היי לקוראיי,

לפני שאכתוב את הסיפור שקרה לי היום, אני רוצה לכתוב הקדמה, כדי שהקוראים יבינו טוב יותר, למה אני מתכוונת בכל מני פרטים בסיפור. ההקדמה קצת טכנית וקצת מייגעת ויש בה גם קצת מספרים שדורשים טיפה התרכזות, אבל היא קצרה ובאמת חשובה להבנת המשך הסיפור.

בפסיכומטרי, הציון הכי גבוה שאפשר לקבל בחלק של האנגלית, הוא 150. מי שמקבל בין 85 ל-99 נחשב רמה 3, מי שמקבל בין 99 ל119 נחשב רמה 2, מי שמקבל בין 119 ל-134 נחשב רמה 1, ומי שמוציא מעל 134 - הוציא פטור. בפטור הכוונה לפטור מלמידת אנגלית באוניברסיטה. עד השנה האחרונה, מי שקיבל בפסיכומטרי בין 85 ל-99, התקבל לאוניברסיטה והיה צריך לעבור, במהלך הלימודים האקדמאיים, את הקורס של רמה 3, את הקורס של רמה 2 ואת הקורס של רמה 1. עכשיו הם שינו את הנוהל. מעתה, מי שמקבל בפסיכומטרי בין 85 ל-99 צריך לעבור את הקורס של רמה 3 בקיץ, כלומר באוגוסט וספטמבר, ורק אם הוא עובר את הקורס בהצלחה ומצליח לעבור לרמה 2 - הוא יכול להתחיל ללמוד באוקטובר. הכול ברור? תקראו שוב את הפסקה אם התבלבלתם בקשר למשהו.

אני ניגשת לפסיכומטרי ביולי. הבחינה הרגילה היא ב-2.7, אבל הבחינה שלי תהיה במועד קצת יותר מאוחר (עדיין לא יודעים איזה. יודיעו לי שבועיים לפני הבחינה. זה יהיה מתישהו במהלך יולי). אני אקבל תשובה תוך כמה שבועות ואני מאד מקווה שאספיק להרשם לקורס שמתחיל באוגוסט (האנגלית שלי גרועה). יכול להיות שלא אספיק ואם אספיק להרשם לקורס - אני לא יודעת אם אוכל לעבוד במהלכו, כי אימא שלי אומרת שהוא מאד אינטנסיבי. אם אעבור אותו - אוכל להתחיל ללמוד באוקטובר, ואם לא - אאלץ כנראה לדחות את הלימודים. ואגב, לא בטוח שאוכל אפילו לנסות להרשם לקורס, כי צריך לפחות 85. אם אקבל פחות מ-85, לא אוכל להתקבל לקורס. כל זה הכניס אותי לתקופת חוסר וודאות מטורפת.  

בשבועות האחרונים עבדתי בדוכן לשוקולד. בדוכן הזה עובדת חוץ ממני רק עוד בחורה אחת, שמוגדרת כמנהלת. תכלס אנחנו עושות בדיוק את אותה עבודה, וההבדל העיקרי בננו הוא שהיא מזמינה סחורה. בוא נקרא לבחורה המדוברת ז בבלוג, כי היא מתנהגת כמו זונה. בכל מקרה, זה התייחסה אליי בצורה מאד לא יפה. הרימה עליי קול, דיברה לא יפה וחשה את עצמה מנהלת גדולה וחשובה.

שקלתי להתפטר, אבל מאד היססתי כי לא ידעתי, כמה זמן יקח לי למצוא עבודה, האם אצטרך להתפטר באוגוסט, האם הם יתנו לי שבוע חופש ביולי לפני הפסיכומטרי, האם הם יפטרו אותי חודש לפני הפסיכומטרי, כמו שקרה לי כשעבדתי בחנות המחנאות (בגלל זה בכלל דחיתי מדצמבר ליולי, כי רציתי לחפש עבודה) וגם כמו שקרה לי בטלמרקטינג (הרי התפטרתי באותו שבוע שהתכוונו לפטר אותי במילא, וזה היה חודש וחצי לפני תחילת הקורס בספטמבר).

עכשיו קרה משהו, שעבר את כל הגבולות שלי והחלטתי שאני לא מוכנה לקבל אותו בשום פנים ואופן. הקטע הוא כזה: ביום שישי האחרון ז קבעה סידור עבודה ואמרה לי שאני עובדת בימים שני ושלישי ערב. אמרתי סבבה. ביום ראשון היא באה לעבודה ואמרה שאני צריכה ביום שני לעבוד בוקר ולא ערב, כי היא צריכה לקחת את הבת שלה לעשות חיסונים בבוקר. אמרתי לה שזה לא בסדר לשנות את סידור העבודה, אחרי שהוא כבר נקבע והשבוע כבר התחיל, אבל שאני מסכימה רק הפעם ושזה לא יקרה שוב. היא אמרה בסדר. (אגב, מה שעיצבן אותי זה שהיא הודיעה ולא ביקשה. לכולם קורים פנצ'רים שדורשים שינויים בסידור העבודה, אבל במקרה כזה, צריך לבקש להחליף ולא לדרוש).

היום היא הגיעה לעבודה והודיעה לי שמחר היא מגיעה באחת. לא הבנתי איך היא מגיעה באחת, כשהדוכן פתוח משמונה ואני אמורה להגיע בארבע למשמרת ערב. היא אמרה:"אני מגיעה מאחת עד הסגירה." (כלומר מאחת עד עשר). כלומר, היא ציפתה ממני לעבוד משמונה עד אחת. מחיתי בתוקף. אמרתי לה שהיא כבר קבעה סידור עבודה והיא לא יכולה לשנות אותו באמצע השבוע, כשהיא פשוט מודיעה לי ואפילו לא מבקשת ממני. אמרתי לה שיש לי תוכניות בבוקר ואני לא יכולה. אמרתי לה שזה מאד לא בסדר מה שהיא עושה. היא מחתה, אבל הבינה שבאמת טעתה, למרות שהיא בחיים לא תודה בזה, אז היא אמרה:"טוב, אז נבקש מ-צ לעבוד משמונה עד אחת." צ היא מישהי שעבדה בדוכן בימיו הראשונים ואז עזבה, אבל אמרה שתבוא במקרי חרום.

אמרתי לה:"רגע, אם צ תעבוד משמונה עד אחת ואת תעבדי מאחת עד עשר - מתי אני אעבוד?" היא אמרה:"את תקחי יום חופש." באותו רגע רתחתי כמו שלא רתחתי מימיי. אמרתי לה שהיא לא יכולה לקבוע סידור עבודה, לשנות אותו באמצע השבוע ואז כשאני לא יכולה עם השינוי - לגרום לי לוותר על הכסף של יום עבודה. אמרתי לה שזה לא בסדר ולא פייר. ממש רתחתי. היא אמרה:"גם את עושה דברים לא בסדר לפעמים." כל כך כעסתי. אה, אז היא נוקמת בי עם החרא הזה? מה זה השטויות האלה? ממש כעסתי עליה, והיא הבינה שבאמת טעתה ולכן, כמוצא אחרון, התחילה לשקר ואמרה שמלכתחילה אמרה שאעבוד ביום שלישי בוקר. באותו רגע כבר לא ראיתי בעיניים. זה כבר היה בלתי נסבל. היא משקרת??? איך אני יכולה לעבוד במקום שבו המנהלת שלי משקרת לי? הודעתי לה שאני עובדת למחרת ערב ואם לא - אני מתפטרת והלכתי משם.

אחרי שעליתי על אוטובוס, התקשרתי לבעלים של הדוכן (הוא בחור בן 26), סיפרתי לו את כל הסיפור והודעתי לו שאני מאד כועסת ושאני לא מוכנה לקבל את זה. הוא אמר ש-צ לא נמצאת בעיר ולכן היא לא תעבוד מהבוקר עד אחת. אמרתי לו:"אתה רואה? אז אני כן אצטרך לבוא? בשום פנים ואופן. היא שיקרה לי בפנים, היא שינתה את סידור העבודה באמצע השבוע ואז דרשה ממני להסכים לזה וכשלא הסכמתי - היא אמרה שאני אצטרך לוותר על יום עבודה. אני לא מוכנה לקבל את זה. אני מאד כועסת! היא ממש חוצפנית!" הוא אמר שידבר איתה ויחזור אליי.

הייתי ממש מיואשת. הרי כל מה שכתבתי בפסקה השלישית בפוסט הזה, עדיין תקף. לא ידעתי איזו עבודה, אני יכולה למצוא לתקופה הפכפכה הזאת, דאגתי מאד מה יהיה מבחינה כלכלית והתעצבנתי ששוב אכנס לתקופת חיפוש עבודות. ואז קרה משהו משמיים: פתאום קיבלתי הודעה ממקום עבודה ששלחתי אליו קורות חיים מזמן, ורק עכשיו חזרו אליי. הם קיבלו אותי מיד בטלפון וביקשו ממני להתחיל מחר! מחר! כלומר, שעה אחרי הסיפור הזה עם המנהלת, כבר מצאתי עבודה חדשה!!!

מדובר על עבודה בבנק. בכניסה לבנק יש מכונה להפקדת צ'קים ומכונה להפקדת מזומנים. יש אנשים שמסתבכים עם זה (בעיקר אנשים מבוגרים). התפקיד שלי יהיה לעמוד שם, ולעזור למי שזקוק לעזרה. זו נשמעת עבודה קלה בטירוף. העבודה היא לחודשיים בדיוק, מה שאומר שהיא מסתיימת בתחילת יולי. זה נהדר כי אני הרי ניגשת לפסיכוטרי באמצע יולי ובכל מקרה הייתי צריכה שבוע-שבועיים של חופש, ועכשיו יהיה לי את זה. זה גרם לי ממש ממש ממש אושר. ממש צנח עליי משמיים.

אימא שלי היא זאת שהאירה את עיניי לגבי זה, שאם העבודה מסתיימת בתחילת יולי ואני אדע תוצאות של הפסיכומטרי רק בתחילת אוגוסט - זה משאיר לי חודש של חוסר וודאות מוחלטת, אבל זה לא נראה לי כל כך נורא. הרי רוב הסיכויים שאתחיל את קורס האנגלית באוגוסט ואז במילא לא אוכל לעבוד הרבה. כנראה שאני אמצא ביולי עבודה במשרה חלקית ואז אמשיך בה גם באוגוסט, במהלך קורס האנגלית, אם אספיק להרשם אליו.

העבודה בבנק היא כל יום בין שמונה וחצי לאחת וחצי, ובימים שני ורביעי גם בין ארבע לשש. זה לא הרבה שעות, אבל זה דווקא בסדר, כי אני הרי רוצה ללמוד לפסיכומטרי.

אגב, הבעלים של דוכן השוקולד שלח לי sms ובו כתב שהוא מבקש שאבוא לעבוד מחר בבוקר, שהוא דיבר עם ז ושלא יקרו עוד דברים כאלה של החלפת משמרות. הודעתי לו בsms חזרה ש-ז מדברת בצורה מגעילה, צועקת עליי ומשקרת לי בפנים. שאני מתפטרת ולא באה לעבוד לא מחר ולא בשום יום אחר.

לפיכך, באמצע כתיבת הפוסט הזה הוא התקשר וביקש ממני לשקול שוב. הוא אמר שעוד מעט השותף שלו יתקשר אליי. אמרתי שאני מוכנה לשמוע מה יש לשותף שלו לומר. לא אמרתי לו את זה, אבל אולי אני אפילו אמשיך לעבוד בדוכן השוקולד, ואנסה לשלב בין השעות שלו לשעות של הבנק. מה שבטוח, הפעם זה יהיה בתנאים שלי. אני כבר לא צריכה לפחד. כרגע אני מחכה לטלפון מהשותף.

אני מרגישה ניצחון כי לא נתתי שישפילו אותי ושישקרו לי בפנים. אני מרגישה ניצחון כי עמדתי על הזכויות שלי ועכשיו במקום שאפחד כל הזמן שעומדים לפטר אותי ובמקום שארגיש שאני צריכה לרדוף אחריהם - הם רודפים אחריי. אני מרגישה ניצחון כי תוך שעה מצאתי עבודה חדשה. אני מרגישה ניצחון, כי סופסוף אני מרגישה שיש לי קצת מזל. בדרך כלל אין לי מזל.

אגב, בובי יצא הכי מתוק בעולם ומאד תמך בי בכל הסיפור הזה,כשהתקשרתי אליו נסערת אחרי המריבה עם ז. כעבור כמה שעות התקשרתי אליו שוב ואמרתי לו שכבר מצאתי עבודה ושאני מתחילה מחר לעבוד בבנק. הוא מאד שמח בשבילי. כפרעליו. הוא גם אמר משהו שממש הצחיק אותי. הוא אמר בצחוק:"אז אם כשעבדת בדוכן שוקולד - הבאת לי שוקולד, אז עכשיו שאת עובדת בבנק - תביאי לי כסף?"

זמנים טובים לכל.

שלכם,

נונה.

עריכה!!!! בזמן שכתבתי את "שלכם, נונה" התקשר אליי השותף ההוא, ביקש לשמוע את הסיפור, התנצל על מה ש-ז עשתה,  אמר כמה שמרוצים ממני ועד כמה רוצים שאמשיך והבטיח לי שמעתה והלאה דברים כאלה לא יקרו יותר. הסברתי לו כמה ז יצאה לא בסדר, סיפרתי לו על העבודה החדשה ואמרתי לו שאני מצדי מוכנה לעבוד שם, אבל במקביל לעבודה החדשה. הוא כמובן לא שמח לשמוע על העבודה החדשה, כי הם לחוצים על זה שאבוא מחר בבוקר. אמר שיחזיר לי תשובה. לא נראה לי שהוא יחזיר לי תשובה חיובית, כי הרי כל הבקרים שלי תפוסים בבנק וגם אחר הצהריים תפוס בימים שני וחמישי, מה שמשאיר אותי לעבוד ערב רק בימים ראשון, שלישי ורביעי וגם לעבוד ביום שישי. אני אשמח בין אם יסכים שאעבוד בערבים בדוכן השוקולד ובין אם לא. אני את שלי עשיתי, שזה לשמור על כבודי העצמי.