שלומות ואהלנים לכל קוראיי בלוגי,

בימים האחרונים למדתי המון לפסיכומטרי ובימים הקרובים אני בכלל הולכת לשבת ולחרוש מצאת החמה עד צאת הנשמה. הבחינה הרי הולכת ומתקרבת. היא ביום שלישי! אני מקווה שכולכם מאחלים בהצלחה.

כזכור, או לא כזכור, לקוראים הקבועים, אני נבחנת בבחינה מותאמת. זה אומר שאני עושה את הבחינה על מחשב, שיש לי תוספת זמן ענקית, שאני יכולה להשתמש במחשבון לא מדעי, שאני יכולה לצאת להפסקה של כמה דקות בין פרק לפרק  ושאני צריכה לעשות רק שלושה פרקים במקום שמונה (למרות שכל פרק הרבה יותר ארוך מפרק רגיל של פסיכומטרי).

המרכז הארצי לבחינות שלח לי דיסק שמדמה את הבחינה המותאמת שלי. סימולציה כזאת. בגלל שאי אפשר לעשות את אותה סימולציה מליארד פעמים, אז כמובן שעשיתי סימולציות גם על הנייר. פשוט לקחתי סימולציות רגילות ועשיתי רק שלושה פרקים במקום שמונה. משהו שמאד הפחיד אותי, הוא שכשעשיתי את הסימולציות של שלושה פרקים על הנייר - קיבלתי מעל 620 וכשעשיתי את הסימולציה במחשב - קיבלתי 545. זה הפחיד אותי כל כך, כי אני הרי זקוקה ל-562 בבחינה האמיתית.

כשאמרתי את זה למורה הפרטית שלי, היא הציעה לי להביא את הדיסק אליה הביתה, כדי שנראה ביחד מה התקיל אותי. מבלי להכנס יותר מדי לפרטים - מסתבר שהגישה לפיתרון הבחינה הממוחשבת, שונה מהגישה לפיתרון הבחינה הכתובה על נייר. עכשיו אני גם מבינה למה בפעם הקודמת שניגשתי לפסיכומטרי, קיבלתי בכל הסימולציות שעשיתי על נייר בסביבות ה-570 ורק בבחינה עצמה נפלתי וקיבלתי 483. אם ניגשים לבחינה הממוחשבת עם גישת הבחינה על נייר - מקבלים בסביבות ה-80 נקודות פחות. אני שמחה שעלינו על זה, כמה ימים לפני הבחינה ועתה אוכל לתקן את הגישה שלי. אני בהחלט מקווה שאצליח. אין סיבה שלא, כי אני הרי יודעת את החומר, או לפחות את רובו המכריע.

אבל לא על זה רציתי לכתוב בפוסט הזה. רציתי לכתוב על כך שמלאו ארבע שנים להתעסקותי בבלגוג. אני עדיין זוכרת שלפני ארבע שנים בדיוק, ב-3.7.2005 פתחתי את הבלוג הראשון שלי. הייתי אז בת כמעט 18, בחופש הגדול של לפני יב. עכשיו אני כמעט בת 22, שלוש שנים אחריי סיום התיכון.

הבלוג הראשון שלי היה מאד משעמם. אין פלא שהיו לו מעט מאד כניסות ומעט מאד תגובות. בזמנו, לא ידעתי מה לכתוב בבלוג ולכן כתבתי שם פשוט את הלו"ז שלי. כתבתי "ביום ראשון הלכתי לקניון עם זה וזה, ביום שני הלכתי למרכז העיר עם ההוא." טוב שלא כתבתי: "ביום שלישי אכלתי תפוח."

כתבתי את הבלוג הראשון במשך חמישה חודשים ואז נאלצתי לסגור אותו, כי ילדים מהשכבה עלו עליו והפציצו את כל הבלוג בתגובות מגעילות, במיוחד את הפוסט שכתבתי על הטיול השנתי הטראומתי עבורי.

חודש אחר כך פתחתי את הבלוג השני שלי. אולי ההתחלה הייתה טיפה משעממת, אבל מהר מאד התאפסתי על עצמי. בבלוג הזה כתבתי פחות על אירועים חיצוניים ויותר על אירועים פנימיים. על מה שאני מרגישה בקשר לכל מני דברים בחיים שלי. בנוסף, תיבלתי אותו בפוסטים הומוריסטים. הפופלאריות שלו הלכה וגדלה עם הזמן. בחודשים האחרונים שלו היו לי בסביבות ה-100 כניסות ביום.

נאלצתי לסגור אותו כעבור שמונה חודשים. מה שקרה זה שסיימתי תיכון ואז התחלתי לעשות שירות לאומי בהוסטל של אוטיסטים. הייתי רגילה לפרוק בבלוג כל עול שעל גבי - אז מן הסתם שכתבתי גם על החוויה הקשה הזאת. מדריכים בהוסטל עלו על הבלוג ואז גיליתי שלכתוב על האוטיסטים באינטרנט היה להפר את החסיון שלהם, כמו רופא שמפר את החסיון של מטופליו. העיפו אותי מההוסטל ואני כמובן סגרתי את הבלוג. כמו שאתם רואים, במקביל לסגירת הבלוג התמודדתי עם שינוי בכל חיי. נאלצתי לעזוב את העיר בה היה ההוסטל, מה שהשפיע מאד על היחסים עם החבר שהיה לי בזמנו (י, אחד המדריכים בהוסטל, שהכרתי במהלך השירות ונוצר בננו קשר עמוק וחזק). שבוע אחר כך גם נפרדנו, למרות שהסיבה העיקרית לפרידה לא הייתה העזיבה שלי מההוסטל. כמובן שהמעבר היה כרוך גם בהחלפת מורה נהיגה בפעם השלישית ובחוסר וודאות מטורף לגבי מה הולך להיות איתי.  

אבל כנראה שאני לא יכולה לשרוד בלי הבלגוג, כי למרות שמחקתי את כל תוכן הבלוג הקודם - מצאתי את עצמי חוזרת לכתוב בו עוד שתיים-שלוש פוסטים, אחרי הפסקה של כמה שבועות. הבנתי שלא יהיה חכם להמשיך לכתוב בו, כי כל העולם כבר עלה על הבלוג, ולכן מחקתי אותו סופית ולמחרת פתחתי את הבלוג הזה. פתחתי את הבלוג הזה ב-3.10.2006

הבלוג הנוכחי קיים כבר כמעט שלוש שנים. בעוד שלושה חודשים בדיוק ימלאו לו שלוש שנים. אני לא חושבת ששום דבר כבר לא יגרום לי לסגור אותו. גם הבלוג הזה גרם לי לאינספור בעיות חמורות, גם עליו עלו אנשים רבים שמכירים אותי ממקומות שונים וגם הבלוג הזה גרם לי נזק, אבל כבר הבנתי שלא אוכל לחיות בלי הכתיבה. אז המשכתי להתמודד ולא סגרתי אותו. אני גם ממש לא מתכוונת לסגור.

אני מאד אוהבת לכתוב. הכתיבה גורמת לי לפרוק כל עוול שעל גבי, עוזרת לי לסדר את המחשבות שלי על הנייר, מאפשרת לי לקבל פידבק על מעשיי וככל שאני כותבת יותר - אני מפתחת יותר ויותר את כישרון הכתיבה שלי, שאני בהחלט חושבת שקיים, גם אם יש אנשים שיחלקו עליי.

ועכשיו אני רוצה לחלוק עם קוראיי כמה מספרים שקשורים לבלוג הנ"ל.

ב-2006 כתבתי 18 פוסטים (אל תשכחו שפתחתי את הבלוג פחות משלושה חודשים, לפני סיום 2006).

ב-2007 כתבתי 86 פוסטם.

ב-2008 כתבתי 107 פוסטים.

ב-2009 כתבתי 59 פוסטים וכמובן שצפויים עוד המון פוסטים השנה. הרי יש עוד חצי שנה לפנינו עד ש-2009 תסתיים.

סך הכול כתבתי 270 פוסטים (271 כולל הפוסט הזה).

בפברואר האחרון היו לבלוג 2,529 כניסות.

במרץ היו לבלוג 2,841 כניסות.

באפריל היו לבלוג 3,373.

במאי 3,721.

ביוני 4,636.

וביולי, שהתחיל לפני פחות בשלושה ימים, יש כבר 325.

סך הכול יש לי 77,426 כניסות (אם אתם קוראים את זה - אז יש כבר יותר) .

יש לי 63 מנויים (אני אחד מהם).

האמת היא שבשנה האחרונה מספר המנויים לא השתנה בהרבה. כמה מנויים עזבו ובמקום הצטרפו כמה מנויים חדשים. אני יודעת שהרבה אנשים מגיעים לבלוג דרך דרכים אחרות, למשל ה"קבועים שלי" בדף הראשי של ישרא, או סתם שמירה במועדפים והצצה מדי פעם.

פעמיים קרה שפוסטים שלי כיכבו בהמלצת העורך. הפוסטים הנ"ל הם הפוסט: "על שוק העבודה, בובי וספרים" ולא מזמן גם הפוסט מתישהו זה יקרה. בימים שבהם הפוסטים האלה כיכבו בנושא החם, היו לי מאות כניסות ביום. זה היה מדהים.

בשנה שעברה פוסט שלי היה הנושא ל"נושא החם". הפוסט הנ"ל נקרא:"על החלטות טובות, החלטות גרועות ועוד."

ברשימות בצד הבלוג תמצאו רשימה שנקראת "חבריי הוירטוליים" וכוללת את כינויי כל הבלוגרים שאני מנויה אליהם (אני מאד מקפידה לקרוא כל פוסט ופוסט אצל כל בלוגר שאני מנויה לבלוגו ויש כאלה שאני מנויה אצלם כבר פשוטו כמשמעו שנים!)

מתחת לרשימה זו תמצאו רשימה בשם "ספרים שקראתי" שכוללת כל ספר למבוגרים שקראתי אי פעם, או לפחות את אלה שאני זוכרת את שמה. אני מאד מקפידה לעדכן את הרשימה בכל פעם שאני קוראת ספר חדש, וגם בכל פעם שאני נזכרת בשמו של ספר שקראתי פעם.

מתחת לרשימה זו תמצאו רשימה בשם "סרטים שראיתי" שכוללת כל סרט שראיתי בשנים האחרונות. גם את הרשימה הזאת אני מאד מקפידה לעדכן בכל פעם שאני רואה סרט שלא ראיתי בעבר, או כשאני נזכרת בשם של סרט שראיתי בעבר.

מתחת לרשימה זו תמצאו רשימה בשם "סדרות ותוכניות שאני נוהגת לראות." אני מניחה שהבנתם לבד מה היא כוללת.

מתחת לרשימה זו נמצאת רשימת "הצגות שראיתי" שכוללת את שמות ההצגות הבודדות שראיתי בימיי חיי.

מתחת לזה יש רשימה שנקראת "קורות חיים" שכוללת פוסטים בהם כתבתי סיכומים של שנים, כשאני מחלקת את השנה לחודשים. למשל "סיכום שנת 2007" שמסכם את כל מה שעברתי בשנת 2007, עם חלוקה לחודשים ושני פוסטים שונים שנקראים כל אחד "סיכום שנתי", שאותם כתבתי בימי הולדת 20 ו-21 שלי, ובהם פירטתי, בעזרת חלוקה לחודשים, מה עברתי בכל אחד מהחודשים בשנים האלו ובנוסף תמצאו ברשימה, פוסטים שמסכמים דברים ספציפים שעברתי במשך שנים, למשל כל מה שעברתי עם רשיון נהיגה, כל העבודות שעבדתי בהן, סאגת ההתלבטויות לגבי הלימודים שלי או ההתעללות שעברתי במשפחה שלי וההיסטוריה המפוקפקת שלי עם גברים.

מתחת לרשימה זו יש את רשימות "כל הפוסטים שנכתבו בשנת 2006", בה יש, מן הסתם, לינקים לכל הפוסטים שכתבתי ב-2006 לפי הסדר.

מתחת לזה יש את "כל הפוסטים שנכתבו בשנת 2007", בה יש, מן הסתם, לינקים לכל הפוסטים שכתבתי ב-2007 לפי הסדר.

מתחת לזה יש את רשימת "כל הפוסטים שנכתבו בשנת 2008", על פי אותו עקרון.

ומתחת לזה את רשימת "כל הפוסטים שנכתבו בשנת 2009 על פי אותו עיקרון.

מתחת לרשימות האלו, יש את רשימת עשרת הקוראים האחרונים, שפעם כותרתה הייתה "קוראים כאן ולא מתביישים בזה", אחר כך שיניתי את הכותרת ל"היו כאן והשאירו עקבות" ולא מזמן שיניתי את כותרת הרשימה ל"העוברים והשבים."

מתחת לכל זה, אחרונה וחביבה, יש רשימת מספר כניסות בקפיצות של עשרת אלפים. מן הסתם שהכותרת של הרשימה היא "מספר כניסות."

אה, שכחתי לציין שמעל לכל הרשימות האלה, למעלה למעלה, יש כמובן את הכינוי שלי, את הגיל שלי (שבחודש הבא יתחלף מ-21 ל-22)  ולינק לדף "אודות הבלוג", שזו אופציה חדשה יחסית בישרא, שדיי מגניבה בעיניי. אגב, כתבתי שם כמה דברים שחופפים למה שכתבתי בבלוג הזה.

נראה לי שהפוסט הזה היה מספיק ארוך. אני אלך עכשיו לערוך את השולחן ואז לאכול ארוחת ערב שבת עם המשפוחה ואחר כך אחזור ללמוד.

שבת שלום.

שלכם,

נונה.