היי לקוראיי,

אנג'ל ידידי מחלק את כל סוגי העבודות המזדמנות, לשניים. לסוג אחד הוא קורא "עבודה פרחה" ולסוג השני "עבודה קלאסה". אפילו לא הייתי צריכה שיסביר לי למה הוא מתכוון, כשחלק עימי את המונחים האלה. ידעתי בעצמי שהוא מתכוון באומרו "עבודה פרחה" לעבודה דוגמת דוכן השוקולד שעבדתי בו פעם. לא היה כרטיס להחתים שעות, שינו את שעות המשמרת בכל יום, ניסו לרמות ולא לשלם על כל השעות, המשכורת איחרה בשבועיים והיה צריך לרדוף אחרי הבעלים (פחחח בעלים. בסך הכול ילד בן 26 שחש עצמו חשוב) כדי שיכניס את המשכורת. הם גם החליטו על דעת עצמם לקנוס על דברים מסוימים, מבלי לומר לי מראש. בקיצור, מקום עבודה לא מסודר בעליל, שהחוקים בו משתנים ואי אפשר לסמוך בו על שום דבר. אני חושבת שדוגמא ל"עבודה קלאסה" זאת העבודה שעבדתי בה כשהייתי דיילת בבנק. למרות שהייתי עובדת כוח אדם ולא עובדת של הבנק עצמו, ידעתי שהמשכורת תיכנס לי על השקל, נדרשתי ללבוש חולצה לבנה מכופתרת ומכנסים שחורים, ידעתי שהשעות של המשמרת קבועות (כל רגע שבו הבנק פתוח שאלה שעות קבועות בהחלט) וידעתי שאף אחד מהבוסים לא יצעק עליי, כיאה ל"עבודה קלאסה". 

העבודה בבנק הייתה מוגדרת מראש לחודשיים. לקראת סיום המשרה, הלכתי לחפש עבודה חדשה ומצאתי עבודה בטלמרקטינג. ניגשתי לפסיכומטרי כמה ימים אחרי שהעבודה בבנק הסתיימה, ב-7.7 ולכן ביקשתי להתחיל לעבוד יום למחרת -

ב8.7. הבעלים הסכים.

היום היה יומי הראשון בעבודה. מהרגע הראשון קלטתי שמדובר ב"עבודה פרחה." ייבשו אותי שעה שלמה כי הבוס היה בישיבה, אחר כך כשהוא יצא, הוא אמר שיתעכב עוד חצי שעה. כשראה שאני עושה פרצופים שהוא ממשיך לייבש אותי, הוא שלח אותי להקשיב לשיחות. זה דיי מיותר להקשיב לשיחות מבלי שיסבירו לי קודם על המוצר, אבל הסכמתי. ישבתי והקשבתי לשיחות במשך שעתיים. הם תיכננו לייבש אותי עוד 40 דקות ורק אז לשבת להסביר לי על המוצר, אבל אמרתי להם שאתמול התקשרתי לשאול עד איזה שעה אהיה היום, ואמרו לי שאחת, אז שחררו אותי ללכת וביקשו ממני להגיע יום למחרת בבוקר, ואז יסבירו לי על המוצר. כששאלתי אם ישלמו לי על היום הזה - כל אחד ענה משהו אחר. הבחורה שהקשבתי לה עושה את שיחות הטלמרקטינג הייתה מישהי שנשרה מהתיכון ולא עשתה אפילו לא בגרות אחת, כי החליטה שתהפוך לקוסמטיקאית. אני לא רוצה לזלזל. אבל פשוט לא הרגשתי אליה קליק. אני גם ממש לא מאמינה במוצר שמוכרים שם וקשה מאד למכור אותו.

היתרון בעבודה הזאת זה שאפשר לעשות שם הרבה כסף. בחודש הראשון מקבלים 25 שקל לשעה. העבודה היא כל יום מתשע עד ארבע (כלומר שבע שעות), מלבד פעם אחת בשבוע שבה עובדים תשע וחצי שעות. בנוסף, פעמיים בחודש עובדים בימי שישי לארבע שעות. זה יוצא בערך 4000 שקל בחודש, שזה יותר ממה שהרווחתי אי פעם בחודש.

היתרון הזה הוא גם חיסרון כי אני יודעת שמאד קשה לעבוד בטלמרקטינג הרבה שעות ביום. בדרך כלל נציגי טלמרקטינג עובדים רק ארבע-חמש שעות ביום, או מקסימום שש. לעבוד כל יום שבע שעות בטלמרקינג נשמע לי סיוט. לעבוד פעם בשבוע תשע וחצי שעות בטלמרקטינג, בכלל נראה לי חלום בלהות נוראי. על אחת כמה וכמה כשמדובר במוצר שמאד קשה למכור.

היום התקשרה אליי מישהי מחברת כוח האדם ששלחה אותי לעבודה בבנק וסיפרה לי שצריכים דיילת לסניף אחר. התפקיד מתחיל ביום ראשון. היא הציעה לי את התפקיד. אמרתי לה את האמת: שהתחלתי היום עבודה חדשה, אבל שאם לא יסתדר לי שם, אני אשמח לחזור לעבוד כדיילת. הבטחתי לה שאתקשר אליה מחר בצהריים, ואגיד לה מה החלטתי.

ההתלבטות שלי היא כזאת: מצד אחד, נורא בא לי על תפקיד הדיילת כי אני יודעת שזו עבודה שאני מאד טובה בה (שירות לקוחות), שלא צריך להתאמץ יותר מדי בשביל העבודה הזאת ושאני אוהבת את האווירה. החיסרון הוא השעות. הרי עובדים בכל רגע שהבנק פתוח. זה אומר כל יום משמונה וחצי עד אחת ומשהו ובנוסף, בימים שני וחמישי, לעבוד גם מארבע עד שש וחצי. זה יוצא בסך הכול שלושים שעות בחודש, בשכר של 22 לשעה, מה שאומר שאי אפשר להגיע ל3000 בחודש, גם כשמחשיבים את החזרי הנסיעות. זה גם אומר שפעמיים בשבוע אהיה תקועה במשך שלוש שעות ברחוב. התמודדתי עם המצב הזה בפעם הקודמת שעבדתי כדיילת - בכך שקבעתי את כל השיעורים הפרטיים שלי לשעות האלה, ואז לא הייתי תקועה באמצע הרחוב. עתה הסתיימו השיעורים הפרטיים, כי הרי כבר סיימתי עם הפסיכומטרי. מה בדיוק אני אעשה בשש השעות האלה בשבוע? אני אמות משיעמום ומחום. גם אין אוטובוס ישיר מהבית שלי לסניף הזה.

ואני נורא מתלבטת. מצד אחד נורא נורא נורא בא לי ללכת להיות עוד פעם דיילת בבנק. אני כבר מכירה את העבודה, יודעת שאני טובה ואוהבת את האווירה. מצד שני, למרות שהעבודה בטלמרקטינג כנראה תכניס לי המון כסף, אני לא יכולה להתעלם מזה שהיא כנראה גם תגבה ממני הרבה כוחות נפשיים. אני הרבה יותר מתחברת לתחום של שירות לקוחות, מאשר לתחום של מכירות, וזה עוד שיקול שגורם לי לרצות לעבוד בבנק ולא בטלמרקטינג. כבר עבדתי בטלמרקטינג בעבר, בשנה שעברה, והיו לי רגשות אשמה נוראיים. בקיצור, יש המון יתרונות בבנק שאין בטלמרקטינג. היתרונות היחידים בטלמרקטינג זה הכסף וגם העובדה שלא אצטרך להיות תקועה פעמיים בשבוע לשלוש שעות ברחוב, כמו שאהיה תקועה אם אלך שוב על תפקיד הדיילת בבנק.

אני חושבת שאלך על תפקיד הדיילת. אני פשוט אקח איתי ספר לקרוא בפיצול של השעות ואני גם יכולה בזמן הזה לראות סרט בקולנוע או להסתובב בין החנויות (זה נמצא במרכז מסחרי שיש בו גם קולנוע). ובנוגע לכסף - לא נורא. אני לא חושבת שהאלף שקל הנוספים האלה, מהעבודה בטלמרקטינג, שווים את הכוחות הנפשיים שידרשו ממני בשעות שם ואת העובדה שכנראה אצא מדעתי שם ואת העובדה שהאווירה שם כל כך לא נעימה.

יש עוד שיקול: התפקיד של הדיילת מוגדר לחודשיים. אני כנראה אתחיל קורס אנגלית חודש הבא (זה תלוי בציון שאקבל בפסיכומטרי) ולכן כנראה אצטרך לעזוב לפני שיעברו חודשיים. זה קצת ידפוק את חברת כוח האדם ששלחה אותי לשם, אבל אני אצטרך פשוט להתמודד עם רגשות האשמה האלה. אין מה לעשות. אני הרי עדיין בכלל לא בטוחה שאצטרך את הקורס וחבל להחמיץ את ההזדמנות לעבודה, בשביל "אולי."

עם כל כמה שאני נוטה לתפקיד הדיילת בבנק, וכמה שבא לי להתקשר עכשיו, ברגע זה, לחברת כוח האדם ולהגיד לאחראית שם:"החלטתי לוותר על העבודה בטלמרקטינג. אשמח להתחיל לעבוד ביום ראשון כדיילת", משהו עוצר בעדי. אולי כדאי לחשוב על זה עוד קצת. אני לא רוצה להגיע להחלטה פזיזה מדי ואז להתחרט.

מה אתם חושבים?

שלכם,

נונה.

עריכה בשעה 17:20

החלטתי שאלך על תפקיד הדיילת. התקשרתי לחברת כוח האדם להודיע שהחלטתי ללכת על זה. אני בטוחה לחלוטין שעשיתי את ההחלטה הנכונה. ומסתבר שיש עוד בונוס נלווה: כשביקשתי לדעת את השעות המדויקות, אז גיליתי שבסניף הזה, עובדים בדיוק בשעות של הסניף הקודם שעבדתי בו, אבל שבנוסף, עובדים גם בימי שישי לארבע שעות. זה בכלל נהדר, כי זה אומר עוד 16 שעות בחודש, מה שאומר עוד כמה מאות שקלים. עכשיו אני אפילו עוד יותר בטוחה שזו ההחלטה הנכונה, ולא חשבתי שזה אפשרי בכלל. איזה יופי! אני ממש שמחה. זה גם ממש טוב שזה מתחיל ביום ראשון ולא מחר, כי אוכל לנוח קצת. באמת רציתי טיפה הפסקה בין הפסיכומטרי לבין תחילת עבודה חדשה.