היי,

היום עברה בדיוק שנה מאז התחיל הקשר עם המתוק שלי, בובי. אני מאד נרגשת ומאושרת. אני ממש מרגישה בעננים. עברה שנה! שנה! זה המון. אני כל כך שמחה שבובי נמצא בחיים שלי כבר שנה. אני כל כך רוצה שישאר בחיים שלי עוד שנים. אני כל כך אוהבת אותו.

אני מרגישה כל כך ברת מזל. הבנאדם שאני אוהבת - אוהב אותי בחזרה. אני נמצאת עם האדם שאני אוהבת. יש לי המון המון המון מזל. הרבה אנשים מחפשים את מה שיש לי כל החיים, ולא מוצאים.

היום בערב נחגוג. הזמנתי את בובי לביתי. אני מתכוונת ללבוש שמלה יפה ולהתגנדר וגם לכבות את כל האורות בקומה שלי ולהדליק נרות בריח קינמון שקניתי. קניתי לבובי גם במתנה ארנק. גם כתבתי לו ברכה, ואני רוצה להעתיק אותה לכאן. נראה לי טיפה מייגע להעתיק אותה, אבל חשוב לי שיישאר לי עותק מהברכה, ומכיוון שכתבתי אותה בלי טיוטה - אם לא אעתיק אותה שוב, לא יהיה לי עותק, אחרי שאביא את הברכה לבובי. אחרי שאעתיק את הברכה, אני מתכוונת לעשות סיכום קצר, של כל חודש וחודש במערכת יחסים שלי עם בובי הדייג.

זאת הברכה שכתבתי לו:

"לבובי,

מתוק שלי, היום אנחנו ביחד שנה. אין מספיק מילים בעולם כדי לתאר עד כמה אני אוהבת אותך ועד כמה אני מאושרת שכבר 365 ימים, אני נמצאת עם אדם שנותן לי כל כך הרבה חום, רכות ומתיקות. בשנה האחרונה שינית את חיי מקצה לקצה, גרמת לי להרגיש שלווה ואהובה, לימדת אותי המון דברים וכל הזמן היית לצידי. אני כל כך מודה לך על כל מה שנתת לי ומקווה שגם אני נתתי לך משהו. אם נתתי אפילו מחצית ממה שנתת לי - זה כבר המון המון המון. אני חושבת שאני ברת מזל בצורה מטורפת. האדם שאני אוהבת נמצא איתי ואוהב אותי וזה מפעים אותי כל פעם מחדש. אני לא יכולה לדמיין את חיי בלעדייך. אני אעשה הכול למענך ואני מקווה שאתה יודע שתמיד אהיה פה בשבילך, כמו שאתה תמיד שם בשבילי. אני בהחלט מקווה שנבלה ביחד עוד הרבה ימי שנה, ובכלליות עוד הרבה ימים מאושרים. אין אף אדם בעולם שהייתי מעדיפה להיות איתו, מאשר איתך. אני כל הזמן אומרת לך שאני אוהבת אותך המון, שאני אוהבת אותך מליונים, שאני אוהבת אותך בטירוף, אבל האמת היא שאין דרך בעולם לבטא עד כמה אני אוהבת אותך. כמו שכתבתי בתחילת הברכה, אין מספיק מילים בעולם כדי להביע את אהבתי. אני כל כך אוהבת אותך. אתה המתוק שלי. המאמי שלי. הדייג הסקסי שלי.

שלך,

בהמון המון אהבה 

קטנטנה.

נ.ב אני מקווה שהמתנה שלי תעזור לך לא לאבד את הצ'ק הבא. חשבתי שתאהב את הצבע."

הקטע עם המתנה והצ'ק הוא, שבובי איבד לפני כמה ימים את הצ'ק של המשכורת האחרונה שקיבל. כל ה-125 שקלים (לא. אני לא מדברת על 1125. התכוונתי למה שכתבתי. 125 שקלים!) ולכן חשבתי שישמח לקבל במתנה ארנק. בחרתי את הארנק בצבע של הקבוצה שבובי אוהד בכדורגל.

וזה סיכום שנתי של מה שעברנו:

מרץ

במהלך מרץ אני ובובי עבדנו ביחד בטלמרקטינג שלושה שבועות. החלפנו כתובות מסנג'ר. היום אני מבינה איזה צעד גדול זה היה מבחינת בובי. הוא עובד בטלמרקטינג כבר שנים ואפילו פעם אחת לא חלק את כתובת המסנג'ר שלו עם אף אחד מלבדי. בכל מקרה, התכתבנו קצת במסנג'ר.

ב-23.3 (שזה מן הסתם גם התאריך של היום), בובי שאל אותי אם אני רוצה ללוות אותו קצת, כדי לקחת את האופניים שלו (הוא השאיר את האופניים שלו בכניסה לעיר כשחזר מדיג). הסכמתי. הלכנו זה לצד זו ברגל, ודיברנו. אחרי שלקחנו את האופניים, התעייפתי קצת. הייתי גם רעבה, ולכן שאלתי את בובי אם אני יכולה לבוא אליו הביתה לאכול משהו. בובי הסכים בשמחה. הלכנו לביתו, ראינו סרט ואכלנו. מאוחר יותר התחלנו להתכרבל ולהתלטף ואז התנשקנו. הגענו למצב שבו אנחנו מתמזמזים בעירום מלא. נשארתי לישון אצלו באותו לילה, ולמחרת הוא הפגין המון רוך ומתיקות. יומיים אחר כך הוא הזמין אותי לפארק לבמבה וקולה ולאט לאט התחיל להבנות לו קשר. כמה ימים אחר כך שכבנו.

אפריל

הקשר ביני לבין בובי הלך והעמיק. לא היה ברור לנו לאן אנחנו לוקחים את הקשר, אבל שננו הרגשנו חיבור חזק. הייתי מאושרת בקרבתו, אבל חששתי לגביי מה יהיה בעתיד. נהניתי מהסקס ומהשיחות.

מאי

באמצע מאי החלטתי להפרד לבובי. עיצבן אותי שהוא לא השקיע מספיק בקשר. ידעתי שזה לא נובע מזה שלא אכפת לו ממני (ידעתי שהוא מטורף אליי כמו שאני מטורפת עליו), אלא מזה שככה הוא בנוי, אבל השורה התחתונה הייתה אותה שורה תחתונה: לא קיבלתי דברים שאני צריכה.

נפגשתי עם בובי במטרה להפרד ממנו. במהלך הפרידה פרצתי בבכי והבנתי שהוא חשוב לי פי עשר יותר ממה שחשבתי. באותה שיחה גיליתי גם שאני חשובה לבובי פי עשר יותר ממה שחשבתי. בובי הבטיח להשקיע יותר והחלטנו להמשיך להיות בקשר.

המצב באמת השתפר פלאים. הייתי מאושרת.

יוני

בתחילת יוני בובי ניהל איתי שיחה. הוא הסביר לי שהוא מטורף עליי, ושאני הכי חשובה לו בעולם. עם זאת, בלי שום קשר אליי, בובי חשב שהוא לא מסוגל להיות בקשר עם אף אחת. שננו התפרקנו שם לגמרי. בכיתי בטירוף. להפתעתי גם בובי בכה.

עלתה האופציה של פרידה, אבל שננו לא רצינו להפרד, אז החלטנו לקחת הפסקה של שבועיים, כדיי שבובי יוכל לראות אם הוא מסוגל להסתדר בלעדיי. השבועיים האלה היו לי מאד קשים. יצרתי עם בובי קשר כמה פעמים בשבועיים האלה. במיוחד הקשה עליי לעבוד איתו באותו חדר, כשהכול עמד באוויר.

באמצע יוני אני ובובי נפרדנו. שננו לא רצינו לעשות את זה. זה היה פרדוקס מטורף: שניי אנשים שמתים אחד על השניה ויש להם רגשות הדדיים אחד לשניה וטוב להם אחד בקרבת השניה - נפרדים.

בסוף יוני אני ובובי חזרנו. הבנו שאנחנו לא מסוגלים להיות אחד בלי השניה. מאד שמחתי להיות איתו שוב, אבל הפחדים שהוא שוב ייעלם לי לא הרפו ממני.

יולי

כמה ימים אחריי תחילת יולי, היו שוב בעיות ביחסים שלי עם בובי. אנחנו מאד שונים וזה מאד הקשה עלינו. שקלתי שוב לוותר על הקשר, למרות הרגשות העזים.

באמצע יולי אני ובובי ליבנו את הבעיות בננו. שננו החלטנו לעבוד על הקשר ולגרום לו להצליח. זה באמת הצליח לנו. חווינו אושר מטורף. שננו היינו מאושרים שלא וויתרנו על הקשר כל כך בקלות.

אוגוסט

אני ובובי היינו מאד מאושרים ביחד, אבל לקראת סוף אוגוסט, משהו העיב על אושרנו. מצבו של אבא של בובי הוחמר (הוא חולה מאד כבר 16 שנה) ובובי היה צריך להשקיע את כל זמנו ומרצו באבא שלו. זה הקשה על הקשר שלנו, אבל הצלחנו להתמודד. אגב, באוגוסט הפסקתי לעבוד בטלמרקטינג וזה עשה רק טובה ליחסים ביני לבין בובי, לא לעבוד ביחד יותר.

ספטמבר

המצב של אבא של המשיך להיות חמור מאד. זה מן הסתם השפיע לנו מאד על היחסים, אבל המשכנו להתמודד.

עדכון עריכה מאוחרת: אמרתי לראשונה לבובי שאני אוהבת אותו. הוא לא אמר לי את אותו דבר בחזרה, אבל הראה לי בכל דרך אפשרית, שיש לו רגשות חזקים כלפיי.

אוקטובר

באוקטובר מצבו של אבא שלו השתפר והיחסים בננו גם הלכו והשתפרו בהתאם. הייתי מאושרת ומאוהבת עד הגג. נהניתי מכל רגע במחיצתו.

עדכון עריכה מאוחרת: סופסוף, אחרי שישה חודשים וחצי של קשר, הגדרנו את עצמנו כזוג רשמי. המשכנו להתנהג בדיוק כמו קודם, אבל עדיין מאד שמחתי על ההגדרה.

נובמבר

בנובמבר עברתי תקופה קשה. היה לי קשה להתמודד עם לימודי פסיכומטרי שעשיתי בזמנו, עם בעיות בבית, עם השמנה וכל מני דברים כאלה. היה לי קשה להתמודד בנוסף, עם פערים ביני לבין בובי, ועברתי שבועיים בהם לא הצלחתי לסגור 24 שעות בלי לבכות. חשבתי להפרד מבובי. 

תקופת הבכי פסקה בבת אחת כשניסיתי להפרד מבובי. להוציא את המילים האלה מהפה היה הדבר הקשה ביותר שעשיתי מעודי, והגעתי סופית למסקנה שאני יכולה להתמודד עם השוני בננו. מאז, הכי בעולם נהניתי מהפגישות איתו. אני כל כך אוהבת אותו. את שאר הבעיות פתרתי בשינוי הפרספקטיבה שלי על הדברים.

דצמבר

בדצמבר אני ובובי כמעט לא נפגשנו. עמדתי לגשת לפסיכומטרי בסוף דצמבר ולכן השקעתי את רוב זמני בלימודים. הפגישות המעטות שלנו באותה תקופה היו נורא כיפיות. גם הלכתי איתו ועם חבר שלו כדי לדוג, וסופסוף ראיתי את התחביב שבובי אוהב כל כך.

ינואר

בינואר היחסים ביני לבין בובי זרמו על מי מנוחות. נהננו מהפגישות בננו והאהבה שלי אליו רק גברה מיום ליום.

פברואר

אושר. כך אפשר לסכם את תחושתי בפברואר. זה מה שבובי גרם לי בפברואר: אושר.

מרץ

לפני שבוע בובי אמר לי סופסוף שהוא אוהב אותי. היה לי כל כך כל כך כל כך מדהים ומרגש ומשמח וממלא לשמוע את זה. ממש קרנתי מרוב אושר והרגשתי הכי ברת מזל בעולם, שהאדם שאני אוהבת - אוהב אותי בחזרה. גם לפני כן בובי הביע אהבה באלף ואחת דרכים אחרות, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהוא אמר "אוהב" ולא "מטורף עלייך" או "מת עליך". גם לפני כן ידעתי שהוא אוהב אותי, אבל היה בהחלט מדהים לשמוע את זה. זה חיסל לי את הספקות הקטנים שהיו לי, שאולי מה שבובי חש אליי זו לא אהבה. כעת אני בטוחה, שלווה ומאושרת.

אז זהו. זה התמצות של מה שעברנו בשנה האחרונה. אני לא שוכחת שהקשר שלנו לא מושלם. אנחנו שונים מאד, אנחנו רוצים מהחיים דברים שונים, אני לא יכולה לתאר לעצמי שנהיה ביחד לנצח-נצחים, אבל אנחנו מאד אוהבים אחד את השניה ומאד טוב לנו אחד בחברת השניה. הכנסנו לחיים אחד של השניה הרבה אור, למדנו אחד מהשניה המון והיד עוד נטויה - אני בהחלט חושבת שעוד שנה, ב-23.3.2010, אני אכתוב כאן פוסט בשם "שנתיים לקשר עם הדייג." 

שאו ברכה.

שלכם,

נונה.