שלומות לכל קוראיי,

הקוראים הוותיקים ביותר בבלוג בוודאי זוכרים את גוליבר. גוליבר הוא מישהו איתו ניהלתי מערכת יחסים שבין יזיזות לזוגיות במשך יותר מחצי שנה. אומנם הגדרנו את עצמנו כיזיזים ולא כזוג, אבל במשך שישה חודשים וחצי ישנתי אצלו כל סופשבוע וסופשבוע, הבטחנו אחד לשניה בלעדיות כלומר שלא נעשה שום דבר מיני עם אף אחד אחר, בילינו ביחד עם החברים שלו, ישבתי לאכול ארוחת צהרים עם המשפחה שלו ושאר דוגמאות.

בסופו של דבר הקשר נגמר כי קלטתי שבמשך חודשים היו לי רגשות אליו וכל הזמן הדחקתי אותם.

מאוחר יותר גיליתי שגוליבר שכב עם ג שבוע וחצי אחרי שניתקנו קשר. ג הייתה בזמנו החברה הכי טובה שלי. היא וגוליבר היו ידידים במשך שנים ותמיד היה בנהם מתח מיני. קצת לפני שאני וגוליבר ניתקנו קשר, אני וג התרחקנו מאד, מסיבות שונות שלא קשורות בשום צורה בגוליבר. בכל מקרה - זה שגיליתי שהם שכבו גרם לי לנתק איתה קשר סופית.

כמה פעמים אחרי שאני וגוליבר כבר נפרדנו - התקשרתי אליו. התקשיתי להוציא אותו מהחיים שלי בצורה טוטאלית ומדי פעם לא עמדתי בדחף לשמוע את קולו. ממש השפלתי את עצמי כי גוליבר לא היה מעונין לדבר איתי בתקופה הזאת (פירוט על השיחות האלה בקטע האחרון בפוסט הזה).

כעת עברה כבר שנה וחצי מאז אני וגוליבר נפרדנו. עברה יותר משנה מאז שוחחנו בפעם האחרונה. אתמול החלטתי להתקשר אליו. כעת, כשכל המרירות נעלמה - רציתי לראות מה קורה איתו. התגברתי עליו לחלוטין כבר מזמן, אבל סיום השנה האזרחית גרם לי להרהר בשנה שעברה עליי וחשבתי לשתף אותו.

גוליבר הופתע לשמוע ממני ולהפתעתי, היה גם שמח לשמוע ממני. הוא לא יכל לדבר אתמול, אבל היום הוא התקשר אליי בחזרה ודיברנו שעתיים. שעתיים שלמות ברציפות!!! גוליבר פתח את השיחה בהתנצלות. הוא התנצל על הצורה בה דיבר אליי בפעם האחרונה שדיברנו, לפני יותר משנה. הוא הסביר לי שרצה שננתק קשר בצורה טוטאלית בזמנו - לא רק בגלל שחשב שזה שנדבר מדי פעם יקשה עליי להתגבר עליו, כפי שהציג את זה בזמנו, אלא גם כי גם לו היה קשה להתגבר עליי. הוא אומנם לא פיתח אליי רגשות רומנטיים, אבל בהחלט הייתי חשובה לו והיוותי חלק מאד חשוב מחייו. חסרתי לו מאד אחרי שנפרדנו, ולכן חשב שיתקשה להתגבר אם נדבר פה ושם. מאד שמחתי לשמוע את זה.

המשכנו לדבר עוד ועוד. בהתחלה שקלתי להציג בפני גוליבר תמונה פסטורלית של החיים שלי ולספר לו שהכול מושלם, ואז הגעתי למסקנה שזה ילדותי ומתחת לרמה שלי. הצגתי בפניו את האמת כפי שהיא, מבלי לייפות או להסתיר דברים. תיארתי לו בקצרה את מה שעברתי בשנה וחצי האחרונות. סיפרתי גם שמחרתיים אני ניגשת לפסיכומטרי וכמובן שסיפרתי לו על בובי. סיפרתי לו שיש לי חבר כבר יותר מתשעה חודשים ופירטתי על הקשר בננו ועל בובי עצמו. גוליבר סיפר לי שגם לו יש חברה. הם ביחד כבר חודשיים וחצי. הוא סיפר לי עליה ועל הקשר בנהם. הוא גם סיפר לי שאתמול אמר לה לראשונה שהוא אוהב אותה והיא אמרה לו אותו דבר בחזרה. נורא שמחתי בשבילו. שמחה טהורה שלא שולבה בשום רגש שלילי. לא הרגשתי שום קנאה או מרירות, או כל רגש שלילי אחר. רק שמחתי בשבילו. גם הוא שמח בשבילי שיש לי מישהו שאני אוהבת.

דיברנו על הפסיכומטרי, על הלימודים, על החברים שלי, על החברים שלו, על המשפחה שלי, על המשפחה שלו ועל שאר נושאים אחרים. היה לי כיף לדבר עם מישהו שכל כך מתעניין במה שאני אומרת. אין לי ספק שגם לו היה כיף לשמוע את ההתעניינות בקולי.

בין השאר, דיברנו גם על הבלוג שלי. בתקופה בה אני וגוליבר היינו בקשר - נהגנו לשבת ביחד מול המחשב ולקרוא פוסטים בבלוג שלי. אחרי שנפרדנו - ביקשתי ממנו לא להכנס שוב לבלוג לעולם. גוליבר הבטיח. כעת אמר לי שהוא קיים. הוא לא נכנס שוב אף פעם. נורא שמחתי לשמוע את זה. אמרתי לו שחששתי שהוא קורא בבלוג וגם שחששתי ש-ג קוראת את הבלוג ומעבירה לו אינפורמציה. גוליבר סיפר לי שהוא ו-ג התרחקו מאד בשנה האחרונה. לפני שנה וקצת ג התחילה לצאת עם מישהו. החבר שלה מאד קינא וביקש מ-ג להתרחק מגוליבר. האמת שאני מבינה אותו. הם התחילו לצאת כמה שבועות אחרי ש-ג וגוליבר שכבו. זה רק טבעי שיקנא. מסתבר שבשנה האחרונה ג וגוליבר רק דיברו בטלפון מדי פעם ונפגשו לעיתים רחוקות, למשל כשגוליבר ביקר אותה בעבודה.

לא חששתי לספר לגוליבר שלקח לי הרבה זמן להתגבר עליו ושבמשך בערך חצי שנה חשבתי עליו המון. לא ראיתי טעם בלהסתיר. הסיבה שהרגשתי כל כך בנוח לספר לו את זה, היא שבאמת ובתמים הרגשתי שהקטע הזה מאחוריי. הרי כבר תקופה ארוכה שאני כבר לא חושבת על גוליבר וכבר התגברתי עליו לחלוטין.

עלה גם הנושא באיזה קשר נהיה מעכשיו. אמרתי לגוליבר שיהיה הכי טוב מבחינתי אם נדבר רק פעמים בודדות בשנה. אמרתי לו שהייתי רוצה להתקשר אליו ביומולדת שלו והייתי רוצה שיתקשר אליי ביומולדת שלי. אמרתי לו שחוץ מבימי הולדת ואולי גם עוד פעם-פעמיים בשנה, אני לא רוצה שנדבר יותר מזה. לגוליבר לא הייתה בעיה עם דבריי. הוא אמר שישמח לשמוע ממני ביומולדת שלו.

דיברנו ודיברנו ודיברנו במשך שעתיים. השיחה זרמה ללא טיפת מבוכה, כאילו לא עברה יותר משנה מבלי שנחליף מילה. אני נורא שמחה שניהלנו את השיחה הזאת, כי היא היוותה מבחינתי סגירת מעגל נהדרת. היה נורא נחמד לגלות עד כמה הייתי חשובה לגוליבר בזמנו והיה נורא נחמד לגלות שהוא עדיין מעריך אותי ושלא ביזבזתי לריק חצי שנה מהחיים שלי.

מי שקרא בבלוג שלי לפני שנה בוודאי זוכר את פ. פ הוא מישהו שהכרתי דרך הבלוג שלי לפני שנה ונפגשנו. התחיל בננו איזה משהו ואז נקטע, כי פ אמר שהוא לא רואה בי פוטנציאל לקשר רציני בגלל הפרש הגילאים. יש בננו הפרש גילאים של עשר שנים.

מאז הקשר בננו היה קשר דיי דומה למה שהצעתי לגוליבר. דיברנו כל כמה חודשים כשקרו אירועים מיוחדים כמו יומולדת. לפני בערך חודש וחצי המצב קצת השתנה ויצא לנו לנהל כמה שיחות נפש ארוכות. זה היה בתקופה שבה שקלתי להפרד מבובי ו-פ בדיוק נפרד מהחברה שהייתה לו בזמנו. אני ניסיתי להיות שם בשבילו כי נשבר לו הלב מהפרידה מהחברה שלו והוא ניסה להיות שם בשבילי כי נשבר לי הלב מההרהורים על פרידה מבובי.

משהו שהשיחות האלה הוכיחו לי של-פ באמת אכפת ממני, ובזמנו, לפני שנה, הוא לא ראה בי רק זיון. גם לפני כן ידעתי את זה, אבל היה נחמד לקבל הוכחה נוספת.

עוד משהו שהשיחות האלה גרמו לי זה חשק לשכב איתו שוב. פ הוא, מבין כל הגברים ששכבתי איתם, הטוב ביותר שהיה לי.

כן כן, יותר טוב במיטה מכל גבר אחר ששכבתי איתו. עכשיו, שעברה כבר שנה ואני כבר התגברתי על הרגשות שפיתחתי אליו בזמנו, עבר במוחי הרהור שאם אני ובובי ניפרד - אולי כדאי להציע לו להפגש ולשכב.

ירדתי מהרעיון בבת אחת אחרי הערב ההוא בו ניסיתי להפרד מבובי וגיליתי שלהוציא את המילים האלה מהפה - זה הדבר הקשה ביותר שעשיתי מעודי. החלטתי להשאר עם בובי והייתי, ועודני, מאד שלמה עם החלטתי.

השיחות ביני לבין פ אכשהו פסקו. אני מניחה שהפעם הבאה שנדבר תהיה ביומולדת שלי.

תמיד הייתי אדם שמאד אוהב מגע ותמיד הייתה לי נטיה להמרחויות. כל הסטוצים שלי אי פעם התחילו באותה צורה - במצב בו אני יושבת עם מישהו ואז מתחילים ללטף את הזרוע וללטף את הלחי וללטף את השיער ולשים ראש על הכתף אחד של השניה ואחר כך לשים את הראש על הברכים אחד של השניה ולעשות מסאז'ים ועוד כל מני פוצי-מוצי כזה. תמיד אכשהו זה נגרר אחר כך לנשיקה ואחר כך להתמזמזויות או לסקס. ככה, אגב, גם התחילו לי כמה קשרים רציניים כמו הקשר עם י או הקשר עם בובי.

בכל מקרה, בחודשים האחרונים ניסיתי להפסיק עם הקטע הזה. לפני בערך חצי שנה הכרתי את ל שהפך לידיד שלי. בפגישות בננו הוא נטה להמרח עליי ואני, למרות שכמה פעמים התפתיתי ונמרחתי עליו קצת בחזרה, החלטתי להפסיק עם זה, כי הרגשתי שזה מעיד על חוסר כבוד לבובי.

פעם טענתי בתוקף שאני דוגלת בליברליות ושבשל כך - אני חושבת שאין לי זכות לומר לאחרים מה לעשות. שוב ושוב טענתי בתוקף שאם יש לי חבר - אין לי זכות לומר לו מה לעשות בזמנו הפרטי, כל עוד הוא לא בוגד בי. משהו שלמדתי זה שלא כך המצב. כן צריכים להיות גבולות. אם למשל מישהו שאני יוצאת איתו ירצה לצאת לארוחה לאור נרות עם האקסית שלו - יש לי זכות להתנגד, גם אם הוא לא חייב לקבל את ההתנגדות שלי.

בסופשבוע האחרון אני ופליקס רצינו להפגש. פליקס חזר מהטכניון מיום חמישי בערב עד מוצ"ש. מכיוון שההזדמנות היחידה שלנו להפגש בסופשבוע הייתה יום חמישי ומכיוון שסיימתי קורס פסיכומטרי רק ב-22.15 והיה קפוא בחוץ - פליקס הציע לי שבמקום שנצא לאנשהו רק לשעה וחצי (הרי יש אוטובוס אחרון בחצות ולשננו אין רשיון נהיגה), אז שאני אבוא לישון אצלו.

הסכמתי, אבל חשתי צורך להתקשר לבובי ולספר לו, הרי אם בובי היה ישן אצל מישהי אחרת ולא אומר לי קודם - הייתי נפגעת, לכן התקשרתי וסיפרתי. הצגתי בפניו את המצב ואמרתי לו שאם זה מפריע לו - אני לא אלך לישון אצל פליקס. הבהרתי לו שנישן במיטות נפרדות. בובי שתק לכמה רגעים ואז אמר "טוב, לכי לישון אצלו" ואז עברנו לדבר על דברים אחרים לאיזה עשר דקות ואז בובי אמר פתאום:"ותגידי לפליקס שאם הוא ינסה לגעת בך - אני אזיין לו את הצורה!" נורא שמחתי לשמוע את זה. זה הוכיח לי שבובי מספיק סומך עליי לישון אצל פליקס, אבל שהוא כן מקנא לי, מה שמוכיח עד כמה אכפת לו ממני.

אצל פליקס היה באמת נחמד בלילה. אכלנו,דיברנו, ראינו סרט, צחקנו. בחמש בבוקר נכנסו למיטות לישון. באמת לא ישנו באותה מיטה. מה שמטריד אותי זה שכמה שעות אחר כך, כשהתעוררנו - ממש נמרחנו אחד על השניה. אבל ממש. לפליקס יש מיטה מתחתיה יוצאת עוד מיטה ואז אפשר להפריד בנהם. אני מקווה שאתם מבינים למה אני מתכוונת.

מה שקרה זה שכשהתעוררתי - ביקשתי מפליקס חיבוק. פליקס לא רצה לצאת מהפוך שלו אז הוא הזמין אותי לשכב לידו. עברתי למיטה בה הוא שכב בה והתכרבלנו ביחד מתחת לפוך והתחבקנו ונמרחנו אחד על השניה בצורה טואטלית. לא התנשקנו, לא נגענו במקומות אישיים וכמובן שלא הזדיינו. אני חושבת שפליקס גם לא העלה בדעתו לנסות משהו, אבל זה עדיין נראה לי לא בסדר. אם בובי היה מתנהג ככה עם מישהי - הייתי קורעת לו את הצורה.

אחרי שנים שבהם נתתי לכל מי שרצה לגעת בי - לגעת בי, מאד קשה לי להפסיק עם זה בבת אחת. אין לי צל של ספק שאני אף פעם לא אבגוד, כלומר אף פעם לא אשכב/אתנשק/אתמזמז עם אף גבר אחר, אבל אני חושבת שגם ההימרחויות האלה הם מאד לא בסדר. זה לא מכובד. אסור לי להתנהג ככה שוב.

לאחרונה נמאס לי ויצא לי מכל החורים, שכל מי ששומע על בובי - חושב שהוא יצור. אני לא מדברת על מישהו ששומע על היחסים ביני לבין בובי, אלא על בובי כאדם. זה נשמע מאד תמוה לאנשים שאין לבובי כמעט חברים או שבובי עובד רק 15 שעות בשכר מינימום או שלבובי לא אכפת שהוא נראה כמו ערבי כשהוא לא מתגלח.

לפני כמה ימים יצא לנו לדבר בקורס פסיכומטרי, על חברים משותפים בין בני זוג. מישהי מהקורס נפרדה מהחבר שלה לפני כמה חודשים, אחרי שהיו ביחד מלא זמן. מישהי אחרת מהקורס שאלה אותה אם יש להם חברים משותפים. המישהי הראשונה אמרה שכן ושזה מעצבן. התפתח דיון על הנושא. 

סיפרתי לאנשים שלומדים איתי בקורס שהרבה מחבריי הכרתי דרך אקסים. הרבה פעמים קרה לי שיצאתי עם מישהו ואז הוא הכיר לי את החברים והידידות שלו ואז אחרי שאני והמישהו נפרדו - שמרתי איתם על קשר והם הפכו לחברות וידידים שלי. סיפרתי שזה תמיד היה ככה, עד בובי. הקטע הזה לא תופס לגבי בובי כי הרי לבובי אין חברים מבחירה. כולם תקעו בי עיניים נדהמות ועשו לי פרצופים. גם לגבי זה שפעם ציינתי שבובי עובד רק 15 שעות בשבוע בשכר מינימום הם נדהמו לשמוע ועוד כל מני דוגמאות שכבר אין לי כח לפרט עליהם.

פתאום קלטתי שהקטע הזה מפריע לי לא בגלל שהם חושבים ככה, אלא בגלל שהחשיבה שלהם מייצגת גם את מה שאני חושבת. גם אני חושבת שבובי דפוק. גם אני חושבת שדרך החיים שלו דפוקה. גם אני חושבת שהוא בחר בדרך לא נכונה, כי עובדה שלא טוב לו.

אני מנסה לעשות את ההפרדה בין היחס של בובי אליי לבין החיים של בובי. היחס של בובי אליי נפלא: הוא תומך בי ומפרגן לי ונותן לי חום ורכות ומפנק אותי ועושה לי המון טוב. לעומת זאת, דרך החיים של בובי היא זאת שנוראית בעיניי. קשה לעשות את ההפרדה הזאת לפעמים. ובכלל, יש גם חסרונות ביחסים בננו. כמו למשל שבובי הרבה פעמים מסתגר בפניי.

אבל ברור לי שאני סתם מקטרת. ברור לי שאני לא אקום ואלך בזמן הקרוב. אני אוהבת אותו והקשר הזה מספיק לי כמו שהוא לעת עתה.

אגב, מחר אני הולכת לדוג עם בובי ועם איזה מכר שלו. אני מקווה שיהיה נחמד. פעם בובי היה דג בלי סוף, אבל בחודשים האחרונים, הוא כמעט לא הלך לדוג בגלל ההחמרה במצבו של אבא שלו וגם בגלל שהוא דיי איבד את החשק. אני שמחה שהוא הולך לדוג מחר, כי אני רוצה שיהיה לו טוב ונראה לי שהדיג יעשה לו טוב. אני גם אשמח לקחת חלק בזה.

ואי, איך התגעגעתי לכתוב פוסטים ארוכים וחופרים כאלה.

שלכם,

נונה.