אני לא מוצאת את המקום שלי בשום מקום.

אני לא רואה את הטעם בשום דבר שאני עושה.

אני מרגישה שהכול חסר משמעות.

אני מרגישה לא חשובה לעולם.

אני מרגישה שהעולם לא חשוב לי.

אני נעה בין חרדה לאדישות.

וכל מה שבא לי כל הזמן זה לישון.

והחלק הכי נורא הוא שלא קרה שום דבר נורא. אילו הייתי עוברת חוויה קשה - הייתי מבינה למה אני מרגישה חרא, אבל להרגיש חרא כשעל פניו הכול בסדר?

אני מוצפת ומוטרדת ומשועממת ולא מסוגלת להכיל את עצמי.

ורק סופרת שעות כל היום. מחכה שהיום יגמר.

כוס אמאכ ערס.