שלום לכל קוראיי באשר הם,

קניתי בימים האחרונים בגדים. ממש בגדים יפים ואיכותיים. היה כיף לקנות אותם. במשך כמה חודשים הייתי מרוששת בגלל שעשיתי קורס פסיכומטרי ולא עבדתי, ולכן לא יכולתי להרשות לעצמי לקנות כלום, אז פשוט לא קניתי ואם בכל זאת קניתי - הרגשתי חרא עם עצמי אחר כך על העדר המשמעת העצמית. עכשיו, כשאני עובדת, יכולתי להרשות לעצמי להוציא כמה מאות שקלים ולחלק לתשלומים.

הנחתי שזה רק כי כולם עסוקים בלימודים, אבל אז התחוור לי שבוריס החליט לנתק איתי קשר סופית ולהוציא אותי מהחיים שלו בצורה טוטאלית לנצח. בוריס גם לא מעוניין בקשר עם פליקס. חבורת הרוסים מעניינת לפליקס את התחת, אז ממש לא היה אכפת לו שבוריס לא רוצה להיות איתו יותר בקשר המינימאלי בו היו.

אני מעולם לא הייתי קרובה לגוגי ואני ושוקו התרחקנו שנות אור בשנה וחצי האחרונות. האנשים שמעניינים אותי הם מימי (חברתי הטובה ביותר) ופליקס (ידיד ממש טוב שלי). גם את נוש אני מחבבת וגם הוא מחבב אותי, למרות שאנחנו יכולים לחיות זה בלי זו. מימי לא רוצה לראות את שוקו, כי הם היו פעם ביחד וכשניסו להיות ידידים אחרי הפרידה - היא גילתה שזה לא מאפשר לה להתגבר עליו ולכן החליטה להוציא אותו סופית מהחיים שלה. פליקס ונוש נפגשו פעם אחת בימי חייהם, ולכן הם בקושי מכירים.

כך נוצר מצב שכשבוריס רצה לארגן מפגש ביום שישי האחרון, היחידים שנפגשו הם מימי, הוא וגוגי. (אף אחד אפילו לא ניסה או העלה על דעתו לארגן מפגש בשלושת וחצי החודשים האחרונים כי כולם היו שקועים עד צוואר בלימודים ובכלל לא יכלו להרשות לעצמם לזוז מהספרים בסופי השבוע). 

אגב, זה מזכיר חידות שיש בפסיכומטרי. יש כל מני שאלות כגון:"צילי, גילי, מירי ושירי צריכים להסתדר במעגל. גילי לא מוכנה לעמוד ליד צילי ושירי לא מוכנה לעמוד מול מירי. איך אפשר לסדר אותם במעגל?" כך בערך אפשר לארגן מפגש של החבורה הזאת. לכל אחד יש את האנשים שהוא לא רוצה לפגוש.

אגב, אני תמיד חשבתי שהפיתרון לחידות מעגל כאלה זה להגיד לגילי להפסיק להיות כזאת ילדותית ולעמוד ליד צילי, אחרת אני אכניס לה כאפה מצלצלת. פשוט מגיעים לדמויות האלה מכות. אנשים בוגרים שלא יכולים להסתדר במעגל בעצמם.  

בכל מקרה, אני לא מתבאסת במיוחד על זה שהחבורה התפרקה. אני בקשר עם פליקס ומימי. אני ונוש מדברים מדי פעם. לפיכך, אני בקשר עם האנשים שמעניינים אותי. אגב, זו תמיד הייתה הבעיה שלי עם חבורות. אין מצב כזה שתהיה חבורה גדולה שבה כולם חברים של כולם במידה שווה. תמיד יש אנשים שהקשר שלהם לא עומד בפניי עצמו וכך נוצר מצב שאנשים צריכים להסתובב כל הזמן עם אנשים שהם לא חברים אמיתיים שלהם.

וזה כן פגע לי קצת באגו שבוריס העיף אותי ככה מהחיים שלו. אומנם לא היינו קרובים, אבל זה לא היה יפה מצידו להעלם ככה, בלי שום הסבר ופשוט להתחיל לסנן אותי. וכן בא לי לפעמים בשישי בערב לצאת עם אנשים לפאב במקום לרבוץ מול הטלויזיה, אבל המצב של ישיבה מול הטלויזיה בשישי בערב לא נוצר מזה שבני החבורה לא אוהבים את בני החבורה האחרים, אלא מזה שבני החבורה הם סטונדנטים עמוסים. גם אם היינו כולנו ביחסים נפלאים, לא היינו יוצאים ביחד כל שבוע.

אני משתעשעת ברעיון של להתפטר מחנות המחנאות שבה אני עובדת, ולהתחיל לעבוד בחנות אחרת באותו קניון (יש שתי חנויות שאני יודעת שמחפשים עובדים ושתיהן מעניינות אותי). הסיבה לכך היא, שבתור אחת שמעולם לא עשתה טיול, אני צריכה ללמוד את כל הציוד בחנות המחנאות מאפס. יש בערך 459094 דברים שצריך ללמוד ולזכור על רוב המוצרים בחנות. ולי קשה יותר לזכור פריטים מלאדם הממוצע, בגלל ליקוי הלמידה שלי.

וכן, יכול להיות שזה רק עניין של זמן ושבעוד כמה חודשים אני אדע הכול על הכול. אבל קשה לי להאמין. בנוסף לזה, אני לא חושבת שלמנהל החנות תהיה אפשרות לתת לי חצי שנה עד שאדע הכול. אני מאמינה שאם אמשיך לא לדעת - יפטרו אותי בסופו של דבר. לא משהו אישי. זה עסק כלכלי ואם אני לא רווחית - למה שיחזיקו בי?

המנהל שלי הוא קשוח אבל הגון. קוראים קבועים וותיקים בבלוגי אולי זוכרים שלפני שנה עבדתי בחנות מחנאות אחרת, בה הבוס היה חרא של בנאדם וחרא של מנהל, שהלין לי את השכר ולא נתן לי את העמלות שהגיעו לי וקיצץ לי במשמרות ודיבר בצורה מגעילה ועוד אלף ואחד דברים רעים, שהרבה מהם לא חוקיים. הוא פיטר אותי אחרי חודש וחצי של עבודה. המנהל בחנות בה אני עובדת היום הוא לא כזה. הוא אומנם קרציה אמיתית, מהבחינה הזאת שהוא מעיר הערות בלי סוף, אבל לפחות איתו אני יודעת שאין חשש שהוא פתאום יקצץ לי במשמרות, בלי להגיד לי כלום או שהוא ילין לי את השכר, אם לא יהיה מרוצה ממני. כל מה שהוא עושה במסגרת החוק.  

אני טובה בשירות לקוחות. אני חביבה מאד והלקוחות אוהבים אותי. אולי לא כדאי לי ללכת עם הראש בקיר ולא כדאי לי לעבוד בחנות מחנאות? מחנאות לא נוגעת לחיים שלי בשום צורה. כמעט כל העובדים האחרים עשו טיול. אלה שלא עשו - מתכננים טיול. אותי טיולים לא מעניינים בכלל. גם לא עשיתי צבא, אז גם הדברים בחנות שקשורים לצבא זרים לי.

אם אעבוד בחנות אחרת, לא אצטרך ללמוד על המוצרים. בשתי החנויות בקניון בהם מחפשים עובדים, מוכרים כל מני שטויות כמו מנורה עם ציור של טוויטי עליה או מגירות פיציות מקושקשות בהן אפשר לשים תכשיטים, או כרית פוך או דובון שמחזיק לב. מה כבר צריך ללמוד על זה? לא נראה לי שיש מה ללמוד.

אני חושבת שאתן לחנות המחנאות הזדמנות של עוד כמה שבועות. בכל מקרה, אני ניגשת לפסיכומטרי באפריל וצריכה שבוע-שבועיים של חופש לפני הבחינה. לא נראה לי שזה אפשרי להתחיל מקום עבודה חדש ואחרי חודש לבקש חופש.

נראה לי שאשאר בחנות המחנאות עוד חודש וקצת ואז אבקש כמה ימים חופש, לפני שאגש לפסיכומטרי. אחרי הבחינה - אני אבחן את האופציות שלי מחדש. זה כמובן במידה שלא יפטרו אותי עד אז. אולי אני סתם אוכלת סרטים בקשר לפיטורים. מנהל החנות מעיר לכולם. זה לא אומר שהוא עומד לפטר. 

גיליתי שיש לי פחות ללמוד לפסיכומטרי ממה שחשבתי. אני הרי לא במצב של מישהו שעשה פסיכומטרי בתיכון ואז ארבע שנים אחר כך, אחרי הצבא, החליט לגשת שוב לפסיכומטרי. אני ניגשתי לפסיכומטרי לפני פחות מחודשיים. ניגשתי בסוף דצמבר. הרבה דברים טריים אצלי בראש. כאמור, אני רוצה לגשת שוב באפריל.

החלטתי, כבר לפני כמה שבועות, לשבת כל יום על הפסיכומטרי במשך שלוש שעות. אני לא מצליחה להביא את עצמי לעשות את זה בשום פנים ואופן. אני קורעת את התחת בעבודה ואת שעות הפנאי שלי אני רוצה לבלות במנוחה ולא בחרא של הפסיכומטרי. אני מצליחה ללמוד רק שעה-שעתיים ביום ולא שלוש. עם זאת, יכול להיות שבכל זאת יהיה בסדר. גיליתי שאני עונה נכון על מרבית השאלות במילולי. לא שכחתי את החומר. וגם אם שכחתי פה ושם דברים שקשורים לתחום המילולי - נזכרתי ברגע שהסתכלתי על החומר.

הבעיה היא אנגלית ומתמטיקה. האנגלית שלי גרועה והמתמטיקה גם. בפעם הקודמת שעשיתי פסיכומטרי, אף פעם לא עשיתי שיעורי בית באנגלית ולא קראתי ספר באנגלית , כי טענתי שאי אפשר לשפר שפה בכמה חודשים. היום אני יודעת שזה לא נכון. אפשר לשפר אוצר מילים בצורה ניכרת בתקופה כזאת. חוצמזה, הספרים של הפסיכומטרי מלמדים אנגלית פסיכומטרית. יש להם שיטות שספיצפיות להצלחה באנגלית בפסיכומטרי. לכן הפעם אני כן קוראת ספר באנגלית וכן מנסה ללמוד את המילון וכן מנסה לתרגל כל מני השלמות משפטים וכדומה.  

במתמטיקה יש לי עכשיו את הבסיס, הרי כן למדתי כל מני דברים במתמטיקה בפעם הקודמת. אני רק צריכה לחזור על החומר.

עוד משהו שמנחם אותי הוא שאני צריכה בערך 550. בסימולציות שהיו בסוף הקורס קיבלתי 560 ו-570 וגם 590. רק בבחינה עצמה נפלתי וקיבלתי 483. אני מאמינה שהפעם אני כן אוכל לקבל 550 או יותר, כי אגיע לבחינה אחרי קורס פלוס עוד תקופה של לימודים בבית.

לא אכפת לי שיש אנשים שמסוגלים להוציא מעל 550, מבלי שנגעו אי פעם בחומר ומבלי שהשקיעו דקה ללימודים. כל אדם לגופו וכל מקרה לגופו. משהו שמנחם אותי זה שהקושי שלי בפסיכומטרי לא מעיד על אינטלגנציה נמוכה או על היותי אדם פחות שווה מאנשים אחרים. הדבר היחיד שהצלחה בבחינה הפסיכומטרית מראה - זה יכולת לעבור בחינה פסיכומטרית. זהו. הבחינה הזאת לא משקפת אינטלגנציה ולא ידע כללי ולא כלום.

אגב, יכול להיות שאפילו פחות מ-550 יספיק. אני הרי רוצה להיות עורכת לשונית. חשבתי שבשביל זה צריך תואר ראשון בלשון עברית ואז לעשות במשך שנה תעודה בעריכה לשונית. חשבתי שאף מקום לא ירשה לי לעשות תעודה בעריכה לשונית, אם לא יהיה לי תואר בלשון עברית. מסתבר שזה לא נכון. יקבלו אותי לעשות תעודה בעריכה לשונית - אם יהיה לי תואר ראשון כלשהו ולוא דווקא בלשון עברית. המוסדות פשוט רוצים איזשהי הוכחה שהבנאדם היה מסוגל להוציא תואר, כי האוניברסיטה היא מסננת. זה הכול. אגב, זו גם הסיבה שהרבה מקומות עבודה יקבלו אותי על סמך זה שיש לי תואר ראשון, ולא משנה במה.

לפני שבוע מלאו לבובי 29. למרות שידעתי שבובי לא מאמין בימי הולדת, רציתי לציין את התאריך בצורה כלשהי. לכן, כבר לפני חודש קניתי נרות בצורה של 2 ובצורה של 9, שייצגו את גיל 29 וגם קניתי נרות בצורת כדורגל, שייצגו את זה שבובי מת על כדורגל. ביום של היומולדת קניתי גם עוגה (שאגב, עלתה לי 56 שקל!).

בערב, כשבובי בא אליי, ציפתה לו הפתעה. אני השקעתי במראה החיצוני שלי (לבשתי חולצה חדשה שקניתי במיוחד, פיזרתי את השיער והתאפרתי) כל הקומה שלי הייתה חשוכה ועל השולחן ציפתה לו עוגה שעליה נרות דולקים ולצד העוגה הייתה הברכה שכתבתי לו. שרתי לו "היום יום הולדת" ורקדתי במקום.

בובי מאד שמח ומאד העריך את המחווה. היה כל כך כיף לראות את ההבעה שעל פניו.

אגב, שקלתי להעתיק לכאן את הברכה (אומנם נתתי אותה לבובי אבל הטיוטה עדיין נמצאת אצלי), אבל בסוף החלטתי שלא, כי היא ארוכה מדי. תאמינו לי שזו הייתה ברכה מושקעת מכל הלב, וכתבתי בה דברים מרגשים על כמה שאני אוהבת אותו וכל הדברים הנפלאים שאני מאחלת לו. כתבתי שם הרבה מעבר לברכות סטנדרטיות כמו "מזל טוב" או "עד 120".

רציתי לכתוב בפוסט הזה על עוד כמה נושאים (זה שאני מעריכה את זה שיש לי קומה משלי, יתרונות וחסרונות שאני חושבת שיש בכתיבת בלוג, זה שאני רוצה שינוי שגרה והיחסים שלי עם המשפחה שלי), אבל הפוסט הזה גם ככה ארוך מדי והתעייפתי מהכתיבה, אז אני אוותר ואכתוב על זה כבר בפעם אחרת.

שלכם,

נונה.