85 (מתוך 150). הסיבה לכך היא שמי שמקבל פחות מ-85 באנגלית - לא יכול להתקבל לשום מוסד להשכלה גבוהה. בזמן האחרון אני מצליחה לעבור את ה-85. בסימולציה האחרונה קיבלתי 91 באנגלית ולא הייתה מאושרת ממני בעולם.

עם זאת, אני לא חושבת שיש טעם לאכול את הלב שלא הכנתי שיעורי בית באנגלית מתחילת הקורס. קודם כל - כי אי אפשר להחזיר את גלגל לאחור וזה בכלל לא יעזור לי להתחרט ולהתבכיין. דבר שני - כי אני מאמינה בבכל מקרה לא הייתי מצליחה לעבור את ה-99 באנגלית. רוב המוסדות להשכלה גבוהה דורשים בין 85-99 בשביל סף קבלה (שמי שמתקבל עם ציון כזה צריך לעשות קורס באנגלית), 100-119 בשביל אנשים שיצטרכו לעשות קורס פחות אינטנסיבי, 120-133 בשביל קורס עוד פחות אינטנסיבי ו-134 בשביל פטור.

בנוגע למתמטיקה - במתמטיקה תמיד הייתה גרועה. הרי זה בדיוק ליקוי הלמידה שלי. שכל מה שהומני קל לי וכל מה שריאלי קשה לי. לאורך כל הקורס, הלכתי וצברתי פערים במתמטיקה. הבעיה היא שבמתמטיקה, ובמיוחד במתמטיקה של הפסיכומטרי, כל נושא נבנה על הנושא הקודם. אני לא הבנתי אפילו את הנושאים הראשונים ולכן לא יכולתי להתקדם ואז הלכתי וצברתי פערים. בערך חודש וחצי אחרי תחילת הקורס - היה לנו מבחן התקדמות. קיבלתי במתמטיקה 32 אחוזי הצלחה, שאילו בדיוק אחוזי ההצלחה אליהם הגעתי במבחן בשיעור הראשון של הקורס. בתחילה מאד בכיתי והייתי נסערת. היה לי מאד עצוב לגלות שכמעט 16 שעות שבועיות בקורס, בהם למדנו בעיקר מתמטיקה, לא עזרו לי במאומה.

המדריך שלי הציע לי לחזור לעמוד הראשון בספר, למחוק את התשובות שלי ולעשות מחדש את כל הנושאים. החלטתי להתאפס על עצמי ולעשות את זה. במשך שעות על גבי שעות ישבתי מדי יום ביומו בבית ולמדתי. כל פעם מחקתי את התשובות, קראתי מחדש את החומר ואז ניסיתי לתרגל. הצלחתי לשפר את המתמטיקה שלי במידה עצומה. הצלחתי גם להוכיח לעצמי שאני מסוגלת לשבת וללמוד. תוך שבוע וחצי - סיימתי את כל ספר בית1, שזה ספר שלקח לכל השאר בערך חודש וחצי לסיים. הבעיה הייתה שבזמן שאני עשיתי מחדש את ספר בית1 - הכיתה התקדמה. בקורס ניתנו שיעורי בית מספר בית2, שאני לא עשיתי כי הייתי עדיין תקועה בספר בית1. בשלב מסוים הגעתי לספר בית2 והתחלתי לתרגל גם ממנו, אבל לא הספקתי לסיים אותו. זה הגיע למצב שהגעתי לשלב המרתון כשיש נושאים שלמים במתמטיקה שעדיין לא נגעתי בהם. המדריך שלי הציע לי לוותר על כמה מהנושאים, וגם אמר לי איזה. לפיכך, ישבתי בבית ולמדתי שמונה שעות לא כולל הפסקות. הספקתי לעבור על מרבית הנושאים שהייתי צריכה.

אני חושבת שאני לא צריכה לכעוס על עצמי, שלא הצלחתי להיות בקצב של הכיתה. בשיעורים בימי שישי - תמיד הייתי גמורה מעייפות. עזבתי את השירות הלאומי לפני שנה וחצי ומאז עבדתי רק בעבודות מהצהרים עד הערב, כלומר עבודות של משלוש בצהרים עד תשע בערב. לפיכך, כבר שנה וחצי לא הייתי צריכה לקום מוקדם. להיות במוקד הפסיכמומטרי כל יום שישי בתשע בבוקר - היה לי קשה מנשוא, כי לא הייתי מצליחה להרדם עד אמצע הלילה, בלילה שבין חמישי לשישי. חוצמזה, בגלל שיש לי הפרעת קשב וריכוז - מאד מאד מאד קשה לי להתרכז בשיעור שנמשך יותר מחמש שעות, כמעט בלי הפסקות. במיוחד אם מדובר במתמיקה. היו הרבה פעמים שהמדריך לימד חמש שעות מתמטיקה. בשעה האחרונה אף פעם לא הצלחתי לקלוט כלום. מה שעוד יותר הפריע לי להתרכז - זה שהמדריך היה מקפיא את הכיתה כשהיה מפעיל מזגן, כשהיה קר בחוץ. מה הפלא שצברתי פערים? אני גאה בזה שאחר כך כל כך התאמצתי להשלים אותם. 

אני שוקלת ללמוד באוניברסיטה לשון עברית. גיליתי שבאוניברסיטה שבעירי, מקבלים אוטומטית ללשון עברית, כל מי שיש לו ממוצע בגרויות 9.7. ממוצע הבגרויות שלי, לפי החישוב של האוניברסיטה הזאת, הוא 9.3. ולכן אני צריכה פסיכומטרי. אני מקווה שציון של 570 יהיה מספיק גבוה. זה בערך הציון שיהיה לי. בסימולציה שעשיתי בבית בשבוע שעבר קיבלתי 572. פסגת השאיפות שלי זה 600. אני מקווה שאם אשב יומם וליל על הלימודים עד הבחינה - אצליח להגיע ל600.

בובי הוכיח את עצמו בצורה מדהימה. לפני שהתחלתי את קורס הפסיכומטרי, חששתי שבגלל שלבובי יש נטיה לוותר לעצמו כשקשה לו, הוא עלול לייעץ לי לפרוש מהקורס בכל פעם שאתלונן לו שקשה לי. גיליתי שזה ממש לא נכון. נהפוכו. בובי תמך בי לאורך כל הדרך. תמך ועודד ופרגן והיה שם בשבילי. הוא גם הציע לי לעזור ובכל יום שאל אותי אם למדתי והתעניין בהתקדמות שלי. בכל פעם שאמרתי לו שהתקדמתי - הוא היה מאושר. בכל פעם שהתלוננתי שקשה לי - הוא עודד אותי. הוא היה, ועודנו, ממש ממש ממש מקסים. אני כל כך אוהבת אותו.

באמצע הקורס עברתי תקופה של שבועיים בהם לא הצלחתי לסגור 24 שעות בלי לבכות. הסיבות לכך היו רבות: קודם כל, תסכל אותי וייאש אותי שלא היה בזמנו אפילו תרגיל אחד, משום נושא במתמטיקה, שיכולתי לפתור. דבר שני, המינוס בבנק שהלך וגדל כי כמעט לא עבדתי בחודשים האחרונים, בגלל הפסיכומטרי. דבר שלישי, זה שהשמנתי מאד. דבר רביעי, שהאווירה בבית שלי הייתה מתוחה ודבר חמישי, שהשוני העצום ביני לבין בובי הטריד אותי מאד.

מה שגרם לי להתאפס לעצמי בתחום הלימודי היה מבחן ההתקדמות שכתבתי עליו בפסקה השישית. אחרי ההלם הראשוני והבכי, החלטתי להתאפס על עצמי ולעשות מחדש את החומר.

מה שגרם לי להתאפס על עצמי מבחינת הכסף, הוא שהזכרתי לעצמי שאני לא צריכה להאכיל פיות. אני אפילו לא צריכה לשלם שכר דירה. פשוט הצטמצמתי מבחינת בזבוזים. גם נכנסה לי משכורת מאיזשהו פרויקט קטן שעבדתי עליו לפני איזשהי תקופה, ועכשיו אני בכלל לא במינוס גדול.

מה שגרם לי להתאפס על עצמי מבחינת ההשמנה זה שהזכרתי לעצמי שהדבר תלוי בי. אם אמשיך לזלול - אמשיך להשמין. אם אקפיד - ארזה. החלטתי בנתיים לא להתחיל דיאטה, אבל הפסקתי להתבכיין על זה שהשמנתי.

מה שגרם לי להתאפס על עצמי מבחינת הבית זה שהשלמתי עם אימא שלי אחרי מריבה ענקית. גם ההתמקדות בלימודים הועילה מאד ליחסים עם המשפחה כי כמעט לא הייתה בננו אינטרקציה כשאני הייתי או בקומה שלי ולמדתי או במוקד הפסיכומטרי ולמדתי.

מה שגרם לי להתאפס על עצמי מבחינת היחסים עם בובי, הוא שניסיתי להפרד ממנו. בזמן שניסיתי להגות את המילים האלה - גיליתי עד כמה אני לא רוצה להפרד ועד כמה אני אוהבת אותו. גם התגובה של בובי הייתה מדהימה. הוא נלחם עליי. הוא לא הסכים לוותר. מאז אותו ערב אפילו לא העלתי על דעתי להפרד ממנו. אני חושבת שפשוט הייתי צריכה לראות שהוא נלחם עליי ושהוא לא יוותר עליי גם אם קשה, כמו שהוא מוותר לעצמו בתחומים אחרים בחיים. הקשר בננו רק הולך ומתחזק והאהבה רק הולכת וגדלה. הוא גורם לי המון המון המון אושר ונותן לי המון חום ומתיקות. אני מפנקת אותו והוא מפנק אותי. שננו נעשה הכול בשביל השני.

לאחרונה גיליתי עד כמה ההתאמות שנתן לי המרכז הארצי לבחינות - מדהימות ונדירות. קודם כל, לא נדרש ממני לעשות שמונה פרקים כמו כולם, אלא רק שלוש. זה הבדל עצום. כולם עושים שני פרקים במילולי, שני פרקים בכמותי ושני פרקים באנגלית. בנוסף, הם עושים גם שני פרקים שנקראים פיילוט והם או במילולי, או בכמותי או באנגלית, ומשמשים לסטטיסטיקה, אבל כמובן שהם לא יכולים לדעת מה מבין הפרקים הם הפרקים האלה. לי אין פיילוט. כל מה שאני עושה - זה הציון שלי.

דבר שני, יש לי 300% תוספת זמן. זו תוספת זמן מדהימה. לכל השאר יש פחות מדקה לשאלה ולי יש בערך ארבע דקות לשאלה. זה פשוט מדהים. אני לא צריכה את כל התוספת זמן המטורפת הזאת, אבל בהחלט נחמד לנצל לפחות חלק ממנה.

דבר שלישי, יש לי מחשבון. לא מדובר במחשבון מדעי, אלא במחשבון עם הפעולות הבסיסיות ביותר שהם חיבור, חיסור, כפל וחילוק. לאחרונה גיליתי עד כמה זה עוזר. יש בפסיכומטרי הרבה חישובים מעצבנים שנחסכים ממני בזכות המחשבון.

דבר רביעי, מותר לי לצאת להפסקות בין פרק לפרק. הפסקות של עד עשר דקות.

אני הולכת את הבחינה על מחשב. זה כי מודדים לי זמנים לכל שאלה בנפרד ולא לכל הפרק ביחד. אין לי אפשרות לעבור אחורה על שאלות ולכן אני צריכה לסמן תשובה - רק כשאני בטוחה בה הכי הרבה שאני יכולה. המבחן שלי הוא אדיפיטיבי - כלומר מתחיל בסדרת שאלות קלות, שאם אני עונה על רובן או כל כולן נכון - אני עוברת לסדרת שאלות יותר קשות וכן הלאה וכן הלאה. אם אני טועה במרבית השאלות באחת הסדרות - רמת השאלות נשארת זהה או הולכת ויורדת (ואז גם הציון שלי הולך ויורד מן הסתם...).

לא היה לי מושג עד כמה זה נדיר לקבל בחינה מותאמת. זה פשוט נדיר בטירוף. המדריך שלי אמר שרק אחת לשלושה מחזורים, יש נבחן אחד כזה וגם זה רק אולי. אתמול הייתה לי סימולציה במוקד הפסיכומטרי והייתי שם היחידה עם מותאם. לא הייתה להם אפשרות להביא לי מחשב עם תוכנה זהה לבחינה הסופית, אבל אפשרו לי כמובן את תוספת הזמן, את המחשבון ונדרשתי לעשות רק שלושה פרקים במקום שמונה. היה מוזר לראות איך כל האחרים נאלצים לסיים פרקים כשאני הייתי רק באמצעם. היה גם מוזר להיות היחידה שיוצאת להפסקות. סיימתי את הבחינה הרבה לפנהם והייתי היחידה שהלכה באמצע.

הקטע הוא שבתיכון, כל מי שיש לו אבחון - מקבל התאמות כלשהן. בפסיכומטרי זה הרבה יותר קשה. צריך חתיכת ליקוי למידה רציני בשביל זה. לי באמת יש ליקוי למידה מאד חמור, ולכן אני חושבת שרק הוגן לתת לי את ההתאמות האלה. ההתאמות לא נועדו לגרום לזה שיהיה לי יותר קל, אלא להציב אותי על אותה נקודת פתיחה.

אז זהו. האמת שיש לי עוד הרבה מה לומר על הפסיכומטרי - אני יכולה למשל לפרט באיזה נושאים יותר קל או יותר קשה לי, בכל אחד מהחלקים בפסיכומטרי (החלקים הם, כמו שכבר אמרתי, כמותי, מילולי ואנגלית והרי כל חלק מחולק להרבה נושאים), אבל אני חושבת שאוותר ובמקום זה אלך לתרגל את הנושאים שיותר קשים לי.

הפוסט הבא יכתב ב-31.12 ויקרא "סיכום שנת 2008."

שלכם,

נונה.