שלומות לכל קוראיי,

בפוסט הקודם הצעתי לקוראיי הקבועים לשאול אותי בתגובות, שאלות שמעניינות אותם לגביי והבטחתי לפרסם פוסט עם תשובות. אז בבקשה.

שרה שאלה מה עם האחיינית החדשה שלי.

האחיינית החדשה שלי בסדר. מצבה משתפר מיום ליום והיא עלתה קצת במשקל. כנראה שהיא תהיה ילדה נורמלית. היא מקבלת את הטיפול הטוב ביותר. תודה לאל שיש היום רפואה כל כך מתקדמת.

יואב האשים אותי שאני לא חושבת על האחיינית החדשה שלי ולא דואגת לה מספיק. הוא שאל אם כל מה שמעניין אותי זה בובי, זיונים ומה יחשבו עליי אחרים.

התשובה שלי היא כזו: אני כן חושבת עליה וכן דואגת לה, אבל אני לא יוצאת מגדרי מרוב דאגה, כפי שהייתי יוצאת מדעתי מרוב דאגה, אילו למשל אחותי הייתה עכשיו יולדת. זה נובע מזה שאני ואחי מאד לא קרובים. למעשה, אני בקושי מכירה אותו. גם הוא בקושי מכיר אותי. הוא לא יודע שום דבר על מה שמעסיק אותי או איזה מין טיפוס אני, וזה גם המצב שלי לגביו. תוסיפו לזה שהוא העביר אותי פעם התעללות וגרם לי ללכת לבית חולים אחריי שהכניס לי אגרוף באף, ותבינו שהמצב בננו לא משהו.

ובנוגע ל"כל מה שמעניין אותי זה בובי, זיונים ומה יחשבו עליי אחרים", אני יודעת מאיפה הקטע הזה נובע. הוא נובע מזה שלפני כמה ימים העזתי לפרסם פוסט כחול, שגרר אחריו תגובות מאד לא אוהדות. פירטתי שם על הסקס ביני לבין בובי ובסוף הפוסט כתבתי שאני חוששת מה העולם יחשוב עליי אחרי הפוסט הזה. מסתבר שחששתי בצדק, לאור התגובות עליו שבהן קראו לי זונה ואותן נאלצתי למחוק.

אז ככה: הרבה דברים מעסיקים אותי. כל מי שקרא פוסטים קודמים ראה שיש המון פוסטים על פסיכומטרי והמון פוסטים על שוק העבודה והמון פוסטים של התלבטויות לגבי מה אני רוצה ללמוד ופוסטים על ספרים וגם הרבה פוסטים על המשפחה שלי. לא כל מה שיש לי בראש זה החבר שלי ומתי אני אמצוץ לו ומעצבן אותי שבגלל פוסט מסכן אחד, אנשים מרשים לעצמם בתגובות להתייחס אליי כמו אל זונה.  

יש בבלוג הזה 246 פוסטים (247 עם הפוסט הזה) ומתוכם אולי שלוש הוקדשו לתיאוריים גרפיים של זיונים. אם היה כזה אכפת לי מה חושבים עליי אנשים - לא הייתי כותבת את הבלוג הזה, אבל זה מובן מאליו שזה לפעמים מטריד אותי כשאני מפרסמת על גבי האינטרנט את החיים האישיים שלי, לבלוג שיש לו מספר תלת ספרתי של כניסות מדי יום. וכן, בובי מעסיק אותי כי אני מאד מאד מאד אוהבת אותו והוא מאד מאד מאד אוהב אותי. אני חושבת שמשהו לא היה בסדר אצלי אם החבר שלי שאני כל כך אוהבת לא היה מעסיק אותי. אני מקווה שעכשיו כולם קלטו אותי יותר טוב והבינו שלא כל מה שמעסיק אותי "בובי, זיונים ומה יחשבו עליי אחרים." החוצפה של אנשים עוברת כל גבול.

aananda2 שאלה איך אני נראית ואיך בובי נראה וגם שאלה אם יש מצב לתמונה מצונזרת. 

אז ככה: אין מצב לתמונה מצונזרת, אבל אני מוכנה לתת פירוט קצר. אני גבוהה (1.75), דיי מלאה ומתולתלת. בובי דיי נמוך (1.73), רזה מאד, שחום מאד (הוא הרי תימני) ורוב הזמן קרח (הוא בדרך כלל מגלח את הראש שלו, אבל לפעמים נותן לשיער קצת לצמוח). יותר מזה לא תצליחו להוציא ממני. 

ory אם בובי יודע על הבלוג הזה. אם כן - איך הוא מקבל את זה. אם לא - אם אני לא מפחדת שמישהו יספר לו.

אז ככה: בובי יודע שיש לי בלוג כי סיפרתי לו, ואני גם מספרת לו לפעמים על דברים שכתבתי בפוסטים, או שאני מתכוונת לכתוב. ביקשתי מפורשות שבובי לא יכנס לכאן לעולם ובובי מכבד את הבקשה ולכן הוא מעולם לא נכנס ולעולם לא יכנס לכאן. ואני מן הסתם לא מפחדת שאף אחד יספר לו שיש לי בלוג, כי הרי כבר סיפרתי לו בעצמי.

ללא שם שאלה איך אני לא מתביישת לכתוב על חיי המין שלי ברבים ואם אני לא מתביישת שיקראו על זה וגם ציינה שהיא כותבת את זה מתוך דאגה לי.

אז ככה: אני לא מתביישת, כי אני רואה במין חלק מהחיים. בדיוק כמו שאני לא מתביישת לספר מה אכלתי לארוחת צהריים, או שקניתי מגפיים חדשים, או שהתחלתי קורס פסיכומטרי או שגירד לי בגב, כך אני לא מתביישת לספר שאני מזדיינת. כל הנשים בעולם עושות סקס. למה אני צריכה להתבייש בזה? אני לא מספרת לכל אדם שאני פוגשת, על הרגלי המין שלי, כי אני יודעת שזה מביך את רוב האנשים, ושבעיני רוב האנשים זה לא נושא לגיטימי, ושהם יחשבו רעות על מישהי שמספרת להם על הרגלי המין שלה, ולכן אני עוצרת את עצמי, אבל לא רואה בזה בעצמי משהו רע. למה סקס צריך להיות סוד גדול? במה הוא שונה מתחומים אחרים בחיים?

סנו-וויט שאלה מה הספר שהכי אהבתי, שהכי שינה אותי ושהכי השפיע עליי.

אני לא מסוגלת לבחור איזה ספר הכי עשה את כל הדברים האלה, כי קראתי בימי חיי פשוטו כמשמעו מאות ספרים, וכל אחד מהם השפיע עליי בצורה זו או אחרת. אבל אחד הספרים שהכי השפיעו עליי והכי שינו אותי הוא "דיבה" של חנה גולדברג, כי הוא גרם להבין טוב יותר את דרך החיים של בובי וגם גרם לי להרבה תהיות על העולם. אין לי כוח עכשיו לפרט אבל פעם הקדשתי כמעט פוסט שלם לספר הזה. מדובר בפוסט על ספרים, חיים בורגניים, בובי ועוד נושאים.

מישהי שאלה האם אני מבאר שבע.

התשובה היא - לא. אני מניחה שהיא חשבה ככה, מכיוון שכתבתי על טסטים באופקים. העניין הוא שעשיתי שירות לאומי באחד הקיבוצים של עוטף עזה, שאחת הערים הקרובות עליו היא באר שבע ולמדתי נהיגה באופקים בתקופת השירות.

אני בכלל גרה באיזור המרכז ולא באיזור הדרום.

אורי שאל מה היה גורם לי לעזוב את בובי מהיום למחר.

ממ...לקח לי המון זמן לחשוב על משהו, כי אני באמת אוהבת את בובי וקשה לי לדמיין את חיי בלעדיו. בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאם בובי היה בוגד בי והייתי מגלה על זה - הייתי עוזבת אותו מיד, כי אני לא טיפוס שמוכן להשלים עם בגידה, אבל אין צל של שבריר של ספק, שזה לעולם לא יקרה כי בובי אוהב אותי ונאמן לי.

אורי גם שאל מה לא הייתי מוכנה לעשות בסקס.

התשובה לזה קלה. אני לא מוכנה שיגמרו לי בפה בשום פנים ואופן. זה גבול שלי.

אחר כך לאורי הייתה סדרת שאלות:

מה לא היית מוכנה לספר בבלוג? דברים שיחשפו את זהותי, כלומר את שמי האמיתי או שם העיר שאני חיה בה, וכל מני דברים כאלה.

ממה את הכי מפחדת? מבדידות מוחלטת.

סנון שאלה האם אני ובובי עוברים לגור ביחד.

התשובה היא - לא. בובי לא מוכן לעזוב את הבית שלו. זה מבאס אותי, אבל אני מתנחמת בזה שיש לי קומה שלמה משל עצמי, ואולי באמת עדיף להשאר לגור בה, כשאני מתכוונת להתחיל ללמוד בשנת הלימודים הקרובה. אולי פעם, בעתיד הרחוק, אני ובובי נעבור לגור ביחד.

את סוש מעניין איך הייתי והתנהגתי בבצפר.

התשובה לזה היא: הייתי ילדת כאפות. הייתי מאד דחויה, כי נראיתי והתנהגתי בצורה שונה מאחרים. שנאתי כל רגע בו הייתי בתוך כתלי הבצפר.

קורא לילד בשמו שאל למה ביקורת חיובית מעמידה אותי על הרגליים האחוריות.

התשובה שלי היא: אין לי מושג על מה הוא מדבר. אני יודעת לקבל ביקורת ושמחה לקבל אותה.

לאור היו מלא שאלות.

איך בובי שכנע אותך להזדיין בתחת אחרי מה שקרה עם ד’? מה הוא עשה או אמר שגרם לך לנסות שוב? בובי פשוט היה, ועודנו, מתוק ומתחשב, ולכן סמכתי עליו לעשות לי את זה. אני זו שהסתקרנה וביקשה לנסות והוא הוכיח את עצמו כעדין ומתחשב.

מה את מרגישה לרוב אחרי זיון בתחת? מממ...צורך לשטוף את עצמי?

זה מדליק אותך יותר מזיון בכוס? לא.

 איך את נראת בכלליות? מה צבע שיער עיניים גוף? כבר עניתי על שאלה על המראה שלי. אני לא רוצה לענות על הצבעים.

מה השאיפות שלך לגביי כסף? יש לך סכום מסויים שאליו היית רוצה להגיע? כמה שיותר.

האם יש אדם שאת שונאת אותו? אם כן - מיהו? כבר עניתי על זה - לא. אני חושבת ששנאה מזיקה לשונא יותר מאשר לאדם שהוא שונא.

למה החלטת לפתוח בלוג? הייתי בזמנו בקושי בת 18, שמעתי על התופעה הזאת שהולכת ומתרחבת ורציתי לנסות. אחר כך התמכרתי וגם כשנאלצתי לסגור את הבלוגים הקודמים שלי, פתחתי חדש.

מהי הדרך הכי טובה בעינך להנות? להתכרבל עם בובי.

באיזו עבודה היית הכי חולמת לעבוד? סופרת.

איזה צבע את הכי אוהבת ללבוש? אין צבע שאני הכי אוהבת. יש הרבה צבעים שאני אוהבת ללבוש. אני יודעת איזה צבע אני הכי לא אוהבת ללבוש: בז'. אני לעולם לא אלבש בז' כי אני אוהבת צבעים חיים.

ניסית סמים? אם כן איך היתה ההרגשה? ומה דעתך על סמים?  ניסיתי כמה פעמים חשיש בקיבוץ שבו עשיתי שירות לאומי. ההרגשה הייתה של שחרור. אני נגד סמים.

השתכרת? את אוהבת? ממ...לפעמים. השתכרתי כמה פעמים בימיי חיי. היו פעמים שזה הכניס אותי לדאונים והיו פעמים שזה הכניס אותי להרגשה חיובית.

טיילת הרבה בארץ? היית באילת? כנרת? ים המלח? היית בחו"ל? היית פעם בצימר? אני לא טיפוס מטייל. לא טיילתי הרבה בארץ. הייתי באילת כשהייתי ילדה במלון עם המשפחה שלי. הייתי בכנרת שלוש פעמים עם חברים (כל פעם אנשים אחרים), הייתי בים המלח כשהייתי ילדה.

בקשר לחו"'ל: הפלגתי לקפריסין כשהייתי בת 12, הפלגתי ליוון וטורקיה כשהייתי בת 13 וטסתי לטורקיה בגיל 21. זהו. אף פעם לא הייתי בצימר, אבל אני וידידי אנג'ל מתכננים לנסוע שבוע הבא.

מהי התקופה הכי מאושרת בחייך? למה היא היתה הכי מאושרת? מהי התקופה הכי עצובה ולמה היא היתה כזאת? התקופה הכי מאושרת זה החופש הגדול לפני יב. רכשתי אז הרבה חברים חדשים, היה לי חבר שהיה הראשון אליו פיתחתי רגשות, ביליתי המון ולא היו לי מחויבויות. יש כמה תקופות שמתחרות על תקפיד התקופה הכי עצובה. משום מה התקופות האלה קרו לי במקרה כל פעם מחדש בסביבות אוגוסט, במשך כמה שנים. אין לי חשק לפרט עליהם עכשיו, אבל פירטתי עליהם הרבה בבלוג. אגב, באוגוסט האחרון שברתי את השרשרת.

על איזה דבר מעיק היית מוותרת בחייך? המשקפיים שלי.

רצית להתאבד פעם? כן. בתחילת יב.

מה החלום הכי גדול שלך? להרגיש שלמה עם עצמי לחלוטין.

את מגדירה את עצמך ככוסית? לא. אני לא מהבנות שכולם מסובבים אחריהם את הראש.

באיזו עבודה לא תסכימי לעבוד? האם יש עבודות שלדעתך משפילות או חסרות כבוד? לא אסכים להיות קופאית בסופר כי ניסיתי את זה פעם וזה היה נורא. השפילו אותי שם והתייחסו אליי בחוסר כבוד. אבל אני רוצה לציין שכל עבודה מכבדת את בעליה, מהבחינה הזאת שאני אף פעם לא אעריך אדם יותר או פחות, בגלל העבודה שהוא עובד בה. אני חושבת שקופאית בסופר שווה כמו מנהל הייטק.

ללא שם שאלה האם לבובי יש בלוג והאם אני מגדירה את עצמי כבעלת חוש הומור מפותח.

לבובי אין בלוג, אבל היה לו פעם, לפי מה שסיפר לי.

אני לא מגדירה את עצמי בתור בעלת חוש הומור מפותח ולא מגדירה את עצמי בתור בעלת חוש הומור לא מפותח. יש אנשים שאני מצליחה לקרוע מצחוק ויש אנשים שאף פעם לא מבינים מה מצחיק בבדיחות שלי, אז זה תלוי באדם שעומד מולי.

עודד מ שאל מה יחסי לדת, מה היחס שגדלתי עליו בבית והאם יש סיכוי שאחזור בתשובה, האם מין גורם לי לפעמים רגשי אשמה דתיים, איך משפחתו של בובי מתייחסת אליי (הם דתיים). האם יש לי עניין בפוליטיקה? האם אני מצביעה בבחירות? האם השואה היוותה נושא משמעותי אצל משפחתי או שהיא מהווה אצלי?

אני אענה על כל השאלות לפי הסדר: בנוגע לדת, אני באה ממשפחה מסורתית מהבחינה הזאת שאנחנו לא מדליקים אש בשבת, צמים ביום כיפור, לא אוכלים חמץ בפסח ומפרידים בין בשר לחלב (אני חושבת שזה מסכם את רוב הדברים שאנחנו עושים בקשר לדת). פעם הייתי בטוחה בקיומו של אלוהים ובשנים האחרונות האמונה שלי התערערה, ולכן היום אני לא בטוחה שאני מאמינה. אין שום סיכוי שאחזור בתשובה ממליון סיבות. אחת מהן, שאני לא אוהבת אורח חיים שמרני.

מין מעולם לא גרם לי רגשי אשמה דתיים. אפילו לא פעם אחת. מאז ומעולם ידעתי שאקיים יחסי מין לפני החתונה ואף פעם לא העלתי על דעתי לקיים יחסיי מין רק אחריי החתונה.

בנוגע למשפחתו של בובי: אין להם דרך להתייחס אליי, כי הם לא יודעים שאני קיימת. הם אפילו לא יודעים שיש לבובי חברה. לפניי היו לבובי ארבעה קשרים, של שנתיים כל אחד, והמשפחה שלו לא ידעה על קיומם של אף מהקשרים האלה. גם לא על הקשר שנמשך כמעט חצי שנה של החברה הקודמת שלו (קשר מאד רציני). בובי וההורים שלו לא מדברים על כלום. הם אפילו לא יודעים באיזה פרויקט הוא עובד בעבודה.

בנוגע לפוליטיקה: אני לא מתמצאת ולא יודעת כמעט כלום על פוליטיקה, לכן גם לא הצבעתי בבחירות.

בנוגע לשואה: הוריי נולדו באירן, אז השואה מעולם לא הייתה קשורה לחיינו האישיים, אבל מן הסתם שגם אני וגם המשפחה שלי כואבים את כאבם של שש המליון שנרצחו.

אניגמה שאלה מה עמדתי כלפי מוזיקה.

תשובתי היא: אני לעולם לא מפעילה מוזיקה בעצמי. לא אכפת לי שתהיה מוזיקה באוטובוס או בכל מקום שאני נמצאת בו, ואני אפילו אהנה מקיומה, אבל אני לעולם לא אלחץ על כפתור ההפעלה בעצמי. אני אפילו לא יודעת להוריד שיר באינטרנט ואין לי שום דיסק. אני גם לא משתמשת בmp3.

עמית שאלה אותי במייל (יש לה באג במחשב ולכן היא לא יכלה לשאול את השאלות בחלון התגובות) כמה שאלות.

את גרה בבניין או בבית פרטי? בית פרטי. אני גרה בקוטג'.

אמרת שהיה לך רע בתקופת בית הספר. מה עזר לך להתמודד או איזה תחומים אחרים חוץ מלימודים או חברים פיתחת בגיל הזה? קראתי המון ספרים והיו לי חברים מחוץ לבצפר.

את מחשיבה את עצמך כאדם חזק נפשית? כן.

את לא חושבת על לעשות טיול כמו שרבים בגילך עושים? אני לא טיפוס שיסע לטיול תרמילאים בדרום אמריקה, אבל אולי אני אסע לאיזשהו מקום מיושב. בנתיים זה לא רלוונטי, כי אין לי כסף.

איך היית מגדירה את עצמך במילה אחת? אני לא יודעת להגדיר את עצמי במילה אחת. אני מסוגלת להגדיר את עצמי במשפט שהגדרתי את עצמי בו  גם בצד הבלוג: ליברלית, חפרנית, חמה ואוהבת, מכורה לישראבלוג, תולעת ספרים, אנרגטית, זונת חיבוקים ומתה על שוקולד

ללא שמית שאלה איך אני ובובי הכרנו.

כבר כתבתי על זה כמה וכמה פעמים בעבר בבלוג, אבל לא אכפת לי לכתוב על זה שוב. אני ובובי הכרנו כשעבדנו ביחד בטלמרקטינג. קצת אחרי שהתחלתי לעבוד שם, התחלנו להתכתב קצת במסנג'ר. יום אחד, שלושה שבועות אחרי שהתחלתי לעבוד שם, בובי הציע לי ללוות אותו קצת כשהלך להביא את האופניים שלו מאיפשהו. הלכתי איתו, דיברנו בדרך, שאלתי אם אני יכולה לבוא אליו כי התעייפתי, הוא הסכים ואז הלכנו אליו. אכלנו, דיברנו, צחקנו, ראינו סרט, אחר כך התנשקנו והתמזמזנו בעירום מלא וכך התחיל הקשר. יום אחר כך בובי הזמין אותי לבמבה וקולה בפארק ומשם הקשר הלך והתפתח. 

וואו, הפוסט הזה יצא ארוך.

שלכם,

נונה.