היי לקוראיי,

מדי שנה אני נוהגת להזמין את כל חבריי לביתי ולקומה שלי ועורכת מסיבת יומולדת. אף פעם לא מסיבה מטורפת. קצת חטיפים, עוגה, צפייה בסרט, פתיחת מתנות וקריאת ברכות, קצת אלכוהול, קצת משחקים מטומטמים כמו "never" וזהו. גם יומולדת 19 שלי, גם יומולדת 20 שלי וגם יומולדת 21 התנהלו ככה. כתבתי על ימי הולדת 20 ו-21 בבלוג הנוכחי ועל יומולדת 19 בבלוג הקודם שלי.

אני טיפוס שעושה עניין מאד גדול מימיי הולדת ולכן כל שנה, כבר בערך חודשיים לפני התאריך, נהגתי להתקשר לכל חבריי, לתזכר אותם, לקנות בגדים חדשים ולחשוב על כל העניין המון. קוראים קבועים וותיקים בעלי זיכרון מדהים, אולי זוכרים פוסטים מהשנה שעברה שדיברו על הנושא, הרבה לפני שהתאריך ה-8.8 הגיע.

גם השנה תיכננתי לעשות את זה. בכל פעם שעברתי ליד חלון ראווה שבו הוצגה שמלה - חשבתי שאולי אקנה אותה לכבוד היומולדת. כשעשיתי פן לפני כמה ימים - חשבתי על כך שעוד חודש וחצי אעשה פן לכבוד היומולדת. גם בשיחות עם חברים עלה נושא היומולדת פה ושם, למרות שיש עוד שבעה שבועות שלמים עד שהתאריך יגיע (שימו לב שאני יודעת בדיוק עוד כמה זמן נותר).

היום בערב פתאום הבנתי שאני לא רוצה לעשות מסיבת יומולדת השנה. האמת היא, עם כל כמה שעצוב להודות בזה, שכמעט לא נותרו לי חברים אמיתיים מלבד אנג'ל. את מי אזמין למסיבה שאערוך? את גוגי - שראיתי אותו שלוש פעמים במהלך השנה האחרונה ודיברתי איתו בטלפון רק פעם אחת במהלך השנה האחרונה (ביום ההולדת שלו)? את ל, שאני בקשר איתו, עם כל כמה שלא נעים להודות, בעיקר כי אין לי עם מי להסתובב? את לולי, שהסיבה להיותנו בקשר הרופף שאנחנו, היא אך ורק שאני מרגישה שאין לי מספיק חברים, ולכן אני לא מנתקת איתו קשר בצורה טוטאלית, למרות שאני חושבת שהוא האדם הכי משעמם שקיים?את נ, שחזרנו לדבר פה ושם, אבל הקשר איתה אך ורק מעיק עליי ואני מרגישה שהקשר הזה לא נותן לי כלום? ויש עוד כמה וכמה דוגמאות.

אחת הסיבות לכך שתמיד היה לי חשוב שכל האנשים שאני בקשר איתם, יבואו למסיבת יומולדת, הייתה להוכיח לעצמי שיש לי חברים. מדי שנה עבר לי בראש "אני רוצה לראות את כל החברים שלי בחדר אחד כדי להזכר שיש אנשים שאוהבים אותי", אבל אני חושבת שהשנה המטרה ההפוכה תושג, כי אם הם יבואו ואביט סביבי - סתם ארגיש שאני מציינת את היום המיוחד הזה, עם האנשים הלא נכונים, כלומר אנשים שאני לא באמת קשורה אליהם והם לא באמת קשורים אליי. ככה הרגשתי בשנה שעברה, למרות שנורא ניסיתי להדחיק את זה, ולמען האמת הרגשתי את זה בצורה כלשהי גם בשנה שלפניה, ואני חושבת שהשנה זה יהיה חמור עוד יותר.

חוצמזה, אין לי כוח להתמודד עם כך שמרבית חבריי, הם חננות על. אני עדיין זוכרת איך נוש עשה לי את המוות אחרי מסיבת היומולדת הקודמת שלי, וטען שההתנהגות שלי הייתה מוגזמת ומוקצנת מדי, כי נתתי משימות קצת מביכות במהלך משחק "never" (פירטתי על כך בקטע האחרון בפוסט הזה). אין לי חשק להתמודד עם זה. אין לי חשק לשים לב 342898 פעמים לפני כל צעד שלי, ביומולדת שלי, שאמור להיות יום בו ארגיש מאושרת ומשוחררת. זכורים לי גם היטב פרצופים שעשו לי במסיבת יומולדת 20, למרות שאף אחד לא העז לומר כלום.

אני לא יכולה לעשות מסיבת יומולדת מבלי להזמין את נ, כי היא תיעלב. זה תופס גם לגבי כל מני אנשים אחרים, ואין לי חשק לפגוע באף אחד.

ודבר נוסף - האדם היחיד שאני יודעת שהוא פשוט יתייצב בלי שאלה ולא משנה באיזה תנאים, כיאה לחבר אמיתי, זה אנג'ל. בימי הולדת שלי אף פעם לא הייתה לו בעיה לקחת מונית לביתי, שנמצא בצד השני של העיר מביתו, ולשלם 70 שקל לכל צד (עשיתי בשישי בערב והרי אין אוטובוסים). לעומת זאת, נוש אמר למימי ביומולדת האחרון שלה, שהיה במוצ"ש לפני כמה חודשים, שאם היא תעשה אותו בביתה, כפי שתיכננה, הוא לא ירצה לבוא כי "אין לו כוח לנסוע באוטובוס שעה לכל צד" ולכן מימי נסעה בעצמה שעה באוטובוס עד לביתו של בוריס ואז בוריס הסיע אותה למסעדה, ועל הדרך גם עוד אנשים.

אגב, אני חושבת שאחת הסיבות לכך שרציתי לעשות בשנה הקודמת מסיבה, היא כדי להראות לכל חבריי את בובי. להראות שיש לי חבר. זה טיפשי. הוא לא קוף בגן חיות ואני לא צריכה להוכיח שום דבר לאף אחד. הגיע הזמן שאפנים את זה.

למה אני מאריכה ומאריכה ומאריכה בדברים? בקיצור - לא אעשה מסיבה השנה. אני מעדיפה לציין את היום הזה עם אנשים שבאמת חשובים לי ואני באמת אוהבת אותם והם יקרים לי וגם הם באמת אוהבים אותי ואני באמת חשובה ויקרה להם. האנשים האלה הם אנג'ל וגם כמובן בובי. בנוסף, יש את מימי ופליקס שאומנם לא יצא לנו להפגש הרבה השנה, אבל הקשר בננו חזק.

היומולדת שלי יוצא בשבת. אני חושבת שבשישי בערב אלך עם אנג'ל למסעדה ובמוצ"ש אלך עם בובי למסעדה. אולי ביום חמישי אצא עם פליקס ומימי. ככה אני באמת אהנה. ככה אדע שאני חוגגת את האירוע המיוחד הזה, עם האנשים הכי חשובים, היו מיוחדים והכי אהובים בחיי, שמרגישים כלפיי אותו דבר. ואם אני ארצה לעשות אירוע מיוחד שלא עושים כל השנה - אני יכולה להזמין את אנג'ל אליי הביתה, כי הוא אף פעם לא בא אליי ולצאת עם בובי לאיזשהו מקום, כי הוא תמיד בא אליי ואנחנו אף פעם לא יוצאים לשום מקום.

לקח לי קצת זמן להתרגל לרעיון "לא לעשות מסיבה". הרי הייתי בטוחה שכמו כל שנה, אנהג כמו תמיד וסתם אזמין את כולם אליי הביתה ואתמודד עם כל החרא הנלווה. אבל לא עוד. יש אלטרנטיבות נהדרות.

גם אנג'ל חגג את היומולדת האחרון שלו לא בצורה המונית. באתי אליו ערב לפני היומולדת, בחצות התחבקנו והבאתי לו מתנה ואז נשארתי לישון אצלו ולמחרת הלכנו למסעדה. אנג'ל אמר שהוא נהנה בחברתי יותר מאשר שהיה נהנה בכל מסיבה. אחרי שסיים איתי - נפגש עם הבחור שיש לו רגשות אליו וכעבור כמה ימים, נפגש עם שתי ידידות קרובות. זהו. ככה הוא חגג והיה מאד מרוצה. אין שום סיבה שלא אהיה מרוצה גם.

תאכלו תמיד את הקשה של הלחם.

שלכם,

נונה.